בתשובה לנדב, 28/08/16 11:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לגטימי לגמרי, ולא שווה ערך למבין באמנות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להבדיל בין זרמים וסגנונות צריך להבין את המהות של כל זרם וסגנון כלומר מהם מרכיביו וכיצד הם מבדילים אותו מהזרמים והסיגנונות האחרים. הבנה כזאת היא הבנה באמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אולי עליתי פה על עץ גבוה מדי, אני אנסה להסביר את עצמי. אני תופס את ״מבין באמנות״ כאדם בעל דעה ״נחשבת״ לגבי הערך האמונתי של יצירה [ערך במובן האישי, לא במובן ההיסטורי/חברתי, שכן כאן מדובר בפרטים טכניים]. מכיוון שמבחינתי הערך האמונתי של יצירה כלשהי הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין, אין אף אחד עם דעה בעלת יותר חשיבות לגביו. בוודאי שיש אנשים שמבינים בכל הפרטים הטכניים יותר מאחרים [היסטוריה, טכניקה, זרמים וכו], והדיעה שלהם לגבי הערך האמונתי של יצירה שוות ערך [..] לדיעה של האחיין של בן השנתיים. אם אני היחיד שפירש ״מבין באמנות״ באופן הזה, אני אתנצל, אחזור חזרה לחור ממנו זחלתי ואפליק לעצמי בטוסיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק ארחיב: נדמה לי שכאשר מתייחסים למישהו כ״מבין באופנה״, הכוונה היא לא למישהו שיודע מה אופנתי, אלא מישהו שיודע מה נראה יפה. כאשר מתייחסם למישהו כ״מבין במוסיקה״, הכוונה היא לא למישהו שיודע להבחין בין סגנונות מוזיקליים, אלא למישהו שיודע מה נשמע טוב ומה לא. מישהו כ״מבין בעיצוב פנים״ הוא לא אחד שיודע איך נראה סלון לעומת חדר שינה, אלא אחד שיודע איך נראה סלון שמעוצב יפה [רמז - עם מפל פנג שוואי]. זו התחושה שלי משיחות עם אנשים לגבי ״מבינים״ למיניהם. אולי פה באייל ההבנה היא אחרת ואולי כל זה סתם בראש שלי. כמו שאמרתי - אני מוכן לחזור חזרה למחילה החשוכה שלי אם אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אני מסכים אתך לגמרי. ידע באמנות זה דבר נהדר - אני עצמי לומד לתואר שני באחד מתחומי האמנות, ואני לא חושב שיש לי סמכות לשפוט האם יצירה כלשהי היא טובה או רעה. הכלל פשוט מאד - אם אתה אוהב את זה, זה טוב, אם לא אז לא. יתרה מזאת - אף אחד מעולם לא לימד אותי כיצד לשפוט איכות של יצירה, וכאשר המרצים שלי מדברים על כך הם תמיד מוסיפים ''לדעתי האישית'', אף מרצה שלי מעולם לא טען שלדעתו יש תוקף אובייקטיבי רק משום שהוא ''מבין''. אם כבר, אז להיפך - אותי לימדו תמיד לבקר ולא לקבל כמובן מאליו את הקונספט של ''איכות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אזרוק עוד קצת שמן ובלבול לקומזיץ - אני לא בהכרח מסכים ל״אם אתה אוהב את זה, זה טוב, אם לא אז לא״ [בהנחה שטוב=איכותי. ואני אפילו לא יודע איך להסביר מה זה ״איכותי״ בעיני]... יש הרבה יצירות שאני ממש אוהב, וברור לי שאין בהן שום דבר איכותי, ובדיוק להיפך - יש המון יצירות שאני חושב שהן מאוד איכותיות, אך אני לא באמת מצליח להתחבר אליהן ולהנות מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי - אז מדוע אתה חושב שהן איכותיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך להסביר מה ההגדרה שלל לאיכותי, אבל אני יודע כשאני מסתכל על משהו אם לדעתי הוא איכותי או לא. בכל זאת, אני אנסה - שילוב של דמיון וכיוון מחשבה לא צפוי, ״כמות״ עבודה והשקעה, ״וואו״ פקטור, מורכבות, מסר מעניין ומיוחד, קאטינג אדג׳ [חדשנות?], היכולת לשלב בין משחק לפי הכללים לבין שבירת הכללים, ובטח עוד כמה ששכחתי. לא צריך את כל המרכיבים, אבל אין לי מושג כמה צריך מכל אחד בשביל שאני אחשיב את זה לאיכותי. ויש מלא יצירות שאין בהן כמעט כלום מכל אלה, ואני עדיין ממש נהנה מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישבתי פעם עם תותח קריאטיב ומכר (יזם) על תסריט. האיש עשרות שנים בתעשיה ונחשב למבין גדול בתחומו והובא ונכנס ברוב כבוד. התרומה היחידה שעליה חזר בשעות שדיברנו ואכלנו במשך עשרות פעמים ובכל קונטציה, רעיון וסצינה -לא משנה אם מדובר בצילום פרופיל של מדען, בפיצוצי רכבים ובדיילת הדגמה לווה בתנועת ידיים: "שיהיה וואו". אם תשאל אותי האיש באמת מבין בדרך משלו כיצד עושים כסף בתחומו אבל מצד שני למרות עמדתי הנחרצת לגבי האומנות השכיחה ברור לי שקיים גוף ידע למקצועות אומנות ובדיוק כמו בתחומים אחרים אנשים בקיאים יכולים להסביר אותו, לדבר עליו בצורה מעניינת או מטופשת, לפעמים ליצור בתחום ובעיקר לשכנע אחרים שהם מבינים גדולים. האינסטלטור שלי שהוא גם חשמלאי, מסגר, חקלאי ומהנדס מכונות מבין בגופי ידע רבים בשל סקרנותו ושקדנותו. כל אחד יכול להבין בכל תחום, ההבנה מתרחשת מעצם הנבירה. אם ישב ההדיוט ונבר בספרי אומנות אז הוא נבר על אפי וחמתי וזכותו לדרוש הכרה כמומחה וכמבין בתחום -והוא גם יקבל. כי כשהברז ידלוף המקסימה לצידי תשמע: "המבין הגדול שוב רוצה לבקר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר חשוב מהכל - אני חייב לדעת למה שינויי השם האינסופיים? זה בהחלט קאטינג אדג׳ ודוחף את המעטפה של האייל [ואולי בכלל של פורומים ברחבי האינטרנט], אבל מלבד השעשוע [וזה בהחלט משעשע], יש איזושהו מסר חבוי? איזשהו רובד נסתר שאני מפספס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד רבדים שפספסת? לדוגמא, אני דוגל בפאק זה זיזטם מילדותי ונעלי אצבע כיכבו באירועים וטכסים משמעותיים בחיי אבל במקרה של האייל זה הפוך. אני מקפיד על הופעה ומתלבש ליציאה, מגוון ומרענן כמו מטרוסקסואל מתקדם שלא תקוע עם איזה ניק עבש ומרופט כמו שטיח מהעשור הקודם. תגיד את האמת, מעיל פרווה זה יותר מדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שילוב של מטרוסקסואל שבועט במוסכמות ושם ז** על המערכת?! וואו, אתה כאילו מה-זה מחוץ לקופסא בטירוף! אפשר חתימה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהגזמתי בתיאור והאמת? אני עדיין מתמודד עם השאלה "האם הפכתי מנון-קונפורמיסט למטרוסקסואל". אני זוכר את הרגע הפתאומי שבו שנדרשתי לתשובה. זה קרה כשהספר הציע "לעבור עם המכונה" על הגבות "כי זה יותר מדי". דעתי היתה טרודה בדברים אחרים כך שהציפיה המחוייכת של הצאצא שניבטה מהמראה וקוצר רוחו של האוחז במכונה הכריעו. הגבות שנהגתי למולל את קצוותיהן ברגעי הגות ומבוכה כדי למצוא מוצא או לחולל תובנה און דה ספוט (כמובן שפורע לאחר שהגיעה בניגוד לאותו שף מזרח אסייתי) נקצרו כשיבולים שדופות ברעש צורמני לאורך סביר- בעיני לפחות. אישתי (זה זיזטם) טוענת שטעויות ההקלדה התמעטו אבל הגבות והשפם הם נשמת אפו של כל חתול ובאופן מסויים אני מרגיש שהאמת שלי, משהו בפנימיות ובזהות החתולית האצילית שעברה במשפחתנו במשך דורות נפגם ולכן תיאלץ להמתין לחתימה עד שאעכל את רוע הגזירה והסוכך הפראי יצמח חזרה. בזמן ההמתנה, מכיוון שהרוח לא תבדר את גבותיי בטווח הנראה לעין אזדקק לכל מחמאה ואשמח אם תפרט מדוע ועד כמה אני מגניב מעניין וייחודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הבאמת חשובה היא האם נתקלת בכתבה הזו לפני מספר שנים ושמרת אותה בבוקמרקס להזדמנות כזו, או שסתם נזכרת בה פתאום והלכת לגוגל לחפש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמחו מהר מהמצופה ואני מעניק חתימות. תשובות: א. לא. ב. לא. ועוד שאלה: האם נמצא בגוגל חומר ויזואלי שמראה גיזום ציפורני בוהנות רגליים במשחזת ציר? מעולם לא בדקתי וכמו שאומרים אצלנו, I have no claw ובכל זאת, טוב שיש מזמרה בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכות מוערכת על סמך בחירה ושילוב נכון של מרכיבי היצירה כך שהתוצר הכולל טוב יותר ממקביליו. כתוצאה מכך, גם יצירות שהן בידוריות ולא אמנותיות יכולות להיות איכותיות. דוגמאות: Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band לעומת With the Beatles ספרי ג'ון לה-קארה לעומת ספרי טום קלנסי שני סרטי הסנדק הראשונים לעומת רוב הקלנוע המסחרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איכות מוערכת על סמך בחירה ושילוב נכון של מרכיבי היצירה כך שהתוצר הכולל טוב יותר ממקביליו. " מצטער אך זהו משפט חסר משמעות. מה זאת אומרת שאמנות טובה היא אמנות שיש בה שילוב נכון של מרכיבים...? השאלה היא איך קובעים מהו שילוב "נכון", ואיך מחליטים שהתוצר הכולל "טוב" יותר ממקביליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה יצירות שאני ממש אוהב, וברור לי שאין בהן שום דבר איכותי, ובדיוק להיפך - יש המון יצירות שאני חושב שהן מאוד איכותיות, אך אני לא באמת מצליח להתחבר אליהן ולהנות מהן. __ לפעמים אני נהנה מדברים שכבר בגיל הבגרות נראו לי סתמיים. כנראה שהנאה היא לא מפתח להבנת אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיפוט אמנותי הוא הרבה יותר מהכרעה על סמך טעם סובייקטיבי, אחרת כולנו הינו יכולים להיות מבקרים (גם אם בעידן האינטרנט נדמה שזה אכן המצב). מבקר צריך הכרת תחום עיסוקו שלא קיימת אצל כל אחד. נכון שיש חילוקי דעות בין מבקרים אבל יש גם קונצנזוס שבעקבותיו נוצר ומתקבל הקנון של היצירות הידועות והנחשבות. בד"כ היצירות הנחשבות לזמנן הן אלו הנעשות לקלאסיקות. רק במקרים נדירים, כמו של מובי דיק, "מתגלה" מחדש יצירה שלא התקבלה ע"י בני דורה. כמו שכתבה מבקרת הקולנוע פאוליין קייל בשנינותה, שאיתה אני כמעט לא מסכים לגבי שום סרט אבל נהנה מאוד לקרוא אותה: "You will be reproved with "What right have you to say Samson and Delilah is no good when millions of liked it?" and you will be subjected to the final devastation of "It's all a matter of taste and one person's taste is as good as another's". One does not make friends by replying that although it is all a matter of taste (and education and intelligance and sensibility) one person's taste is not as good as another's"
(Movies, The Desperate Art by Pauline Kael) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, הכרת התחום זה דבר נהדר אבל אני עדיין לא מבין איך זה הופך את הדעה שלך לאובייקטיבית. לגבי הקונצנזוס - אתה חייב להיות ביקורתי יותר כלפי דברים כאלה. יש סיבות רבות לכך שיצירה מסויימת הופכת לקונצנזוס, חלקן פוליטיות וחברתיות ולא קשורות ל"איכות" של היצירה עצמה. נראה לי שאתה חוזר שוב ושוב על האימרה שאמנות היא אובייקטיבית אבל נמנע מלענות על השאלות: א. מהו הסטנדרט? (ולא, "שילוב נכון של מרכיבים" לא תופס. הכוונה היא לתשובה מפורטת ולא לפירוק של השאלה) ב. איך מחליטים שזהו הסטנדרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעה של מי שמבין את התחום אותו הוא מבקר היא בעלת משקל יותר ממי שמבקר אך ורק על סמך טעמו מכיוון שעל סמך זיהוי תהליך העבודה של היוצר והקומפוזיציה הוא יכול להסביר האם האמן הצליח ביצירתו ועד כמה. איכות יצירה נובעת קודם כל מהיצירה עצמה. אם היא אינה משקפת את זמנה ומקומה ממילא היא לא יצירת אמנות אמיתית ואם כן, מידת הצלחתה נקבעת על סמך אותה קומפוזיציה וכך גם היא מושווית ליצירות אמנות אחרות. דוגמא מפורסמת: מקובל שהמלט הוא אחד המחזות הטובים ביותר של שייקספיר. ת. ס. אליוט כופר בכך וטוען שקורלינוס ואנטוניוס וקליאופטרה הבינוניים הם מחזות טובים יותר מכיוון שהם שלמים יותר מבחינה אמנותית. טיעוניו הלא שגרתיים מעידים דווקא מדוע המלט הוא המחזה הידוע יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שעל סמך זיהוי תהליך העבודה של היוצר והקומפוזיציה הוא יכול להסביר האם האמן הצליח ביצירתו ועד כמה." אני מתנצל, אך זה עדיין לא קריטריון אלא חזרה על אותה מנטרה בניסוח אחר. איך שאני רואה את זה, יש יצירה אמנותית, ואנשים אוהבים אותה או לא אוהבים. אם אתה טוען שיש תוקף אובייקטיבי לאיכות אמנותית אתה צריך להיות מסוגל לספק קריטריון ברור. להסביר לי שוב ש "זה שמבין יכול למדוד על סמך מדידה נכונה של ערכים ואופן שילובם במערך הכולל על פי סך הערכים של כל המרכיבים והאופן בו הם גורמים ליצירה לשקף את זמנה ולהביע את רוח התקופה" לא עוזר לי להבין את הקריטריון. "מידת הצלחתה נקבעת על סמך אותה קומפוזיציה וכך גם היא מושווית ליצירות אמנות אחרות." כאן אתה מבלבל אותי - אתה טוען לקשר בין איכות היצירה לבין מידת הצלחתה? ג'סטין ביבר גם איכותי? "ת. ס. אליוט כופר בכך וטוען שקורלינוס ואנטוניוס וקליאופטרה הבינוניים הם מחזות טובים יותר מכיוון שהם שלמים יותר מבחינה אמנותית. טיעוניו הלא שגרתיים מעידים דווקא מדוע המלט הוא המחזה הידוע יותר." לא ברור - עצם זה שהטיעונים שלו לא שגרתיים אומר בהכרח שהוא טועה?והאם מבחינתך ידוע = איכותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצירת אמנות אומרת משהו. ככל שהיא מעבירה את המסר שהיא רוצה להעביר בצורה הטובה ביותר, כך היא איכותית יותר. אבל כיצד ניתן לאמר שהיא אכן עשתה את זה על הצד הטוב ביותר? כאן בא בדיוק מה שאמרתי - ניתוח היצירה על סמך מרכיביה והשילוב המוצלח ביניהם. בחירת מרכיבים אחרים או שילוב אחר היו מביאים לתוצאה אחרת, מוצלחת יותר או פחות. כשציינתי הצלחה התכוונתי להצלחה בהעברת המסר, לא לפופולריות. בעיני רוב האנשים, כולל מומחים לשקספיר, המלט הוא היצירה הטובה יותר לעומת אילו שהוזכרו. בעיניהם דווקא המלט הוא השלם יותר מבחינה אמנותית ודעתו של אליוט הינה בגדר יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. יצירה מוכרת ומפורסמת במשך מאות שנים בעוד שרבות מבנות זמנה לא מוכרות או מוכרות פחות מעיד על כך שהיא גם טובה יותר ולכן שרדה במשך זמן רב בעוד הן נשכחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המסר של הסימפוניה החמישית של בטהובן1? 1 הכוונה כמובן לא לסימפוניה ספציפית זאת, ניתן בלי הגבלת הכלליות לבחור יצירה קלאסית אחרת, או אפילו (שומו שמיים) יצירה אינסטרומנטלית לא קלאסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר של יצירה אמנותית כלשהי הוא לא רעיון אלא העברת חוויה אסטתית. בעוד שקליטת החוויה שונה בין אדם לאדם, מי שמוסמך לשפוט את טיבה הוא מי שיש לו הבנה בתחום האמנותי שאותו הוא מבקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופ, זאת כבר הגדרה מרעננת. על פי מילונים מוכרים, מסר הוא מידע או רעיון. אני דווקא מסכים ש*המטרה* של יצירה אמנותית היא העברת חוויה (ואפשר להתווכח על ה"אסטתית"), אבל למילה מסר יש משמעות אחרת מזה. אולי במקום לתת למילה הזאת משמעות נוספת, יותר פשוט לטעון שמה שיצירה אמנותית אמורה לתת זאת חוויה ולא מסר? כן, אני מבין שזה יקשה (מאד) על הגדרת האיכות של היצירה. החיים קשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוויה היא תוצר של היצירה. היצירה עצמה בהחלט יכולה לעבור אנליזה ולהישפט על סמך טיבה. רק כך ניתן להבין מדוע יצירה אחת טובה יותר מאחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. אבל אתה כתבת לפני כמה תגובות ''ככל שהיא מעבירה את המסר שהיא רוצה להעביר בצורה הטובה ביותר, כך היא איכותית יותר'', ועכשיו מתברר שאתה לא עומד מאחורי ההגדרה הזאת, כי מה שחשוב בעיניך היא החוויה ולא המסר. אז אני קצת מבולבל בקשר לקריטריון שלך לקביעת טיב היצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר הוא החוויה ולא תוכן היצירה או כמו שלימדו אותנו בשיעורי הספרות: האיך ולא המה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז לכל הפחות תסכים שקשה מאד לכמת א. את איכות העברת החוויה. ב. את איכות החוויה הנתפסת על ידי המתבונן ביצירה. ג. את הקשר בין א' ל-ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על כמות? ביקורת אמנות היא בגדר אנליזה, לא בגדר מדידה. ככזו, היא כמובן סוביקטיבית אבל כפי שכבר ציינתי, בכל זאת קיים קונצנזוס מסוים בקרב מבקרים הנובע מגישה דומה וידיעת התחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציבור הקוראים מוזמן להנות מכמה תמונות שיוצרו ע"י מחשב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה רצית להגיד בזה? שגם מחשב יכול לייצר אמנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי להגיד משהו, אבל וויתרתי.. אולי זה ייתן השראה למישהו בדיון. גם אם מישהו יציץ בלינק ויחליט שזה *לא* אמנות (או אולי המחשב הוא רק כלי והאדם הוא האמן) - גם זה בסדר מבחינתי. אגב השם של הפרוייקט לא פחות מעניין (לטעמי) מהתמונות עצמן, כי זה באמת מזכיר את מה שקורה אצלנו כאשר אנחנו חולמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר מהמחזור שלי באוניברסיטה, כבר לפני שלושים שנה (לא נעים לומר), כתב כפרוייקט גמר בתיכון תוכנה שגורמת למחשב לייצר (לכתוב) שירים. חלקם היו לא רעים בכלל1. 1 בטח יותר טובים ממה שמפרסם הארץ לאחרונה בקמפיין הרועי חסן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלך על שירים טובים ורעים היא מעניינת. כי ההגדרה ''מהי אמנות'' ומהי ''אמנות טובה'' היא פילוסופית ומסובכת. אבל לדעת מה זה שיר טוב זה כבר משהו יותר קונקרטי. הנה היה לנו דיון מעניין על עד כמה פלייבוק פוגע בהופעה ואין בעיה שאנשים מסויימים יחשבו שהופעות מוזיקה (או אפילו סגנון מוזיקלי שלם כמו רוקנרול) הוא לא אמנות אלא בידור. אני חושב שאחד הדברים שאתה לומד להעריך במוזיקה זה המאמץ והכשרון שנדרש לייצר אותה (זה נכון אגב לעוד סוגים של בידור או אמנות). זה גורם נוסף לכך שאנשים אוהבים הופעות חיות ופחות אוהבים פלייבק בהופעות חיות. וזה מסביר גם למה אנשים רבים לא מתחברים לסוגים מסויימים של אמנות מודרנית, למרות שיכול להתחבא שם מסר מעניין מאד - פשוט קשה להתחבר למשהו שנראה כאילו הוא נעשה כלאחר יד. לגבי שיר ממוחשב (או ציור ממוחשב) - המחשב לא ממש התאמץ. פשוט יש דברים אחרים ש''תופסים'' אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להבהיר, השירים היו טקסט בלבד, ללא לחן או ביצוע נלווים. אולי ''טובים וגרועים'' זה ניסוח ראוי יותר לגבי שירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה שנים יש תוכנות שמלחינות מוסיקה, ומחקרים מראים שהנבדקים לא יכולים להבדיל בין יצירה אנושית לבין יצירה שהולחנה על ידי מחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור? (רק כדי להבין, בתור התחלה, מה בדיוק הטענה. הרי "יצירה אנושית" זה לא דבר גנרי, ואפילו "יצירה שהולחנה על-ידי מחשב" זה לא דבר גנרי. אף מחשב עדיין לא כתב את הלחן שסשה ארגוב כתב לאניית הסתיו, ומי שמכיר את הלחן הזה ידע להבדיל בינו לבין לחן שאינו "אניית הסתיו"; זה אפילו בלי להוציא מכלל אפשרות שמחשב חיבר לחן עוד יותר יפה. אם כי אני כן אפול מהכיסא אם מחשב כתב לחן יותר יפה מ"אניית הסתיו", באיזשהו מובן לא לגמרי מופרך של "יפה", רק כי אני מקווה שהייתי שומע על ציון דרך כזה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וכדי להמשיך להסביר למה אני רוצה הבהרה לטענה: אני בן אדם, בדומה לסשה ארגוב. אבל אין לי ספק שקל למדי לכתוב תוכנה שמחברת לחנים שאי אפשר להבדיל בינם לבין אלו שאני מסוגל לכתוב. אני די בטוח שמחשבים כבר חיברו לחנים יפים בהרבה ממה שאני מסוגל.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שולח אותי בחזרה לסילבוס של תואר ראשון... לדעתי זה גם היה במגזין מחקרי, לא מקור אינטרנטי. ''מקור אנושי'' - התכוונתי לסטודנטים לתארים מתקדמים בהלחנה. הנבדקים (שאני לא זוכר כרגע אם הם היו בעלי רקע מוסיקלי או לא) לא הצליחו להבדיל בין יצירות קלאסיות שהולחנו על ידם לבין אלה שהולחנו על ידי מחשב. אבל מה שכן - ברגע שהמידע היה גלוי, הנבדקים העדיפו בפירוש את היצירות האנושיות. כלומר עצם הידיעה שליצירה מלחין אנושי העלתה מאד את ערך היצירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר מסתמך על חוויה סובייקטיבית שמשתנה מאדם לאדם והחוויה מסתמכת על המסר ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר הוא העברת החוויה ואידך זיל גמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשי מקצוע שמתמחים בעיצוב חווית קניה. בעיניך מדובר באומנות? כל דבר שאדם עושה או אומר מעביר מסר. מה מבדיל בין התגובה שלך לאומנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כמו שכבר הסביר מרשל מקלוהן: המדיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתק של סניף של מקדונלדס שיוצג במומה ייחשב בעיניך כאומנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מדובר באותו סניף שהוקם במרכז רוטשילד מוקף בסס"ל ופתק בגודל 2X2 ס"מ שעליו כתוב: מיצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מטרתו היתה לשמש כמיצג ולא כסניף אמיתי אז גם הוא יצירת אמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סניף לכל דבר ואינך יודע אם מדובר בהלצה או יצירת אומנות. במקום פתק נשדרג לשלט גדול: "המיצג האחרון". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להציג בתערוכה שלך. אם ארז יאצור תערוכה הוא ישקול אם להציג את זה שם. לעניין התערוכה שאני אציג: זו כבר באמת שאלה היפוטתית שאין טעם לעסוק בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומן, רק בודק אם הצהרות של ארז מדוייקת. אני אמן בדרכי. כשאתה הולך עם האמת הפנימית, כן? אז תאמין לי, לא צריך מיצגים או תערוכות. רק סוכן טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי המילה "מסר" לא מדויקת, אבל זה הכיוון. כי אדם שמתכוון לפסל סוס ויוצא לו גוש עקום שיכול באותה מידה להיות גם חמור או אלפקה, הוא אמן גרוע. אדם שהתכוון לפסל סוס, נחשב אמן גדול יותר ככל שהפסל שלו דומה יותר לסוס אמיתי. בנוגע ליצירה מוזיקלית, חלק מכשרונו של הזמר מתבטא באותו מישור בדיוק - להפיק את הלחן כפי שהוא מתכוון. הפן האסתטי/סימטרי הוא עוד מאפיין באמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפל הבנתי המועטה באמנות, בעיקר הפלסטית והגרפית, אני אציין בזהירות שדומני שהזיהוי והמתאם של אמנות טובה עם ריאליזם אבד עליו הכלח כבר לפני יותר ממאה שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אז התחילו לזהות אמנות עם כל מיני פסיכים מסוממים שמקשקשים קשקושים חסרי פשר, או נקבות מעורטלות שמטילות ביצי צבע מול הקהל. וזו הטענה שלי: כשהאמנות מידרדרת לידי כך, באמת קשה לך להגדיר מה זה אמנות ויותר מזה - מה זה אמנות טובה. לדידי, קל להגדיר מהי אמנות, ולכן הקשקשנים והפסיכים נשארים בחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לשיטתך, לא ברור לי איך תאבחן את איכותה של יצירה מוזיקלית, מאחר והיא לא מדמה או מייצגת בצורה ריאלית שום אובייקט או מושג מהעולם המוחשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן ציינתי את ההבדל בין אמנות ויזואלית לווקאלית. אבל אפשר לאבחן במידה מסוימת גם יצירות מוזיקליות. בראש ובראשונה הלחן - צריך להיות סדור בתבנית כלשהי. מעניין שלמרות שכבר עשרות שנים אנשים צורכים קשקושים וגיבובי חומר כ"אמנות", במוזיקה זה עדיין לא תפס ויצירות כמו זו שנדב נתן לדוגמה בדיון 3706 לא זוכות ליוקרה מקבילה. אם יש לחן שצליליו מתחלפים ומשתלבים בתבנית סימטרית, הביצוע צריך לייצג בצורה ריאלית את הלחן - אם זה בשיר או נגינה. יש כאן חוקיות מסוימת. וגם אם המוזיקה איננה לטעמי, אני יכול להבחין בכשרון הנדרש מן האמן לבצע את היצירה הזו. אני לא אוכל לעשות את אותו הדבר, ועל פי החוקיות הזו תוכל להסביר לי גם למה אני לא יכול. אם כל אחד יכול לעשות את זה, אין זו אמנות. אם לא כל אחד יכול לעשות את זה, אתה צריך את היכולת להסביר במה שונה מעשהו של פלוני משל אלמוני. אם אי אפשר להסביר את ההבדל, אולי אין הבדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש מאות ''יצירות'' מוסיקליות סדורות ומובנות, מיונתן הקטן ועד בולרו של רוול, והקריטריון בזה כשלעצמו לא תורם כלום לאבחון האיכות של יצירה, אפילו אם אני מוכן להסכים לצורך הענין שכשהמבנים הופכים לאקראיים מדי הם מתרחקים מהגדרת ''מוסיקה''. גם כשנוריד את השוליים האלה, נישאר עם המון יצירות, מנשגבות ועד בנאליות, ולא התקרבנו להגדרה סבירה של מי מהן איכותית ומי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמורידים את קריטריון הטעם, נדמה לי שמה שקובע זה הכללים שכתבתי בתגובה 683531. נראה שככל שהיצירה יותר מורכבת ועדיין מצליחה לשמור על תבנית והרמוניה, ככה היא מאבדת בנאליות והופכת לנשגבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אצלך שני קווים שאני עדיין מנסה להבין איפה הם נפגשים. אם הבנתי אותך נכון אז אתה טוען כך: 1. איכות של יצירה חייבת ללכת בד בבד עם פופולריות (לדוגמא כתבת שיצירות מודרניות לא זוכות לאהבת הקהל וזה ראיה לכך שהן זבל) 2. יש לך רשימה של כללים שמסבירים מדוע יצירה מסויימת היא פופולרית (ועל כן איכותית). הבנתי נכון? אם כן - יש לך שם התנגשות רצינית. למשל "נראה שככל שהיצירה יותר מורכבת ועדיין מצליחה לשמור על תבנית והרמוניה, ככה היא מאבדת בנאליות והופכת לנשגבת." אבל יצירות מורכבות מאד הן כמעט תמיד לא פופולריות - גם אם הן שומרות על תבנית קצב הרמוניה ומה שאתה לא רוצה, כמאמר המשורר "כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים" - איך יכול להיות שהיצירות הכי איכותיות הן דווקא לא פופולריות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת אותי שלא כהלכה. טענתי ששחקנים פופולאריים הם בדרך כלל השחקנים הטובים יותר. בנוגע ליצירה מודרנית, לא התניתי עת העניין באהבת הקהל, רק ציינתי את הניגוד בין הסכומים שמגלגלים הקשקושים הויזואליים לאפס התעניינות בקשקושים ווקאליים. למען הדיוק, אתה מייחס לי דברים שלא אמרתי. טענה כמו "איכות של יצירה חייבת ללכת בד בבד עם פופולריות" מנוגדת למה שכתבתי ואף חזרתי על זה ואז חזרתי וכתבתי במפורש: "אז נכון שאיכות ופופולאריות לא תמיד הולכים יד ביד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''רק ציינתי את הניגוד בין הסכומים שמגלגלים הקשקושים הויזואליים לאפס התעניינות בקשקושים ווקאליים.'' בהקשר שבו ציינת את זה היה אפשר להבין שאתה טוען ש''אף אחד לא אוהב את היצירות הללו, אז כנראה שהן גרועות''. אתה אומר הרבה דברים ברוח הזאת, שסותרים את הצהרותיך הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. אני מנסה לסתור את התפישה לפיה התפשטות הקשקשת הויזואלית מצביעה על כך שאנשים באמת נהנים ממנה ו''צורכים'' אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקתי להבין אותך משום מה, נראה לי שיש סתירה בין ההודעות שלך. תענה בבקשה באופן ברור - האם מבחינתך פופולריות מעידה באופן מוחלט על איכות? באופן חלקי? לא מעידה בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקית. כלומר, במקרים מסוימים, שיש להם סיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור - זה לא קרירטריון בכלל. כי אם ישנן יצירות איכותיות שהן פופולריות ויש שאינן, אז עצם היותה של יצירה פופולרית לא מלמדת אותנו דבר על האיכות שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשרשמתי כללים או קריטריונים, לא ראית אותי מציין את הפופולריות כאחד מהם. לכן אני לא מבין על מה הטענה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, זה פעמים רבות משתמע מדבריך. ''אף אחד לא רוצה לשמוע את זה, כולם חושבים שזה קשקוש'' ומשתמע שזו ראיה לחוסר איכותיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש להתפס לדברים שלא אמרתי ואפילו הפוכים מדברים שכן אמרתי. אין לי מה לעשות בקשר לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" מעניין שלמרות שכבר עשרות שנים אנשים צורכים קשקושים וגיבובי חומר כ"אמנות", במוזיקה זה עדיין לא תפס ויצירות כמו זו שנדב נתן לדוגמה בדיון 3706 לא זוכות ליוקרה מקבילה." נראה שאתה מביא חוסר יוקרה כראיה לחוסר איכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צריך להפריד בין השיפוט והטעם האישי שלך לבין ההגדרה של אמנות. אני יכול להגיד שאני שונא ספרות מודרנית גם בלי לטעון שזה לא ספרות. אז תגיד שאתה חושב שאמנות מודרנית זה גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוון רק לטעם אישי. לפי הקריטריונים שאני מציע אני יכול להבחין גם באמנות שאיננה הטעם האישי שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל השאלה היא מה קורה אם אני למשל, שמבין במוסיקה לא פחות ממך, לא מסכים עם הקריטריונים שלך, ומגדיר כמוסיקה את מה שאתה מגדיר כקשקוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן ביקשתי פרמטרים. מה הכללים שעל פיהם תוכל להגדיר יצירה כמוזיקה. מה נכנס לקטגוריה ומה לא? כיצד אתה מגדיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל מה הפרמטרים להגדרת מוסיקה או איך קובעים איכות מוסיקלית? אלו שני דברים שונים מאד שאיכשהו התערבבו בדיון הזה. מהי הפרמטרים? ראשית, נקודת המוצא שלי, שנראה לי שאנחנו מסכימים עליה, היא שאין פרמטרים "אובייקטיבים" - הרי זו הגדרה אנושית, ולפיכך מוסיקה = מה שאנשים מגדירים כמוסיקה. ומכיוון שלדבר יש הגדרות אינספור בחברות שונות ובתקופות שונות בהיסטוריה, אין ברירה אלא לקבל את העובדה שזה לעד ישאר מונח מעורפל עם מספר גבוה של הגדרות שמתקיימות בו זמנית וכולן נכונות. עכשיו, האירוניה הגדולה שמשתקפת בדיון הזה, היא שדווקא זה שהקדיש שנים מחייו ללימוד הנושא באופן מסודר - זה שמודע למספר ההגדרות הגבוה, דווקא הוא מבין את הקושי בלתת הגדרה אחת כוללת, בליישב בין כל ההגדרות הללו. כי הוא מבין שאין דבר כזה, ושנגזר עליו להתחבט ולחוית במציאות מטושטשת. ולעומתו דווקא זה שלא למד, בטוח שהוא יכול לנסח רשימת מכולת פשוטה, רשימת כללים של כן ולא ולסגור את הסיפור, והוא אף מתבטא בנחרצות בעניין ומלגלג על המבוכה של זה שכן למד. קח כדוגמא את הסרטון הבא: ד"ר רוני גרנות היא ראש החוג למוסיקולוגיה, חוקרת בעלת שם עולמי. שים לב, כשהיא נדרשת לשאלה "מה זו מוסיקה?" (1:05) היא לא נותנת רשימת כללים פשוטה עם סימני קריאה אלא מודה שמדובר בשאלה מורכבת. ואם היא כפרופסור יכולה להודות בכך, גם אתה יכול. קח כביקורת בונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ראש החוק למוסיקולוגיה מחוייבת לכללי תקינות פוליטית שאני לא כבול אליהם. נדמה לי שבדרך כלל יש סיבה למה קבוצת אנשים מצמידים מילה כלשהי למושג מסוים ולכן ניתן להגדיר את התגלמות המושג הזה בכמה כללים ברורים. אני חושב שזו הבעיה המתפשטת בשיחדש ובפוסט מודרניזם. ומי שלא יכול להגדיר מושג ולהצביע בדיוק על מה הוא מדבר ועל מה לא, לא יכול להשתמש במושג בצורה נכונה. מי אמר שדווקא המושג הזה מתאים לנושא ולא מושג אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי ראש החוק למוסיקולוגיה מחוייבת לכללי תקינות פוליטית שאני לא כבול אליהם." אולי. ואולי היא פשוט אדם חושב (מהיכרות איתה - זה השני). להיות אדם חושב פירושו לשאול, להתחבט, להיות אדם של שאלות ולא של תשובות. "החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום" - אמר סוקרטס והוא לא אמר סתם. המהפכה המדעית פרצה במערב אירופה בגלל שלראשונה בתולדות האנושות תרבות שלמה הייתה מוכנה לזנוח את הדוגמות ההדתיות, ולהודות בכך שהיא איננה יודעת את התשובות לשאלות הבסיסיות ביותר. "איך נברא היקום?" - לא יודעים. "מה מוצא האדם" - לא יודעים. "כיצד פועל הטבע" - לא יודעים. זה היה הצעד הראשון בהפיכתה של מערב אירופה מאיזור חסר חשיבות למעצמה שהיא היום. "ומי שלא יכול להגדיר מושג ולהצביע בדיוק על מה הוא מדבר ועל מה לא, לא יכול להשתמש במושג בצורה נכונה. מי אמר שדווקא המושג הזה מתאים לנושא ולא מושג אחר?" בודאי שכשאתה משתמש במושג כלשהו אתה צריך לדעת למה אתה מתכוון, הבעיה היא שאתה לא יכול להניח מראש שאני מתכוון לאותו דבר, ולכן בכל דיון יש להגדיר מחדש את המונחים שהם מטושטשים יותר מטבעם לצורך אותו דיון. זה אכן יוצר מורכבות גדולה אך זהו טבעה של שפה אנושית, עובדתית, אם תעשה סקר ותשאל אנשים "מהי מוסיקה?" אתה תקבל תשובות מאד שונות, על אחת כמה וכמה אם תשאל אנשים מתרבויות מגוונות ומתקופות שונות בהיסטוריה. כך היה מאז ומעולם, זו לא המצאה של הפוסט מודרניזם (עוד מונח שאינו מוגדר היטב). אם היינו דנים כאן על מוסיקה והיית אומר "בוא לצורך הדיון נגדיר מוסיקה כך וכך..." לא הייתה שום בעיה, הבעיה היא שאתה מתיימר לתת הגדרה כאילו אובייקטיבית למונח, ועובדתית אין דבר כזה, כי עובדתית אנשים מתכוונים לדברים שונים כשהם אומרים מוסיקה. גבולות מטושטשים הם טבעה לא רק של שפה אלא גם של חשיבה אנושית ושל המציאות בכללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשך/ הבהרה: כמובן שאם תיקח את כל ההגדרות של כל התרבויות שחיו ותנסה לזקק אותן יכול להיות שתגיע לאיזשהו קורפוס משותף מאד מאד מאד כללי. אבל זה משהו שדורש עבודת מחקר רצינית מאד, וזה מאד רחוק מהשיטה הנוכחית שלך, שהיא פשוט לזרוק איזושהי רשימה ולהכריז שזו ההגדרה כי ככה החלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי החלטתי ככה כי אני אדם חושב וזו המסקנה אליה הגיעו המחשבות שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל זה לא סביר - אתה לא מצטייר כאיש של שאלות אלא כאיש של תשובות מוחלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאתה יכול לצמצם את האישיות רבת הגוונים והמאפיינים שלי לפן מצומצם אחד. פעמים רבות אני עצמי תוהה בקשר לשאלות אחדות. וגם אם נכון שבנושאים רבים יש לי תשובות מוחלטות ומשנה סדורה לפרטי פרטים, כל זה נעלם כשנכנסים ללולאה שבה עוסקים בפרט לא כל כך נכון ולא הכי רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ראית שצמצמתי? אמרתי שאתה נראה לי כמו איש של תשובות מוחלטות, יכול להיות שחוץ מזה האישיות שלך מכילה עוד אלפי גוונים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה ניסחתי לא נכון. לומר שאני איש של תשובות מוחלטות זה גם סוג של תשובה מוחלטת. וכאמור, לא תמיד יש לי תשובה מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לומר שאני איש של תשובות מוחלטות זה גם סוג של תשובה מוחלטת." כמו ש"לכל כלל יש יוצא מן הכלל" זה גם בעצם סוג של כלל לא? עולם מורכב. בכל אופן - לא התכוונתי לקבוע עובדה אלא לציין שזה הרושם שקיבלתי מהודעותיך. יכול להיות שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. יותר סוג של רוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה ''אנשים חושבים'' כובלים את עצמם לכללי התקינות הפוליטית. שאל את קוראי ''הארץ''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע לשים לב שלא רק ש ''החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום'' היא לא שאלה, זו אמירה מאד גורפת ומלאת ביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. הרי פוסט מודרניזם הוא אמת מוחלטת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אדם שהתכוון לפסל סוס, נחשב אמן גדול יותר ככל שהפסל שלו דומה יותר לסוס אמיתי.'' אני פשוט לא מסכים, זו הגדרה של רשם טוב או מאייר, לא של אמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. את זה נתתי כדוגמה. הכללים הם כדלקמן: 1. היתה כאן כוונה. 2. התוצאה תואמת את הכוונה - כגון: התכוון ליצור סוס ורואים סוס. 3. לא כל אחד יכול להגיע לרמת התאמה שכזו. מה שהופך את המעשה הפשוט לאמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, יש אנשים שיכולים לאייר עיר למשל, בדיוק מופתי עד הפרטים הקטנים, בוירטואוזיות טכנית שמעט אנשים יכולים להגיע אליה. הוא התכוון שיראו עיר ורואים עיר - יופי לו באמת, כפיים. זה מאד מרשים אבל הערך האמנותי של זה מוטל בספק, הרי זו פעולה שמדפסת פשוטה יכולה לבצע, זה לא מה שיביא אנשים למוזיאונים, למעשה זה טריק שממצה את עצמו די מהר. ולעומת זאת, כמו שכבר נתתי כדוגמא בדיון הזה - ציורים של ואן גוך שכל אחד עם כשרון בסיסי לציור יכול לחקות, והוא נחשב מגדולי הציירים אי פעם. התפיסה שלך של אמנות היא מאד סטייל אירופה של המאה ה 18, אתה שם דגש על crafts, על מומחיות טכנית ויכולת, וזו זכותך המלאה, רק תכיר בזה שזוהי התפיסה -שלך-, וקיימות גם תפיסות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעת פשרה. אולי ללא המיומנות (craft) אי אפשר ליצור אמנות -(Art) אבל לא כל מעשה Craft הוא Art. הסיכוי של אדם שאינו מיומן בכתיבה ליצור ספרות ראויה נמוך בהרבה לעומת מיומן בכתיבה. המיומן צריך לשאוף לשכלל את כתבתו כדי שבבוא הרגע, בזמן הנכון תגיע הרוח ותעניק לו השראה אומנתית שיוכל לתרגם במדוייק. קל לראות את זה במוסיקה בשל העובדה שרוב כלי הנגינה קשים (מדי) ללמידה ובלתי סביר שמאין דהוא, ברנש יחלוף סתם ברחוב יתפוס כינור מקבצן שיכור וינעים מנגינות לרחוב. התחום שמאפשר כמעט לכל אחד כמעט ליצור אומנות מבלי ללמוד הוא תכנון מבנים. יושב אדריכל עם וותק של 50 שנה וחוזה התקשרות שערורייתי ומשרבט ,אני מדגיש -משרבט על הקיר, סקיצה של "משהו שבונים" והעוזר יודע להפוך את הסקיצה לתכנית והקבלן למבנה שמזדקר עד היום על גדות האיילון. את אותה סקיצה בגירסאות דומות ושונות כל נער מתבגר צייר עשרות פעמים. אני רוצה להוסיף לרשימת האומניות תחום שבלעדי שם מתראים אכנה הגננות המיוחדת. איני מתכוון לשמירה על ילדים ולא לגיזום דשא ונטיעת אורנים אלא ליכולתו של אדם לתכנן וליצור מעולם הצומח והדומם מקום שישפיע על תחושות ורגשות האנשים. מקום שירגיע, יטען, יפיג מתחים, יעורר חמלה או ידרבן זריחות. ככלל רוב האנשים לא מבחינים או מודעים למסרים השפעת האומניות. גם כאן המוסיקה יוצאת דופן ואנשים בקלות מבינים את ההבדל בין השפעה ממריצה למרגיעה, קודרת או שמחה. ההשפעה אינה סובייקטיבית. לב אדם פועם בחלל החזה במשך כל שנותיו ובשל העוצמה והעקביות המסה, כמו פס דקיק שעובר כמעט באותו מקום מתעבה ומחלחלת להכרה כמקצב עיקרי. ללב אפשר להוסיף את קצב הנשימות, קצב ההליכה, קצב הדיבור כנקודות ייחוס. כשאדם שומע מוסיקה בעלת מקצב מהיר או איטי מ- 60 BPM הוא יחווה מהקצב השפעה דומה לאדם אחר, בגלל שכולנו כיצורי אנוש פועלים גופנית, בקצב ממוצע דומה. הקונץ הוא לדעת לזקק מהביטים את המקצב הנכון. לפעמים הביט הוא הקצב ולפעמים 2 או 4 ביטים הם הקצב. מעל לקצב צריך לזקק ממשפחת הכלים השפעה כללית, לשקול את תפקידו של כל כלי ואופן הנגינה. כלי נשיפה משפיעים על איברים מסויימים בגוף ופריטת כלי מיתר על איברים אחרים. כלי קשת משפיעים מאוד על הרגשות. תיפוף על מערכת הדם. הפסנתר יוצא דופן. אולי כי מדובר בכלי הקשה וקשת. כלים אלקטרוניים אפשר לכוון לכל השפעה אך יעילים פחות בהעברת ההשפעה מחלל תהודה. הכלי הכי יעיל להעברת השפעה דרך מוסיקה הוא הקול האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו... יש אנשים שיכולים לשיר או לנגן בצורה מעולה. אבל כל ווקמן יכול לשחזר את הצלילים האלה. העובדה שהטכנולוגיה יכולה לשחזר העתקים מדוייקים ביותר של כל פעולה או יצירה, איננה מפחיתה מאומנותם או מגדולתם של אלה שמצליחים לעשות את זה בכוח אנושי. הרי כל סוס יכול לרוץ מהר יותר מזוכה מדליית זהב באולימפיאדה. ודאי שכל טוסטוס צולע שאתה יכול לקנות באלף שקל. החוכמה היא לעשות את זה בכוח אנושי. תוכנות מחשב יכולות לתת לך לצפות במשחקים וירטואליים בעלי תוצאה רנדומלית, אבל אנשים מעדיפים לשלם כסף טוב כדי לקלל את השופט האנושי במגרש האמיתי, זה שמתרוצץ בין שחקנים אנושיים ומיוזעים. מחשבים יוצרים תמונות נוף מרהיבות, אבל אנשים מתאמצים מאוד על מנת ללכת בעצמם ולראות נופים אמיתיים בעיניהם שלהם, מבנים מרהיבים שנבנו בעבודת נמלים ובאמנות שאין דומה לה בעידן האינסטנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מכל התגובה שלי נטפלת למדפסת? שוב, מה שהתכוונתי זה שיכולת טכנית גבוהה היא לא תנאי הכרחי ולא תנאי מספיק לאמנות טובה. היא מרשימה, אבל כשלעצמה היא לא מאד מעניינת. זה שאתה יודע לצייר פרצופים אנושיים בדיוק פנומנלי זה אחלה, אבל המקסימום שתוכל לעשות עם זה זה לעבוד בטיילת באילת ולצייר אנשים, או לצייר קלסתרונים בשביל המשטרה. בשביל להיות אמן רציני צריך הרבה יותר מזה, ואפשר גם להסתדר בלי זה. היכולת הזאת כשלעצמה - אין לה ערך אמנותי רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא תנאי הכרחי רק כשאתה יוצר את בגדי המלך החדשים. בכל השאר זה תנאי הכרחי, גם אם לא התנאי הבלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קבע שזה תנאי הכרחי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קבע? זו היתה ההגדרה הראשונית של אמנות. זה שהיום לוקחים כל הגדרה טובה ונושנה ומעקרים אותה מתוכן כי מי קבע שראש זה ראש ולא ראשה או ראשת, זה בדיוק המדרון החלקלק של השיחדש שמסתיים במקום בו אף אחד לא מבין על מה הוא מדבר. אבל היי! הוא אדם חושב! כי אם אתה מתכוון ליצור משהו ויצא לך משהו אחר, לא תוכל לטעון לאמנות. תוכל לטעון לפאשלה/טעות/תאונה. כדי ליצור את מה שאתה מתכוון ליצור, אתה צריך כשרון טכני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זאת הייתה ההגדרה הראשונית של אמנות? מתי? בכל השפות ובכל התרבויות התכוונו לאותו דבר? 2. הגדרות, כמו שפה, כמו תרבות וכמו בני אדם - הן לא דבר סטטי אלא דבר חי ונושם ומשתנה. גם המילה "דמוקרטיה" ציינה ביוון העתיקה משהו שונה מאד ממה שהיא אומרת לאנשים החיים כיום. גם אותו ראש ממשלה שנאם בזמנו ש"צריך לזיין את ישראל" לא הבין למה כל הצעירים בקהל מתים מצחוק. מה לעשות, הוא הזדקן ובינתיים השורש ז.י.ן לבש משמעות חדשה. אתה יכול לעמוד ולצרוח עד מחר שזה מורכב מדיי בשבילך, שאתה אוהב הגדרות מוחלטות, ואתה יכול באותה מידה לנסות להלחם בהזדקנות של עצמך - לא יעזור לך. זו המציאות. מורכבת, רב משמעית ומשתנה כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא שזה ממש משנה, אבל הנואם היה דווקא מנהיג האופוזיציה בגין. בזמן הנאום הוא היה בן בערך 40–45. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בזמנים אותם ניתן לכנות הזמנים הראשונים. כשמנהגי האנושות התגבשו ואמן היה אומן במלאכתו ולא קשקשן. עד היום מכנים את המומחים הגדולים בתחומם "רב-אמן", וכל עבודה טובה בצורה היוצאת מן הכלל מקבלת את השבח "יצירת אמנות". 2. ההגדרות לא משתנות, אלא ההקשר בין המילה לדבר אותו היא מתארת. אתה יכול להמציא מילה אחרת לתאר בה סוס, אבל ההגדרה לסוס תישאר בעינה. כגון בתגובה 658970 שהיא חלק מדיון על אותו עניין בדיוק, בו מתווכחים האם המילה "חשמל" בתנ"ך מתארת את ההגדרה/מושג "חשמל" כפי שאנו מכירים אותו היום. היות ובאופן כללי המילה אמנות מקושרת למושג הישן והויכוח הוא רק על גבולותיו של המושג, נדמה לי שהטענה על שינויים בשפה ובתרבות לא יכולה לחול כאן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |