|
||||
|
||||
מוניקה בלוצ'י זה לא פייר. גם לאנג'לינה ולזיטה ג'ונס (והיום קתרין הייגל) יש "נוכחות". בגלל זה הן חייבות להתכער כדי לקבל אוסקר (האלי ברי, ניקול קידמן, שרליז תרון בזו אחר זו). אני לא מצליח להתלהב מג'וליה רוברטס. מעריך- כן, מאוד (תיק שקנאי, נוטינג היל), אבל לא ממש נופל בקסמה (חוץ מסצנה אחת או שתים באושן 11-12). אני חושב שסנדרה בולוק לוקחת אותה- רוב הפעמים היא גם אותו בסדר+ כמו רוברטס (ספיד, הרשת), אבל יש לה הברקות ברמה של הלן האנט - הזדמנות שנייה [ויקיפדיה] - אוסקר מהמוצדקים. |
|
||||
|
||||
מוניקה בלוצ'י זה נורא לא פייר אבל באמת שהתכוונתי לנוכחות ולא לקימורים. גם לבימוי מצלמה יש השפעה לא מבוטלת על הנוכחות בפריים. אנג'לינה לא נמצאת אצלי בליגה של ז'יטה ג'ונס. בעיני די סתמית כשחקנית. קתרין הייגל מביעה המון רגש ואפילו רגשנות יתר אבל פניה הם חגיגה של הבעות וביטויים. קרנבל מסיכות בלי קשר לדמויות שהיא משחקת. מריון קוטיאר גם מביענית דגולה. אווה גרין ממגנטת. שרון סטון סתם פפדיזית. אני בספק אם האלי ברי היתה זוכה באוסקר אילמלא הסצינות המיניות (המצויינות והמיותרות לחלוטין) במונסטר בול. הדמות שהביאה די פלקטית יחסית לפוטנציאל שגלום באלמנה חד הורית קשת יום. בולוק ורוברטס שייכות אצלי לאותה משבצת. את הזדמנות שניה לא ראיתי. מלבד קטי בייטס קשה לי להיזכר בשחקנית בכירה שאינה יפיפייה הורסת או נאה עד מאוד בעיני רוב הגברים. |
|
||||
|
||||
מריל סטריפ, וג'ודי דנץ כמובן. אבל אלו מן הסתם היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. |
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים על נוכחות, צריך להזכיר את הייצוג האנגלי שלה. |
|
||||
|
||||
אני מוחה על העצם וההשוואה. כשבלוצ'י עולה לאוטובוס העיר עוצרת והנהג אבוד ולא (רק) בגלל הסקס אפיל כי מדובר בקונטסה גלקטית. זה גנטי, נולדים עם זה. אם קיירה תעלה לאוטובוס לא יקרה כלום. יש לה יכולות משחק טובות אבל הנוכחות היא לא העיקרית שבהן. למריל סטריפ יש נוכחות, גם לפאני ארדן, הלן מירן, גלן קלוז או אנג'ליקה יוסטון. כל אחת מהן מסוגלת להחזיק שוט ארוך מבלי להניד עפעף או להגיד מילה ובכל זאת להגיד משהו 1. כדי לחדד את האבחנה נעלה לבמה את האנג'לינה. האופן שבו היא מגלמת דמויות מזכיר את הדרך שמשחקות בעלות הנוכחות אבל במקרה שלה מדובר במראה ולא במשהו (נניח עוצמה) שקורן מבפנים. כשאנג'לינה מבקשת שתוריד את הפח אתה חושב פעמיים אבל כשאחת מהנבחרת שציינתי רוצה שתוריד את הפח אתה כבר במדרגות. 1. אולי בגלל שאני נשוי יותר משבוע נדמה לי שמגיל מסויים נשים, גם כשהן שותקות- בכל זאת מדברות. כשגברים שותקים (וזה מתגבר עם הגיל) הם לפעמים באמת שותקים. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליח להבין מה מצאתם בקתרין הייגל. שלוש עונות של האנטומיה של גריי לא הצליחו לשכנע אותי שיש בה יותר מהתדמית החלבית, האנמית והפושרת שהיא משדרת, גם בסרטים שלה שיצא לי לראות. בערך הכי פרווה (לא של חיות) מכל השחקניות שמוזכרות כאן. |
|
||||
|
||||
מסכים. |
|
||||
|
||||
היא משחקת את האישה הרגשנית שזה קצת הפוך בעיני מאנמית חלבית ופושרת. שחקניות אנמיות לא מפגינות רגשות או רגשנות במילון שלי (בין אם לא מסוגלות או טרם התרחש). בדוגמא לשחקנית אנמית וחלבית כמובן שלא אזכר אבל הם כנראה משחקות בסדרות שתוך 10 דקות היה לי ברור שלא אצלח פרק אחד או סרטים לכל המשפחה. כן, כמו קתרין הייגל. |
|
||||
|
||||
זהו, שאפילו כשהיא משחקת רגשנות או סבל או שמחה, זה נראה לא אמין בעיני. כדוגמא נגדית, לפחות בקטע של הסבל, קח את נעמי ווטס. כשהיא סובלת, כל הבעה שלה גורמת לך להתחלחל. |
|
||||
|
||||
הנעמי ווטס נראית מבטיחה שמקיימת אך טרם זכיתי להתחלחל. הייתי קרוב לצפיה ב- 21 גרם. האם צפית ותמליץ על הסרט? |
|
||||
|
||||
באשר להמלצה על סרטים עם נעמי ווטס, משכמו ומעלה מעל כולם בדרוג שלי עומד "מלהולנד דרייב". לא צפיתי ב-21 גרם. בסרט על הצונמי היא סובלת נוראות, כמו גם בסרט (המניפולטיבי והבזוי בעיני) "משחקי שעשוע" של הבמאי הגרמני ההוא, ונקה (לא צ'ארלי). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |