בתשובה לאריק, 25/08/16 14:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באמת רציתי לשאול את האייל, מה נסגר - סלמונלה זה בעייה בריאותית של ממש? אם היא פושה בכל מוצרי המזון של רובנו, איך זה שחדרי המיון לא מלאים בקורבנותיה? זו היתה המחשבה שלי כשפרצה השערורייה ואנשים זרקו מהבית בזעם את קופסאות הדגנים - אם אנשים יאכלו פחות "קוקומן אלופים" וחומוס שטראוס זה משמח; קצת חבל שמהסיבה הלא נכונה. תשובה אפשרית: הציבור בריא למדי מבחינה בקטריולוגית, אבל זה בנוי מכמה נדבכים. רחיצת ידיים, טיפול בביוב, בישול, וכן הלאה וכדומה; היעדר סלמונלה במזון בסופר היא עוד נדבך. אף אחד מהנדבכים לא חסין מכשלים. פריצה של נדבך אחד היא חמורה, כי היא מגדילה את הקריטיות של השאר. במילים אחרות, ככל שיש יותר סלמונלה במזון, השאלה אם עובדי המסעדה רחצו ידיים הופכת ליותר קריטית. ובכל זאת, כמה מגיעים לחדרי המיון בגלל סלמונלה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש מאות, משהו כמו אלף, אשפוזים בשנה בגלל עוף וביצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתונים על מחלת הסלמונלוזיס על-פי נתוני המרכז הארצי לסלמונלה של משרד הבריאות מספר המקרים שבהם נמצא חיידק הסלמונלזיס בבני-אדם הוא כ 2500 בשנה. מספר זה כמעט כפול מנתוני המקרים המדווחים על ידי הרופאים, כי אלו נתונים המשתמשים בכלל בדיקות הסלמונלה שהתקיימו במעבדות הציבוריות בישראל. רוב המקרים הם קלים, וכנראה בגלל זה אינם מדווחים. מחצית המקרים המדווחים הם בתינוקות וילדים בני 0-4. בדרך כלל המחלה חולפת תוך שבוע ללא צורך בטיפול. יש רק כ 200 אשפוזים בשנה עקב סלמונלוזיס, 40% מהם בגילאי 0-4 ו 25% בגילאי 65+ הפגיעה יותר (כי בקבוצת גיל זו רק 9% מהמקרים המדווחים). במערב שיעור התמותה מסלמונלה אפסי. בארץ דווחו רק 2 מקרי מוות מסלמונלה בחמש השנים האחרונות: אחד של בן 55 שסבל ממחלות רקע ומפגיעה במערכת החיסונית, והשני של מבוגר מעל גיל 65. משרד החקלאות אומר שיש הבדל במידת ההיפגעות וההידבקות בין זנים שונים של בעלי כנף, וכי יש זנים של סלמונלה אשר נפוצים יותר בקרב סוג מסוים של עופות ואינם נפוצים בסוגים אחרים. כמו כן, יש הבדלים במידת המסוכנות של כל אחד מזני הסלמונלה לבני-אדם, ולכן ייתכן שיש סוגי עופות החשופים לסלמונה יותר מאחרים ואף נדבקים בחיידק יותר מאחרים, אך לא מדובר בחיידק מסוג שנחשב מסוכן לבני-אדם. לפיכך, גם הטיפול וההמלצות של משרד החקלאות משתנים על-פי זן הסלמונלה שנמצא בבדיקות. לדברי המשרד, בישראל מחסנים את להקות הרבייה וההטלה נגד סלמונלה כחלק מתוכנית חיסוני החובה. אין חיסון חובה לסלמונלה בענף תרנגולות פיטום או הודו פיטום. בישראל ממיתים עופות המאובחנים כנשאים של סלמונלה טיפימוריום או סלמונלה אנטריטידיס בלבד. לא ממיתים עופות במקרה של אבחון סלמונלה מכל סוג אחר. בשנים 2010-2014 לא הייתה המתת עופות בשל סלמונלה. ואולם בשנת 2015 הומתו כמיליון אפרוחים ותרנגולים, ובתחילת 2016 הומתו כ 820,000 נוספים. אבל הסלמונלה לא לבד רוב הרעלות המזון (קלקול קיבה בשם העממי) המדווחות בישראל (כ 8000 מתוך כ 13000 בשנה) נגרמות על ידי חיידק הקמפילובקטר שנמצא כמעט בכל בשר העוף הטרי בישראל. החיידק יגרום לרוב האנשים כאבי בטן ושלשולים למספר ימים. הערכה אחת היא שעל כל מקרה מדווח ישנם 5–10 מקרים שאינם מדווחים. ויש מומחים שמעריכים כי מספרי החולים האמיתיים גבוהים פי 30 ואפילו 40 מאלה המדווחים. "לא כל מי שסובל משלשול הולך לרופא, ולא על כל שלשול לוקחים תרבית לזיהוי החיידק, ולא כל תרבית חיובית מדווחת למשרד הבריאות." הקמפילובקטר אינו חיידק עמיד- הוא לא שורד הקפאה של 18- מעלות ולכן לא נמצא בדרך כלל בעוף קפוא, וגם לא שורד טמפרטורות גבוהות מ 48 מעלות, ולא שיעור מלח גבוה מ 2%. הוא עובר בעיקר על ידי זיהום סביבתי שנגרם בעת ההכנה. הבא בתור בהיקף תחלואת מעיים הוא חיידק השיגלה, שגורם למחלת השיגלוזיס והדיזנטריה המוכרת. אבל חיידק זה אינו קשור רק למזון אלא להעברה מאדם לאדם בתנאי צפיפות והגיינה נמוכה, למשל: בגנים, בבתי הספר ובצבא. גם משיגלוזיס בדרך כלל מחלימים ללא טיפול תוך פחות משבוע אך למרות זאת נהוג לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה כדי למנוע סיבוכים אפשריים והדבקות. אחריו הסלמונלה, התוקפני יותר, שכבר אחראי לאישפוזים רבים, אבל לא עד כדי מוות, ואילו הליסטריה הוא החיידק המסוכן יותר. הוא אחראי רק 30-70 מקרים מדווחים בשנה, אבל עם שיעור תמותה גבוה של 15-25%! הליסטריה חיידק עמיד- הוא שורד בטמפרטורת הקפאה ושיעור מלח גבוה, מתרבה בטמפרטורות מקרר, ועמיד חלקית בטמפרטורות גבוהות. בארה"ב פעולות מניעה וניטור הצליחו להוריד את שיעור המחלה מ 0.7 למאה אלף איש בשנה בשנות השמונים ל 0.24 בעשור הנוכחי. אך עדיין חלה התפרצות מדי פעם. בשנה שעברה מתו בארה"ב שבעה מתוך 35 חולים בהתפרצות הקשורה בתפוחים מצופים קרמל. אומרים שבארץ שיעור הארעות המחלה גבוה יותר כי הניטור השוטף של חיידקי ליסטריה אצל היצרנים דל יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיידק הליסטריה מצדיק את ההיסטריה, הסלמונלה קצת פחות. על הקומפליבקטר (במלרע) אפשר לקטר, ואז לחזור לשיגרה, או במחילה, לשיגלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא תם החולי הנה כבר בא אי-קולי! רכוב על גב רחפת רעו חידק שחפת - ולידם, איזה בוק, מכרכר סטרפטוקוק... רק הפאג' המסכן עמד לו בצד (טוב, עד כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורנליוס פאדג' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי מאיר צ'יזיק מציג זווית מעניינת על הנושא - איך להתייחס לחיידקים באופן כללי והאם לקחנו את המלחמה בהם רחוק מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הגישה הזו. הרי הפתוגנים נמצאים בסביבה שלנו כל הזמן, והשאלה האם נחלה היא של מינון מצד אחד ושל יכולת התגוננות המערכת החיסונית שלנו מצד שני. על פי אותה גישה העדפתי להדביק את הילדים שלי באבעבועות רוח על פני חיסון מלאכותי. תן למערכת להתמודד בכוחות עצמה עם מה שהיא בנויה היטב להתמודד כנגדו. תן לה סיוע רק כשהיא באמת זקוקה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: אין שום יתרון בהדבקה "טבעית" לעומת חיסון. יש חסרונות אפשריים של סיכון במחלה. מערכת החיסון שלונ בנויה להתמודד עם הרבה מחלות, עם שיעור גבוה של תמותת תינוקות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |