 |
כחובב אומנות שאין לו דבר נגד שמעון גלבץ 1 שכתב על אומנות באופן אישי (בניגוד לתגובתי הכללית והלא מנומקת שעסקה בהיבט הפוליטי שהוצנע במאמר) אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי.
אני מעוניין שאנשים יבחנו מחדש את התפיסה הרווחת והמקובעת שמשהו בתרבותיות מעיד באופן אוטומטי על ערכים או מוסר של אנשים שצורכים אותה. לאחר שבחנתי הגעתי למסקנה.
צביעת "נכסי תרבות" (אומנות, ביקורת מסעדות, ריצות ארוכות) כפוליטיים או הפגנת טעם תרבותי כסיגנל המעיד על שייכות או חברי הקבוצה שמתוקף העדפה תרבותית רואים בדבר לעליונות או חוש מוסר וצדק לא קשורים לאומנות או תרבות. מדובר ברעה רווחת חסרת הגיון וצבועה שמיועדת למטרה שאינה אומנותית בעליל.
אני משוכנע שגם אתה ושמעון גלבץ לא מעריכים אוטומטית יצירה או אומן רק בגלל ניכוסם ע"י קבוצה פוליטית. מאוד אתאכזב לגלות שהמעמד והערך של "1984" כיצירה ידרדר אם הברברים יאמצו אותו כסמל או חו"ח שיצירותיו של אריאל זילבר יזכו לשריקות בוז והחרמה או יותר גרוע- שהתרבותיים יצהללו ויפרכסו עכוזיהם לצלילי דיקלה או זוהר ארגוב או יתענגו על שקשוקה טריפולטאית, ישחקו מטקות ויזנחו את הסקווש.
לא תמיד הייתי טהור מידות. אני זוכר שבתנועת הנוער ובנח"ל הפרקטיקה למיון חברים כללה בירור טעמו המוסיקלי של המועמד (רוק או מזרחי), העדפתו הספורטיבית (כדורגל או סל) לבושו (טשטש או מגפיים) והעדפתו הקולינרית (עמבה או מיונז). כיום ברוך השם אני מסתכל בעיניים וממיין לפי קריטריונים חשובים באמת כמו דיעות פוליטיות.
1 נהפוכו, ניגשתי עם סימפטיה בשל "בציר טוב" וברצון הייתי קורא על אומנות מפי שמעון אבל מפני שנתבקשתי לעבור מעל המפתן הפוליטי שהציג כדי לגלות שמדובר בפסיפס שבו הפוליטי והתרבותי משובצים יחדיו חשתי קצת מרומה. יכול להיות שנזעקת לסדר כי הבנת מהתגובה שאינני מעריך את שמעון גלבץ כראוי ככותב דיעות או מבקר אומנות או בגלל הפרת קדושת הבועתיות (באייל) המוזיאונית. ובכן, מוזיאון בדיוק כמו תרבות הוא מיכל ולא תו איכות או תקן כלשהו ומכלי שנועד להעצים קשב אני מצפה שיאכלס דברים שראויים לקשב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש