בתשובה לקוזמו, 07/07/16 3:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדאי כאמור לקרוא את הספר של מונטיפיורי על דנקירק. שם יש דיון נרחב ומפורט בכל השאלות האלו ובפרט בשאלת "מי נתן את ההוראה" בעניין העצירה לפני דנקירק. הספר אינו תחת ידי ולכן יתכן שאטעה מעט בפרטים אבל זה הוא רוח הדברים שנכתבו שם. יתכן שהפרזתי מעט בזלזול בקלייסט, אבל כפי שיתברר בהמשך, לקלייסט היתה סיבה טובה מאד לשקר בעניין זה. צריך להזכיר כאן כמה פרטים. קלייסט היה בין הגנראלים הרבים מאד שסר חינם מלפני היטלר וסולקו על ידו. בסופו של דבר הוא נשבה בידי האמריקנים ואח"כ נמסר לרוסים שם נשפט כפושע מלחמה (כרגיל פקודת הקומיסרים) וסיים את חייו שם כשבוי. מן הסתם השיקול של לומר דברים שישאו חן בעיניי שוביו לא היה רחוק ממנו. בעניין דנקירק היה לקלייסט עניין מיוחד להסתיר 2 דברים קריטיים. קבוצת הארמיות A שפרצה לצפ' צרפת דרך הארדנים ונהר המז היתה תחת פיקודו של רונשטדט. הוא פיקד על 2 מפקדי ארמיות (קבוצות שריון ליתר דיוק) קלייסט והות'. לקלייסט היו 5 דיויזיות שריון ב-2 קורפוסים, שעל אחד מהם (ה-19, 3 דיויזיות שריון) פיקד גודריאן. להות' היו 2 דיו' שריון שעל אחת מהן (ה-7) פיקד רומל. לאחר שבוע הקרבות הראשון התברר שרונדשטדט הצליח לפרוץ לצפ' צרפת כאשר הכוונה היתה להתקדם לאורך צפון צרפת עד לחוף האטלנטי וכך לכתר ולנתק את חיל המשלוח הבריטי ואת כל הצבא הצרפתי הנייד שהיו בלחימה בהולנד ובלגיה עם כוח ההסחה של קבוצת הארמיות B (פון בוק, 3 דיו' שריון) שהיתה אמורה לרתק אותם. ההפתעה היתה שהכוח הצפוני היכה קשה את יריביו והללו החלו בנסיגה דרומה. בשלב קריטי זה, רונשטדט והיטלר נתפסו לבהלה שהצרפתים והבריטים יצליחו לסגת בזמן ולהחלץ מן הכיתור. גודריאן ורומל מפקדי השטח שהרגישו שאין מולם שום כוח משמעותי ורצו לפרוץ בדהרה אל החוף האטלנטי בעוד מפקדיהם בגיבוי המטה הכללי דרשו מהם לעצור כדי לאפשר לרגלים ולארטילריה להשיג אותם (ע"פ התכנון). צריך לזכור כי ליריביהם של גודריאן ורומל, כלל לא היתה יכולת ניידת. השריון הבריטי והצרפתי היה מרותק למאגרי הדלק שלו ובכלל לא היה מסוגל להדביק את הגרמנים. למעשה גם גודריאן וגם רומל, התנתקו משאר הצבא הגרמני והתעלמו לחלוטין מהוראותיהם של קלייסט והות' ודהרו קדימה אל הים. קלייסט דרש לפטר את גודריאן שסרב להשמע להוראותיו ולמעשה ניתק את הקשר איתו. לרוע מזלו, רונשטדט מצד אחד וראשי המטה של היטלר, האלדר וקייטל שנשלח לבדוק מה קורה בחזית ולפטר את גודריאן ורומל אם צריך, הסכימו בעצם ללכת עם הנמרים הצעירים ולהורות לדיויזיות השריון להתנתק מן הכוחות העורפיים (רגלים וארטילריה) ולדהור אל החוף. קלייסט והות' נאלצו לבלוע את עלבונם ולשתוק, בזמן שגודריאן הגיע לאבוויל (מדרום לדנקרק) ובכך השלים את ניתוק עיקר הכוח הבריטי-צרפתי משאר השטח הצרפתי. הדבר השני שקלייסט היה צריך להסתיר הוא שהיה זה בעצם הוא שביקש מרונשטדט לעצור. העצירה נדרשה מכמה סיבות. ראשית דיויזיות השריון היו "גמורות" ונזקקו למנוחה, תיקונים ותדלוק. שנית יתר הכוחות הגרמניים, ספגו אבדות כבדות מאד. קלייסט אבד כ-50% מכוחות החי"ר שלו ודרש לעצור על מנת שכוחותיו יקבלו תגבורת וחלופות ויוכלו להצטרף אל דיו' השריון בחוף. שלישית הכוחות הבריטים והצרפתיים שהגיעו לדנקרק נלחמו בחירוף נפש וכאמור הסבו אבידות כבדות לגרמנים. הנסיגה הגרמנית שהזכיר קלייסט היתה תוצאה של מתקפת נגד של כוחות חי"ר בריטיים וצרפתים. ורביעית כוחות בעה"ב הגיעו סוף סוף לתוך תחום הפעילות של חה"א הבריטי מבסיסיו בבריטניה. חה"א הבריטי פעל עד עתה באמצעות מטוסים שנשלחו לצרפת. בעוד מטוסי המטאור שלו (שהיו אמורים לסייע לכוחות הקרקע) התגלו כחסרי סיכוי מול המטוסים הגרמניים, מטוסי הספיטפייר עשו חייל. הבריטים שלחו כ-60 מטוסי ספיטפייר לצרפת, אבל סרבו לשלוח עוד, בשל החשש המוצדק שהפיקוד הצרפתי יקריב אותם בקרב חסר התקווה שניהל ויותיר את בריטניה ללא הגנ"א. כעת כאשר הספיטפיירים הבריטים יכלו לפעול מבסיסיהם באנגליה, תמונת המצב האוירי התאזנה. התכנית של היטלר וגרינג לכתוש את הצבא המכותר מן האויר היתה רעיון לא רע, אלא שללופטוואפה לא היתה שליטה אוירית מעל דנקרק וכל הקרבות שם והפינוי התנהלו כאשר מעליהם מתקיימים דו-קרבות בין המסרשמיטים וההיינקלים הגרמניים לבין הספיטפיירים. כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונשטדט והיטלר רק אישר אותה. בכלל בשלב זה היטלר נהנה מאד לשחק את תפקיד המנהיג והסמכות העליונה המפשרת ומכריעה בין הגנרלים הניצים שלה. למעשה היטלר לא התערב יותר מדי בהחלטות ובמבצעים של המפקדים שלו. אין לבלבל את המצב הזה לבין המצב אחרי התבוסות במוסקבה וסטלינגרד, אז ניסה היטלר לנהל את הקרב מרחוק עד רמת המ"פ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחשלו, במטותא תכניס קצת אוויר לגוש הטקסט. מקשה על (ניסיון) הקריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקליפת אגוז מה שכתבתי שם הוא שלגנרל קלייסט היתה סיבה טובה מאד ל"שכוח"/לשקר בעניין מי נתן את הוראת העצירה לפני דנקרק, שכן היה זה הוא עצמו שבקש ממפקדו רונדשטדט לעצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד לקליפות האגוז באשר הם. עכשיו רק צריך שיניים ותיאבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונדשטדט והיטלר רק אישר אותה קראתי את הספר של היו(בויקפדיה הוא מצויין כ-יו) <סבאג מונטיפיורי - דנקרק :לחימה עד האיש האחרון. קראתי את הספר בשטחיות(סגנון הכתיבה ופירוט היתר של הפרטים הזכיר לי את ארמגדון-הקרב על גרמניה 1945-1944 של מקס הייסטינגס) ובעיון יתר את פרק 19 "משחקי מזל" המתייחס לשאלה מי נתן את הוראת הבלימה/עצירה. וכמו שטענתי בתגובה 679111 ההחלטה הסופית הייתה של היטלר-והאחריות המשתמעת ממנה על כתפיו.והיא נשארת בעינה גם לאור מה שקראתי בספרו של היו . בספרו הנ"ל היו מציין כדלהלן "ובכן,גם אם רבים מאמינים כי היטלר הוא שעצר את הטנקים שלו בפקודת הבימה המפורסמת שנתן "בעצמו",מעט אחרי 11:30 ב24 במאי,הטנקים נעצרו עוד לפני-כן:פון רונדשטדט ,ולא היטלר ,הוא שהציע להאריך את משך ההמתנה .היטלר רק אישר את הצעתו של פון רונדשטדט בשעה 12:45 לפי שעון גרמניה כלומר 11:45 לפי שעון צרפת. בהמשך הוא מסביר את התיאוריות השונות להסבר על פקודת הבלימה (3 סיבות ומפורטים בויקיפדיה) ואז הוא ממשיך - "לאור כל הנסיבות הללו,המייחסים את פקודת הבלימה להיטלר עצמו אינן מדייקים בלשונם...היטלר האציל לפון רונדשטדט את הסמכות לפקח על ביצועה של פקודה זו.והדברים כתובים במפורש ביומן המבצעים2 של קבוצת הארמיות A .היה זה מצב יוצא דופן שהניח למפקד משנה להמרות את פיו של מפקד הצבא3בברכתו של רודן הארץ. ....אין זאת אומרת כי פון רונדשטדט קיבל את החלטותיו על דעת עצמו ולא הושפע כלל מעמדתו של היטלר.נקל להבין לבו של פון רונדשטדט אשר ידע כי היטלר אינו רוצה שהפנצרים שלו יחצו את קו התעלות בטרם יהיה הדבר בטוח לחלוטין,והשתוקק שפקודותיו ישקפו את המשאלה הזאת עוד בטרם הובעה במפורש. שאיפתו להשביע את רצונו של היטלר הייתה חזקה שבעתיים משום שהיטלר ביטל ב24 למאי את פקודתו המשפילה של פון בראכוביץ אשר הורתה לקבוצת הארמיות A של פון רונדשטדט להעביר את כוחות השריון שלה לפיקודו של גנרל פדור פון בוק,מפקד קבוצת הארמיות B: אילו היה מתממש רצונו של פון בראכוביץ,היה פון בוק יכול לסייע לכוחות השריון הללו בכוחות החי"ר שלו,שהתקדמו באותו זמן דרך בלגיה.תלותו של פון רונדשטדט בהיטלר במה שנוגע לחידוש התקפת השריון הומחשה בעליל ב26 במאי ,כאשר נועץ היטלר בפון רונדשטדט בשאלה האם יש לבטל את פקודת הבלימה.רק אחרי שהסכים היטלר להערכתו של פון רונדשטדט ניתנה הפקודה ,בשעות אחר הצהרים של 26 במאי לחדש את ההתקפה" 1. היטלר ממשיך לשחוק את מנהיגות הצבא ומשחק איתה במטרה כדי לפוררה ולהגיע לעמדה ראשית בפיקוד הצבאי וזאת בהמשך לפרשת בלומברג-פריטש [ויקיפדיה]. וכמו שמתאר היו בתיאור נכון "היה זה מצב יוצא דופן שהניח למפקד משנה להמרות את פיו של מפקד הצבא3בברכתו של רודן הארץ." 2. כדי להבין את מהות הפקודות הצבאיות המשמעותיות יש להכנס לראשו של היטלר ולא של הגנרלים שלו שהיו הסמרטוטים שלו ולא בנימה צינית.4 קרשו מסביר בביוגרפיה על היטלר את המושג "לכוון לדעת הפיהרר" במלוא משמעות המילה.ומכאן שאין לייחס להחלטות מבצעיות משמעותיות שום עצמאות מלבד זאת שמכוונת לדעת הפיהרר.וראה את תלותו של פון רודנשטדט היטלר כפי שמיטיב לתאר היו- שרונדשטדט "השתוקק שפקודותיו ישקפו את המשאלה הזאת עוד בטרם הובעה במפורש" . אצל הגנרלים בצבאו של היטלר המושג "נעשה ונשמע" לא היה מעין מס-שפתיים כמו אצל היהודים.אצלם לכוון לדעת הפיהרר היה מהותי כאילו יש לכוון לדעת האלוהים-לא פחות.כל-שכן בפקודות של בלימה/עצירה/נסיגה שהדליקו אצלו את האורות המוקדמים שלו מתקופת מלחמת העולם ה1 בדבר נסיגה כלשהי שמשמעותה-בגידה-סכין בגב -שלא היו עוברים בשקט אם הוא לא היה מאשר זאת במפורש.אין לי שום סיבה לחשוב שרונדשטדט היה מעיז לעצור בלי אישור מפורש של היטלר,ודבר זה גם הובהר שהיטלר זה שאישר בסופו של דבר.מכאן שאין זה משנה מה הייתה מטרת העצירה-בין אם רצונו של היטלר להשפיל את המפקד העליון של צבא היבשה ובין אם זה לתת מנוחה לכוחות או כל סיבה אחרת. מטרת העצירה לא היא הנשאלת -אלא:מי נתן את ההוראה ? ובשאלה זאת התשובה היא ברורה :היטלר. לעניין מה שכתבת "כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונדשטדט והיטלר רק אישר אותה" -אין משמעות הדבר שהיטלר היה חותמת גומי. ולכן ה"רק" אינו במקומו כלל וכלל. לכל היותר הייתי כותב "הרעיון לעצור היה של רונדשטדט והיטלר אישר " בעניין קלייסט- לפי ויקפדיה - קלייסט נתפס על ידי צבא ארצות הברית ב-1945. בספטמבר 1946 הוסגר ליוגוסלביה, שם באוגוסט 1948 נידון ל-15 שנות של עבודות פרך בגין פשעי מלחמה. במרץ 1949 הוא הועבר לברית המועצות, שם נשפט שוב ובפברואר 1952 נידון ל-25 שנות מאסר בעוון פשעי מלחמה. הוא מת בכלא בעיר ולדימיר בשנת 1954, והיה לקצין הצבא הגרמני הבכיר ביותר שמת בעודו בשבי הסובייטי. בעניין שכתבת "מן הסתם השיקול שלו לומר דברים שישאו חן בעיניי שוביו לא היה רחוק ממנו" - הראיון שציטטתי היה מתאריך25.06.1946 וזאת בטרם ידע על הסגרתו הסופית ליגוסלבים וכל שכן לרוסים. ולכן הוא היה צריך להחניף לבריטים שהוא היה בחזקתם ולא לאף גורם אחר.מכאן שיש לייחס חשיבות לדבריו בייחוד לאור העבודה שהוא מתגרה בבריטים. בעניין החמ"ב- היו מתאר בפירוט רב את החוויות המיניות של חיל המשלוח הבריטי בתקופה של המלחמה המדומה אשר התעסק יותר עם זונות צרפתיות מאשר להתעסק באימונים ולדווח למפקדים הבריטים שהחיילים הצרפתים לא שווים מאומה. - הנושא מזכיר את ההסבר של גבלס על תבוסת הגרמנים לחילות בעלות הברית לאחר הפלישה,שהחיילים הגרמנים התעסקו עם זונות צרפתיות ויין צרפתי במקום להתכונן לפלישה. מסתבר שהזונות הצרפתיות(ובכלל)הפילו את כל החיילים. ובעניין הגנרלים- גנרל-בגרמנית:ג'נרל- באנגלית:ז'נרל - בצרפתית:חנרל -בהולנדית. --------------------- הערות: 1 סבאג מונטיפיורי - דנקרק :לחימה עד האיש האחרון -עמ' 260-261 2 יומן המבצעים של קבוצת הארמיות A בתאריך 24.5.1940 3 גנרל וולטר פון בראכוביץ- המפקד העליון של צבא היבשה 4 מקרה בודד של נסיגה של היטלר מול הפיקוד הצבאי מציין קרשו במקרה שבו היטלר מינה את הימלר היינריך כמפקד"קבוצת הארמיות ויסלה" וזאת למרות התנגדותו החריפה של גודריאן שלפי תיאורו גודיראן עצמו בזכרונותיו (למרות שאני תמיד מעלה ספקות בזכרונות הנאצים)-בסופו של ויכוח היטלר נסוג -ואמר לגודריאן "היום המטה הכללי ניצח בקרב.בוא ונמשיך בדיון" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |