בתשובה לג. שמעון, 10/07/00 3:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המערכת הפוליטית שלנו איננה נשיאותית, היא פרלמנטרית. הפרלמנט מפקח על ראש הממשלה, וראש הממשלה זקוק לאישורו. כשראש ממשלה במערכת כזו אומר, שוב ושוב, שהוא אינו זקוק לאישור "הפוליטיקאים", הוא מתקרב במידה מסוכנת, לפחות מבחינת תוכן דבריו, לפוטש. אחרי הכל, אם הפוליטיקאים מפריעים למדינאי, הנהנה מאמון העם והוא במקרה גם שר הבטחון ורמטכ"ל לשעבר, למה לא לעשות את הצעד ההגיוני והמתבקש, ולהורות לצבא לפנות את הפוליטיקאים, ולאפשר למדינאי לעשות את רצון העם? *כאן* הסכנה. אינני חושד בברק שהוא מתכנן פוטש צבאי; אבל בדבריו הוא סולל את הדרך לאחרים, שלהם יהיו פחות מעצורים. אבן יסוד של הפאשיזם היא סמכותו של המנהיג, "הנהנה מאמון העם", ושהוא עליון על הפוליטיקאים ובז להם. הפוליטיקאים הקטנים והבזוים שברק מלין עליהם הם הדמוקרטיה. לא נעים, נכון; מגעיל לעתים תכופות, נכון ללא ספק; ועדיין, הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה של איש חזק אחד והמוני אנשים מפוחדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, איני חושב שיש ביננו מחלוקת תהומית עם זאת 2הערות לדבריך: א. אחרי הכנסת חוק הבחירה הישירה השתנתה השיטה. היא מין יצור כלאיים, היא לא לגמרי נשיאותית אבל גם לא לגמרי פרלמנטרית. ב. השימוש בנימוק "היות וברק רמטכ"ל לשעבר וגם שר הביטחון ונהנה מאימון העם... למה לא לעשות את הצעד ההגיוני המתבקש ולהורות לצבא לפנות את הפוליטיקאים" הוא סוג של כשל לוגי, הטעייה הידועה בלוגיקה בשם "טיעון המדרון החלקלק". הטוען טיעון מסוג זה מנבא שנקיטת הצעד הראשון תוביל בהכרח לשני, שהוא ע"פר צעד בלתי רצוי. טיעון "המדרון החלקלק" חביב במיוחד על המתנחלים והימין: השמאל מוכן להחזיר את יריחו ועזה (צעד ראשון) אח"כ יחזיר את אבו דיס (שני) אח"כ את ירושלים ולבסוף גם את רמלה לוד ותל אביב. דוגמא נוספת: ב-1941 (לפני כניסת ארה"ב למלחמת העולם השניה) הוחק חוג גיוס חובה ומתנגדיו העלו את הטענה שהחוק מבשר פאשיזם בארה"ב. רק אחרי המלחמה, כשעשרה מליון חיילים פשטו את מדיהם התברר מעל לכל ספק שגיוס החובה היה סימן שלא היה בו די כדי לנבא פאשיזם. במקרה זה ניתן היה להמנע מהניבוי של פאשיזם לו היתה ניתנת תשומת לב להשפעות אחרות בארה"ב שהעידו על חוסנה של הדמוקרטיה האמריקנית. ניבויי "המדרון החלקלק" הם פשטניים. לא זו בלבד שהם מתעלמים מהשונות שבין שלב א' לשלב ב' אלא גם מהמורכבות בהתפתחויות שבכל שרשרת אירועים ארוכה. ואל המקרה הפרטי של ברק: במסורת הפוליטית שלנו היות ראש ממשלה ושר ביטחון גם יחד אינו דבר חריג (בן גוריון, רבין שאף הוא היה רמטכ"ל לשעבר) ולכן מה שיכול להיראות במדינה אחרת כמצב מסוכן אצלנו הוא בגדר נורמה שעד כה הוכיחה עצמה כבלתי מסוכנת למשטר הדמוקרטי. וכפי שציינתי בתגובתי הקודמת, ברק לא חרג עד כה כהוא זה מכללי המשחק הדמוקרטי הישראלי הנוכחי ולכן גם לא סלל דרך לשום מנהיג עתידי בעל נטיות כוחניות, הלה, אם יקום, יצטרך לפרוץ את הגדר הדמוקרטית בעצמו. האמירה של ברק נועדה בעיקר להקדים תרופה למכה ולעקר את טיעוני הסרק של אנשים מסוגם של לימור ליבנת והשועל הקטן המחבל בכרמים, סילבן שלום, שאינם חדלים להציג את מהלכי השלום של ברק כלא לגיטימיים. בברכה, ג. שמעון נ.ב יוסי, אני מאוד מכבד את כתיבתך המצטיינת כמעט תמיד בנימוקים בעלי טעם ובדוגמאות מאירות עיניים. אנא ראה בהערתי לעיל ביקורת נקודתית בלבד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |