בתשובה לקוזמו, 22/06/16 14:41
על קוצו 679078
שוקי שמאל • בתשובה לקוזמו יום א', 26/6/2016, 20:57
הנקודה היחידה בה צודק ההזוי במצליפים היא בעניין הצבעים.
למבצע צהוב (Fall Gelb) המכונה גם "אבחת מגל", כפי שתוכננה ע"י מאנשטיין ורונדשטאט, היו 2 מהלכים/שלבים. במהלך הפותח, קבוצת ארמיות B עם 3 דיויזיות שריון תקפה מתקפת הסחה הרחק הרחק בצפ' הולנד לכיוון בלגיה (ארצות השפלה). מטרת ההסחה היתה למשוך את כל הכוח הנייד של הצבא הצרפתי ואת כוח המשלוח הבריטי הרחק צפונה ולנתק אותו מעיקר הכוח הצרפתי. במהלך השני שהתבצע במקביל פרצה קבוצת ארמיות A עם 7 דיויזיות שריון דרך הפער שבין קצה קו מאג'ינו הבלתי גמור לבין הגבול הבלגי. הפער הזה היה מורכב מלוכסמבורג, יער הארדנים ומאזור הקרבות הותיק של סדאן ולאורך נהר המז. ע"פ תכנית מאנשטיין כפי שהגיש אותה מפקדו רונדשטאט, כוח השריון הנייד הזה היה אמור לרוץ בכל המהירות לכיוון החוף האטלנטי באבוויל (בגבול בין בלגיה לצרפת) ולהתמקם בערפו של כוח העילית הנייד התקוע בארצות השפלה ולהפריד בינו לבין הגוף העיקרי של צבא צרפת. היטלר אימץ את התוכנית החדשה, אבל הדיח את מאנשטיין וזרק אותו לפולין ואז הכריע בעד פשרה בין תכנית רונשטאדט-מאנשטיין החדשנית והנועזת לבין התכנית התכנית הקודמת והשמרנית יותר (האלדר), כלומר כוח השריון העיקרי היה אמור לנוע לאיטו לאורך צפ' צרפת כדי לאפשר לטורי הח"יר להשיג אותו.
למזלם של הגרמנים, גם כוח ההסחה הצפוני זכה לניצחון קל ומוחץ על יחידות העלית של בעלות הברית והללו נסוגו במהירות דרומה. המפקדים בשטח של כוח השריון הגרמני העיקרי רומל וגודריאן התעלמו לחלוטין מפקודות הדרג הבכיר שמעליהם והתחילו לרוץ מערבה תוך שהם מתנתקים מכוחות החי"ר (ומפקודות מפקדיהם). כאשר בשלב זה ניסו מפקדים בכירים לעצור את רומל וגודריאן ולפטר אותם, מפקדיהם הישירים (קלוגה ורונדשטאט) כבר חששו באותו זמן שכוחות בעלות הברית בנסיגתם המבוהלת דרומה יצליחו לחמוק מן הכיתור ובסופו של דבר גיבו אותם. כך קרה הדבר שניצחונם הגדול של הגרמנים הושג במקרה ובמזל רב, ולמרות התיקונים ה"אסטרטגיים" של היטלר.

"Fall Rot" ("מקרה אדום") היה השלב השני של המערכה, שהחל לאחר שכוח העילית של בעה"ב כותר בצפון ולמעשה התפנה לאנגליה. הצרפתים מאוחר מדי פיטרו את גמלאן והחליפוהו בוייגאן, כך שבנוסף לאובדן כוח העילית הצרפתי, כולל כל הכוח הממוכן, שאר הצבא שמדרום לגרמנים היה נתון בהתארגנות מחדש. הכוח העיקרי של הצבא הגרמני תקף דרומה, מוטט את מערך ההגנה הצרפתי החדש על נהר הסום, כבש את הבירה פריז, איגף את ביצורי קו מאז'ינו ותקף אותו מעורפו. כאתנחתא קומית, הצבא האיטלקי תקף את הצבא הצרפתי המוכה מערפו, אבל הוכה ונהדף בידי כוחות מגן צרפתיים קלים שהוצבו באיזור הריביירה של ניס.
על קוצו 679086
קוזמו • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 26/6/2016, 22:08
יש מישהו חסר בתמונה של הנצחון של גרמניה על צרפת.אוואלד פון קלייסט [ויקיפדיה] טוען בראיון שנתן ללאון גולנדסון ב25.06.1946 -"ללא צניעות מיותרת אני יכול לאשר בוודאות שהייתי מפקד הצבא הפעיל ביותר בצרפת ושאני הייתי אחראי לקיצור המערכה בצרפת בחודשים רבים באמצעות פעילות הפנאצרים שלי".

הוא מספר גם על החייל הצרפתי,שהוא נכנע ברגע שהוא מכותר בניגוד לגרמני ולרוסי, והוא מוסיף דבר חשוב כדי להבין את הצרפתים באותה עת -
"אחת הסיבות לחולשה הצרפתית היא שלא היה להם במי להאמין באותה עת. מעולם לא נכנסתי לבית צרפתי וראיתי בו תמונות של מדינאים או גנרלים צרפתים מובילים ,אפילו לא של נפוליאון,במילים אחרות הצרפתים לא מיחסים חשיבות למנהיגות שלהם" וזה בהקשר לתגובה 678695

ובהקשר היהודי הוא גם אמר "כמה מחברי הטובים ביותר הם יהודים.בחג הפסחא של היהודים אכלנו מצות עם השכנים" כמה אצילי מצידו.
על קוצו 679120
שוקי שמאל • בתשובה לקוזמו יום ב', 27/6/2016, 11:39
אוואלד פון קלייסט היה מפקדו של גודריאן ורצה לפטר אותו בימים הראשונים של "אבחת מגל" מפני שגודריאן התעלם ממנו וסרב להשמע להוראותיו. במציאות של אותם ימים קשה לדעת מה היה קורה אילו היו נשמעים להוראותיו של גנרל שמרני ולא חכם זה (אולי הילוך חוזר של הנס על המארן, נוסח מלה"ע ה-I). כאמור, למזלם של הגרמנים, כוח ההסחה שלהם בצפון הצליח יותר מדי ובעה"ב נסו בבהלה דרומה, מה שגרם למפקדים בשטח קלוגה ורונשטאדט להפוך לחסידי הבליצקריג המשוריין ולהעדיף את הנמרים הצעירים והבלתי ממושמעים רומל וגודריאן על פני מפקדיהם (קלייסט) ואנשי המטה (האלדר). כך התאפשר לדיויזיות הפאנצר (שיריון) להתנתק משאר הצבא (רגלי וממוכן) ולרוץ בכל המהירות אל ההוף האטלנטי.
אדם הרבה יותר מעניין מקלייסט האויל היה מאנשטיין, שהיה ללא ספק המוח מאחורי "אבחת מגל" (וגם של מהלכי כתר והשמד חשובים בזירה הרוסית) ומפקד צבאי מן האיכות המעולה. פרוסי מדורי דורות זה, היה ילד מאומץ ששם משפחתו המקורי היה דוד או משהו כזה. הוא נהג להעמיד פנים שהוא ממוצא יהודי על מנת להרגיז את הנאצים ואת היטלר ואף אילף את כלב הפודל שלו להצדיע בנוסח הנאצי. מאחורי כל המחוות האקסנטריות שלו, מאנשטיין היה שמרן שמעולם לא עשה ולא אמר דבר נגד היטלר למרות שידע טוב מאחרים על אחריותו של היטלר למפלות הצבאיות הגדולות החל מ-‏43, מה שאי אפשר להגיד על גנרלים פחות אקסנטריים ממנו כמו קלוגה, רומל ואפילו גודריאן והאלדר.
על קוצו 679186
קוזמו • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 28/6/2016, 23:32
וכמובן פשעיו נגד העם היהודי שלא ישכחו לעולם גם אם ישב רק 3 שנים בכלא.
על קוצו 679221
שוקי שמאל • בתשובה לקוזמו יום ה', 30/6/2016, 20:39
נכון.
ראיתי בויקיפדיה ששמו לפני האימוץ היה פון לוינסקי שנשמע גם סלאבי וגם יהודי לאוזן הנאצית הרגישה.
הוא נידון ל-‏18 שנה שאח"כ נקצבו ל-‏12 שנה ובסוף אכן שוחרר ב-‏1953 כעבור 3 שנים בכלא. אחת ההאשמות נגדו ואולי העיקרית נגדו קשורה להתנהגותו בנוגע פקודת הקומיסרים של היטלר ולפעילות של האיינזאץ גרופה D של אוטו אלנדורף שפעלה בשטח שלו (מפקדי הס"ס לא היו כפופים הירארכית למפקדי הוורמאכט, אבל הוכפפו להם כאשר פעלו בתוך שטח הפעולה שלהם, כך שאולנדורף היה כפוף למאנשטיין). צריך להדגיש כי מבחינת הגרמנים (ס"ס וורמאכט כאחד), המושגים קומיסרים (אנשי המפלגה הקומוניסטית), פרטיזאנים ויהודים היו בבחינת היינו הך. במשפט הוצג מאנשטיין, ע"י ידידיו האנגלים כגנראל גרמאני הגון. הוא הודה שידע על הפקודה אבל טעון שלא חתם עליה ולא ידע על הוצאתה לפועל. במהלך המשפט הוצגה חתימתו על הפקודה וע"פ עדות אולנדורף הוא לא רק ידע על פעולת האיינזאץ גרופה שלו אלא סייע לפעולתה בכל דרך אפשרית.
מאנשטיין נהנה מהערצתם/ידידותם של אישים רבים ובעלי השפעה (עוה"ד שלו פאג'ט, לידל-הארט, צ'רצ'יל ואדנאואר) שפעלו לקיצור עונשו ולשחרורו. לאור המלחמה הקרה שהלכה ותפסה במהירות את מקומה של המלחמה שהסתיימה וגרמה לבעה"ב המערביות להבין שהן צריכות את הגרמנים לצידם, לא היה קשה במיוחד לשחררו.
מחקרים בשנים האחרונות הוכיחו עד כמה היה עוף מוזר. מצד אחד הוא היה הגנרל היחיד שמחה באופן גלוי כנגד פקודת האריאזציה של הוורמאכט והיו לו 2 אחיינים מנישואי תערובת עם יהודים ומצד שני היה זה הוא שאמר ש"פילדמרשלים פרוסים אינם מתקוממים" והחזיק בדעות אנטישמיות. עדותו במשפטו היתה עדות שקר מובהקת. אוטו אולנדורף הנ"ל, ציפור מוזרה בפני עצמו (אחד האינטלגנטיים במפקדי הס"ס ואחד הגרועים שבהם), מסר מרצונו (או ליתר דיוק מכל מיני סיבות שלא ברורות עד הסוף) עדות מלאה ומפורטת, המרשיעה את מאנשטיין בצורה חמורה מאד. ההיסטוריונים היום מאמינים שעדותו של אולנדורף היתה נכונה.
על קוצו 679233
קוזמו • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 1/7/2016, 1:29
נתחיל בכך שויקיפדיה עברית אריך פון מאנשטיין [ויקיפדיה] (להלן: -הפושע מאנשטיין)כלל לא מזכיר בפתיח שמו את העובדה שהינו פושע מלחמה. שכן הוא הורשע בפשעי המלחמה של הוורמאכט [ויקיפדיה] ובעיקר מציינים את מצוינתו הצבאית והאסטרטגית באבחת המגל.וכמובן שלאחר 3 שנים בכלא (גם כן עונש) שמהם שוחרר מ"טעמי בריאות" וכשהוא "חולה" המסכן הוא שירת כיועץ לממשלת מערב גרמניה, סייע להקים את הבונדסוור, ואף שימש כראש המטה הכללי של הבונדסוור בדרגת כבוד.הפושע הנ"ל מת ב1973 ונקבר בטקס צבאי מלא.

הוא הועמד לדין בפני בית דין צבאי בריטי שהתכנס בהמבורג באוגוסט 1949. הוא היה אמור להיות מוסגר לברה"מ שכן הפשעים שלו היו בשטח הרוסי.אבל כמו שציינת היו לו אוהדים בריטים (כמובן שאם היטלר היה מנצח -מיינשטיין היה נהנה לראות את אוהדיו שהצילו אותו נתלים ע"י מיתרי פסנתר)אשר דיברו בשבחו, ומנעו את הסגרתו לרוסים שהיו מוציאים אותו מן הסתם להורג על פשעיו.

הפושע מאנשטיין דאג ליצירת האגדה של "הוורמאכט הנקי והמוסרי" -וזה רק האס -אס היה הרע וכמובן היטלר והימלר (וכל אלו שמתו-כי מה אכפת לך להאשים את המתים) וליצירת האמונה כי אנשי כוחות הצבא הגרמניים פעלו בבידוד, ולא היו מעורבים או אשמים על אירועי השואה.

ספר שקראתי לאחרונה "חיילים : ההקלטות הסודיות של אנשי הוורמאכט" על הקלטות סודיות של החיילים הגרמנים אשר דיברו בגילוי לב על ההריגה והאלימות הקיצונית שהיו חלק מחיי היומיום שלהם, מﬠורבותם האישית בביצוﬠ פשﬠי מלחמה ויחסם להשמדת יהודי אירופה זעזעו אותי איך שהם דיברו.

כך לדוגמא- הקלטה של שני קצינים צעירים מצי הצוללות (זה של קרל-דניץ -שהיה נשמה טהורה וקיבל עונש מצחיק בזכות צ'סטר נימיץ אדמירל בארה"ב שבמהלך משפטי נירנברג שלח תצהיר שתמך בו. ככה זה היה -הם ידעו לתמוך באויבים שלהם שרק לפני דקה רצו לרצוח אותם)

סגן גינטר גס - מהנגס ראשי בצוללת U433
סגן אגון רודולף- קצין משמר ראשון מצוללתU95

גס ורודולף שרים במלוא גרונם כשהם בשבי הבריטי הטוב והנוח : "כשדם יהודים מהסכין קופץ,איי זה טוב כפליים"
גס :"החזירים כלבי סמרטוטים"
רודולף : " אני מקווה שהפיהרר ימלא את המשאלה שלנו השבויים ויתן לכל אחד מאיתנו לשחוט יהודי אחד ואנגלי אחד, לחתוך אותם לחתיכות בסכין כזאת-קטן עלינו בן אדם. אני אעשה להם חריקרי אני אכניס להם בבטן ואסובב במעיים"

לא רוצה אפילו לתאר את התיאורים המצמררים על איך הם אנסו יהודיות ומייד רצחו אותם.איך שהם ירו בתינוקות בני שנה וזרקו אותם לבור כאילו היו שקים של תפוחי אדמה.

הפושע מאנשטיין שימש כעד הגנה מטעם פושעי המלחמה בנירנברג ואף היה האיש שריכז את המשפט מטעם ההגנה,קלייסט מציין בעדותו בראיון שנתן לגולדנסון ב12.6.46 את חלוקת העבודה בין מנשטיין ליתר הפושעים שנשפטו בנירנברג:

ש:מה הטיל עליך מאנשטיין לעשות ובאופן כללי מה יהיה אופי עדותך להגנת המטה הכללי ?
ת:מאנשטיין מנסח שאלות ואנחנו מחלקים אותן בנינו:אני,הלדר,בראוכיטש,וסטפל,ליסט,פון לב,רונדשטדט,גינתר וכו, כל אחד מאיתנו אחראי להשיב לאישומים מסוימים ולהסביר היבטים מסוימים של המצב הצבאי"

כדי להרשים את היטלר שהוא גם פושע,הוציא מאנשטיין לחייליו פקודה כתובה ב-‏20 בנובמבר 1941 בנוסח המבחיל הבא "מאבק זה אינו כנגד כוחות מזוינים סובייטים הפועלים בצורה התואמת את כללי הלוחמה הנהוגים באירופה. מאחורי החזית, נמשך המאבק.... היהדות היא המתווך בין האויב בעורף ושארית הצבא האדום הנלחמת עדיין. יותר מבאירופה מחזיקים היהודים ברוסיה בעמדות מפתח של הנהגה פוליטית וממשל... החייל חייב להבין את הצורך בעונש מחמיר ליהדות.."

ויקיפדיה מציין כי אחד מפקודיו, אלכסנדר שטאלברג, דיווח לסופר בריאן מארק ריג, מחבר הספר "חייליו היהודים של היטלר", כי סיפר למאנשטיין כיצד מספר גדול של יהודים נרצחו. מאנשטיין שאל אותו אם הוא באמת מאמין לכך, ושטאלברג ענה כי אכן הוא מאמין בכך. "אם כך," ענה מאנשטיין, "הם רק יהודים"

בראיון שנתן לד"ר גולנדסון ב14.6.46 הוא נשאל בקצרה מספר שאלות: ‏1

ש: האם ידעת על המבצעים הגדולים נגד היהודים כמו ליל הבדולח בנובמבר 1938 ?
ת:(משיב ללא רגש רב) "כן,מטבע הדברים.כולנו חשבנו שזה עניין מצער,אבל ראינו זאת כחלק מהתנועה המהפכנית"
ש:האם לא ידעת דבר על מחנות הריכוז הרבים בתוך גרמניה?
ת: "במהלך המלחמה הייתי בחזית כל הזמן ומעולם לא שמעתי על עוד מחנות ריכוז,מעשי זוועה או שום דבר אחר שלא נגע לי"
ש:בוודאי שמעת על האייזנצקומנדו והאייזנצגרופן בקרים?
ת:(מנשטיין נראה נבוך במקצת אך נותר קריר ואדיש) "האייזנצגרופה של אולנדרוף הייתה במחוז שלי.שמעתי על כך כאן לראשונה.כפילדמרשל האחראי על כל פעילות במחוז שמעתי מטבע הדברים שקיימות יחידות קומנדו כאלה באזור.אך נאמר לנו שאלה הם מערכים של האס-אס ושתפקידם הוא משטרתי טהור. מה הם עשו-מעולם לא ידעתי"
ש:אני אם אני מבין אותך נכון הרי שבוודאי ידעת עליהן?
ת:"ובכן,ייתכן שמישהו פעם אמר לי במקרה שקרה משהו לא בסדר בסביבות ספטמבר כשרק הגעתי.אבל אני נשלחתי לשם כמפקד צבאי ואת רוב זמני העברתי בחזית.מעולם לא ראיתי או שמעתי עדות אמינה על כך שהאייזנצקומדו האלה יורים ביהודים באופן המוני.מעשים שכאלה לא קרו תחת פיקודי ובמציאות לא יכולתי לעשות דבר בעניינם"

-----------------------------------

‏1 נירנברג 1946 ראיונות גנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים -לאון גולדנסון , עמ' 374,375
על קוצו 679237
המצליף בהזויים • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 1/7/2016, 10:16
צריך לשים את האמרה שלו לגבי הפילדמרשלים הפרוסים במסגרת הנכונה. כידוע, קבוצת קצינים בראשות שטאונפברג ורומל ניסו להתנקש בחיי היטלר (קשר ה20 ביולי). בין הקצינים שהם פנו אליהם היה גם מאנשטיין. מאנשטיין סירב לקחת חלק בקשר, באומרו כי "Preussische Feldmarschälle meutern nicht" (פילמרשלים פרוסים אינם מורדים) - בהתאם לחינוכו הפרוסי (אביו היה אכן גנרל בצבא הפרוסי). עם זאת - הוא לא בגד באמונם של הקושרים ושמר את דבר הקשר בסוד.
על קוצו 679243
שוקי שמאל • בתשובה להמצליף בהזויים יום ו', 1/7/2016, 14:40
אני אשאיר לקוזמו לבדוק את דבריך, אבל לדעתי אתה עושה סלט מכל העובדות.
המורדים מעולם לא פנו למאנשטיין. מנהיג המורדים הנינג פון טרסקוב הכיר היטב את מאנשטיין (אאז"ן הוא היה הרמ"ט שלו). הוא ידע שמאנשטיין נהנה להתגרות באנשי הס"ס בכל מיני מתיחות (אלף את כלב הפודל שלו להצדיע במועל יד ונהג לרמוז על מוצאו היהודי כביכול אע"פ שהיה בן למשפחה פרוסית מדורי דורות), אבל ידע שמאנשטיין לא יעשה דבר נגד היטלר ואני חושב שהוא היה המקור לציטוט של מאנשטיין על פילדמרשלים פרוסים.
רומל ממש לא היה מעורב כלל בניסיון הפוטש ולדעתי היה זה הוא (או רונשטדט) ששמעו על התכניות של טרסקוב, שטאופנברג וזיידליץ ולא הסגירו אותם. מי שהיה כנראה יותר מעורב בקשר היה מפקדו/יריבו ומחליפו של רומל, פון קלוגה שהסכים באופן עקרוני לקחת חלק בשלטון הצבאי (יחד עם קאנאריס ובק) שהם תכננו להכריז והוא הוצא להורג בטיהורים שלאחר קשר ה-‏20 ביולי.
הקשר של רומל למתנקשים (בגללו הוא הוכרח ככל הנראה להתאבד, אם כי יתכן שהוא התאבד בכלל בגלל סיבות בריאותיות) היה דרך קשריו עם חוגים אזרחיים שהתנגדו להיטלר (כמו קרל גרדלר בלייפציג וחוג קרייזאו בהנהגתו של ג'יימס פון מולטקה) שהובאו בסוד הקשר כדי להבטיח תמיכתם בשלטון הצבאי המתוכנן. כאשר המרד דוכא נמצא שמו של רומל ברשימות של אנשי צבא שהוגדרו כמועמדים לכהן בשלטון הצבאי שיוקם וזה מה שהביא לסופו. עד כמה שהבנתי רומל עצמו התנגד לקשר ולהתנקשות.
וכאן ברצוני להתיחס לדברי קוזמו: כפי שכתבתי מאנשטיין אכן נידון ל-‏18 שנות מאסר ואכן היה בעל דעות אנטישמיות אישיות אע"פ שהיו לו בני משפחה יהודים. בכל זאת אני הייתי נמנע משימוש יתר במונח פושע מלחמה. לא ידוע לי שמאנשטיין באופן אישי וביזמתו הורה על ביצוע פשעי מלחמה. פסה"ד החמור נגדו נבע מכך שחתם על פקודת הקומיסרים של היטלר, העביר אותה לפקודיו ולא עשה דבר כדי למנוע את ביצועה. באשמה זו חולקים איתו כל מפקדי הוורמאכט. היו מעטים שפרסמו הודעות שכתבו בעצמם ברוח הפקודה (כמו למשל פון רייכנאו שהיה קל להאשים אותו בנירנברג מפני שמת בינתיים) ועוד יותר מעטים שהתנגדו לה (לדעתי רק קאנאריס ואוסטר). העדות של אולנדורף שאני מייחס אמינות גבוהה לחלקים שלה, מוכיחה כי למאנשטיין היה מידע מלא על כל מה שבצעו האינזאץ גרופה שתחת פיקודו ולכן שדבריו בעת משפטו ולאחר ששוחרר היו שקר וכזב, אבל כאמור הוא לא היה פושע מלחמה גדול יותר מכל מפקדי הוורמאכט האחרים (למשל מפקדו רונשטדט שכלל לא נשפט).
מאנשטיין היה ביסודו אדם קר לב מחושב וציניקן מכדי להיות פושע מלחמה של ממש. אם היה למישהו עילה לשפוט אותו על פשעי מלחמה היו אלה הגרמנים עצמם, שכן היה זה מאנשטיין שעמד מאחורי הקרבת הארמייה של פאולוס לכיתור הרוסי. הוא עשה זאת מפני שהלחימה חסרת התקווה של הנצורים בסטלינגרד קנתה למאנשטיין את הזמן שנדרש לו כדי לארגן את הצבא הגרמני להגנה מפני הרוסים בקו החדש שבעורף.
על קוצו 679263
קוזמו • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 1/7/2016, 18:59
1) הקושרים כן פנו למאנשטיין. הנינג פון טרסקו [ויקיפדיה] היה האיש שמילא תפקיד מרכזי בתנועת ההתנגדות והוא זה אשר עורר מחשבות מרי בליבם של קצינים אשר שירתו בחזית.בהתחלה הוא העריץ את היטלר אבל לאחר פקודת הקומיסרים הוא שינה את דעתו .הוא הביא איתו לקבוצת הארמיות מרכז בעלי ברית על מנת ליצור את הקשר נגד היטלר. בניהם את פביאן פון שלברנדורף [ויקיפדיה] אשר יקשר בין ארמיות מרכז לשאר המוקדים בצבא. את רודולף כריסטוף פרייהר פון גרסדורף מאגף המודיעין. הם ניסו לגייס את בוק רודנשאדט ואת לב להצטרף לקבוצה והם סירבו. אחרי משבר סטלינגרד טרסקוב החליט סופית שיש להתנקש בהיטלר בכל מחיר והעלה הילוך לקראת זה.‏1 .טרסקוב עצמו לא האמין בפיקוד הצבאי העליון שיעשה הפיכה שכן הוא טען ש"הגנרלים יודעים רק לציית לפקודות"

בקיץ 1943 ניסה גרסדורף לשכנע את מאיינשטיין להצטרף למרד ולמרות ההפצרות הרבות שלו, מאנשטיין סירב ואמר לו את המשפט "פלדמרשלים פרוסים אינם בוגדים " מאנשטיין היה תקיף בהודעתו ולא שיחק איתו משחק כפול כמו קלוגה שהציע עזרה וסיוע ואחר כך חזר בו. הקושרים כל הזמן האמינו שקלוגה יהיה לצידם.על קלוגה נאמר "גדול הפוסחים על שני הסעפים" ‏2.קרל דיטריך מציין כי מרשימות של גרדלר למדים כי טרסקוב אמר לו באוגוסט 43 כי שלושת מפקדי המחנות :מאנשטיין,קלוגה,וקיכלר- "יתמכו בפעולה מוקדמת ככל האפשר" .מה הייתה כוונתם בפעולה מוקדמת? לא צוין ברשימה.וקרל משער כי מן הסתם הם התכוונו למחות בפני היטלר שכן קלוגה לא היה בעל אומץ.אם כי לא ניתן לדעת באמת האם מאנשטיין לא היה מעורב באמת בקשר.‏3

2) רומל אמנם הודיע לראשי הקשר נגד היטלר שיהיה מוכן להצטרף אליהם אבל זאת בתנאי שאם היטלר יסרב להפסיק את המלחמה - בפועל זה לא קרה שכן הוא נפצע קשה לאחר שמכוניתו החליקה כאשר מטוס ריסס את מכוניתו. בהנחה והיטלר כן היה נהרג בפיצוץ- מן הסתם הוא היה מצטרף .עוד באוגוסט היטלר חשד שרומל כן היה מעורב בקשר שכן קזאר פון הופאקר שהיה מעורב בקשר נתן תצהיר בכתב שרומל היה מעורב. היטלר שלח את בורגדורף שיסע לרומל ויציע לו רעל להתאבד או שיעמוד למשפט,האחרון העדיף רעל+פנסיה+התחייבות שלא יפגעו במשפחתו+הלוויה מכובדת+מע"מ.‏4

3) קלוגה התאבד מרצונו על ידי ציאניד ב19.8.44 לאחר שקיבל איומים מהיטלר בעודו נלחם ב"כיס פאלז" שעליו להתייצב במיידית במפקדה והינו מושעה בתוספת עוד איומים.היטלר ידע שקלוגה היה מעורב בקשר נגדו והוא אף ציין בתדריך צבאי מה31.8 שאם הוא לא היה מתאבד הוא היה נאסר מייד.‏5אלברט שפאר מספר בזיכרונותיו בעניין קלוגה - כי ב18.8.43 הוא שהה אצל היטלר במפקדה והיטלר לא הצליח להשיג את קלוגה בטלפון וגם לא בקשר שכן לא הייתה קליטה והיטלר דמיין שקלוגה מנהל משא ומתן עם בעלי הברית ולכן הודיע לו שהוא מושעה ועליו להתייצב במפקדה במיידי. לאחר כמה שעות דווחו לו שקלוגה קיבל התקף לב, והיטלר לא האמין וביקש שיבדקו זאת והרופאים מצאו שהוא התאבד.דבר זה שימח את היטלר שכן הייתה לו "הוכחה " שההתאבדות הינה הוכחה לבוגדנות של קלוגה. באותו הערב כולם ישבו לראות סרט איך תולים במיתרי פסנתר את הקושרים.
עוד הוא מציין בספרו - כי קלאטוברנר סיפר לו כי מצאו בכספת רשימה שמית של הרכב הממשלה העתידית לאחר המרד ושמו של שפאר היה רשום שם כשר החימוש וליד זה היה רשום "אם אפשר " ולידו סימן שאלה.‏6

4) בעניין מאנשטיין ופרידריך פאולוס [ויקיפדיה]-מאנשטיין בראיון עם ד"ר גולדנסון מספר על פאולוס בעניין סטלינגרד.

ש:האם אתה סבור שפקודתו של היטלר לפאולוס להלחם עד החייל האחרון הייתה מטופשת ואכזרית?
ת:לא.לו צבאו של פאולוס היה נכנע לפני הסוף היו הרוסים זוכים ביתרון נגד פאולוס ונגד חזית הדרום ששם היו לי רק 2 ארמיות רומניות.ולכן עמידתה של של הארמיה השישית בפרץ גם במחיר של החייל האחרון הייתה הכרחית.
ש:איזה מן אדם היה פאלוס להערכתך?
ת: אדם פיקח מאוד אם כי יתכן שלא בעל אישיות חזקה במיוחד.
ש:האם זה מה שחשבת עליו מאז ומתמיד?
ת:כן,הייתה זו חובתו בראותו את גודל הסכנה ליטול אחריות על כתפיו ולנסות לפרוץ החוצה דרך העורף
ש:האם במקום לעשות זאת פאולוס ויתר?
ת:לא. במקום לעשות זאת הוא פנה להיטלר וביקש ממנו לפרוץ דרך העורף,והיטלר אמר שעליו להשאר בסטלינגרד עד שיושמד.הביקורת שלי עליו שלא היה עליו לשאול את פיו של היטלר הוא היה צריך לפעול מכח אחריותו שלו ולכן ראיתי את פאולוס כדמות לא חזקה מספיק, יש צורך באישיות רבת עוצמה כדי ליטול החלטה שכזו בשעת קרב.

ד"ר גולדנסון אומר למאנשטיין שהוא סותר את עצמו - האם הוא לא הצהיר לפני רגע שפאולוס היה צריך להלחם עד הסוף המר?
מאנשטיין משיב- כוונתי שפאולוס היה צריך לפרוץ טרם הכיתור.וכוונתי היתה שברגע שהושלם הכיתור עליו להלחם ולא להכנע עד אחרון אנשיו,במובן זה הסכמתי עם היטלר ‏7

אחרי המלחמה המפקדים נהפכו לפוליטיקאים.

---------------------

הערות

‏1 עוד על ניסיונות התנקשות בהיטלר - ראה פביאן פון שלברנדורף [ויקיפדיה] תחת הכותרת "מבצע ברק". וכן איאן קרשו-נמסיס. פרק "מזל של כלב"
‏2 ראה איאן קרשו -נמסיס- עמ' 566 וכן - gersdorff 134ff,וכן-קרשו "הסוף" עמ' 68
‏3 ראה קרל דיטריך בראכר-הדיקטטורה הגרמנית עמ' 658
‏4 ראה קרשו שם עמ' 619
‏5 ראה Goderian 134 וקרשו עמ' 900
‏6 אלברט שפאר-בתוככי הרייך השלישי.
‏7 נירנברג 1946-ראיונות גנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים- עמ' 372-373
על קוצו 679473
שוקי שמאל • בתשובה לקוזמו יום ה', 7/7/2016, 22:00
דרך אגב, מי שלא דיווח על הקושרים היה וילהלם פון לב. הקושרים הצבאיים רצו שרונשטדט, בוק ולב יסרבו למלא את הוראות היטלר בעניין הפלישה לצרפת. 2 קושרים (אוסטר וגיזביוס) יצרו קשר עם פון לב. לב שהיה ידוע כתומך בנאצים, סרב, אבל לא הסגיר את הקושרים. היטלר גילה זאת ב-‏1944,אבל העדיף להסתפק בהדחת פון לב (מסיבות בריאותיות) תוך שהוא מפצה אותו בתשלומי שוחד נדיבים ביותר, בפרט בהתחשב בכך שגרמניה הלכה והתפוררה מסביב הן צבאית והן כלכלית.
נראה שהאוירה בוורמאכט ביחס להיטלר לס"ס ולנאצים בכלל, היתה כזו שגם גנרלים פרו-נאציים לא מיהרו לדווח על חבריהם אשר התבטאו או אפילו קשרו כנגד היטלר. רומל כנראה לא היה אף פעם נאצי גדול (למרות שהיה מבני טיפוחיו של היטלר), אבל לראות בו כאחד מחבורת הקושרים זו הפרזה מוחלטת. גם הגרסה המקובלת לפיה בורמן (סגנו של היטלר) אילץ את רומל להתאבד בגלל קשריו עם קושרי יולי, אינה ודאית. רומל נפצע די קשה לאחר הפלישה לנורמנדי ולא ברור עד כמה היה מצבו הבריאותי חמור לפני התאבדותו.
על קוצו 679611
קוזמו • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 10/7/2016, 16:03
כמה הערות לתגובתך:

"דרך אגב, מי שלא דיווח על הקושרים היה וילהלם פון לב.

לא הבנתי את הקשר של וילהלם פון לב עם הקושרים. את פרישתו שהייתה בכלל ב42 , לעניין שהיטלר ידע על הקשר שלו ב44.ועל כספי השוחד שהוא קיבל - קצת סדר ברשותך:

לעניין הקושרים שציינת " אוסטר וגיזביוס " - מדובר על הקשר הראשוני מ1939 ולא הקשר מ1944 ( איתם הקשר חודש ב44) . קשר זה לא נבע מדאגה על אופיו של המשטר הרצחני על שעולל בפולין לאחר הפלישה ולא על המתות החסד -ב"מבצע האותנסיה".אלא מהפחד של העימות עם המערב. וזאת בניגוד לקשר מ1944 שכבר נבע מסיבות מגוונות ואחרות. ב-‏6 לאוקטובר 1939 היטלר נואם ברייכסטאג ומבקש "הסדר שלום" עם המערב למרות התקפתו על פולין.-נאון שהגדיר קרשו "עלה של זית לפות באגרוף של ברזל". ב 12.10.1939 צ'מברלין דוחה את ההצעה הנאורה של היטלר. לאור דחייה זאת היטלר קובע את ההתקפה על המערב ל 25.11.1939 (נדחתה לבסוף לאמצע 1940). וילהלם פון לב [ויקיפדיה] כותב ביומנו בהתאם לדיווח שהוא קיבל על ההתקפה המתוכננת של היטלר שזאת "התקפה מטורפת",ומכאן שהנאום של היטלר היה "שקר לעם הגרמני". אם כי למרות מחאותיו הנרגשות- לא מנע ממנו הדבר לקבל מהיטלר לאחר ההצלחה של הגרמנים בצרפת.כסף ורכוש בתור מענק פטור ממס.וכמובן את צלב הברזל וב-‏19 ביולי 1940 אף הועלה לדרגת פילדמרשל.

3 קבוצות התארגנו בקשר מ 39: ( הקשר ב44 שונה והקבוצות שונות )

קבוצה ראשונה: "קבוצת גרדלר" שכללו את גרדלר,האסל,בק,פופיץ .
קבוצה שניה : " קבוצת אנשי האבור" :הנס אוסטר(שהזהיר את הולנד וצרפת על התקפות צפויות)‏1,הנס פון דוהנאני
,וילהלם קנריס,הנס ברנד גיזביוס - גיזביוס היחיד ששרד ,כל היתר הוצאו להורג ב44 ו45.
,גרוסקורת.האחרון תיכנן לכלוא את היטלר ולהודיע שהיטלר חולה נפש.
קבוצה שלישית :"קבוצת וייצקר"- וייצקר,אריך קורדט(מנהל לשכת שר החוץ ריבנטרופ)

הלדר גישש אצל מפקדי הארמיות :בוק ורודנשטדט האם יש התכנות להפיכה.אלו דחו את הגישושים בטענה שלא יצליחו לגייס קצינים להפיכה. לאחר שהבין שהמפקדים מפחדים ביקש מבראוכיץ'(זה שהיטלר השפיל ב24.5.40 ‏2) שיפציר וישכנע את היטלר לא לתקוף את המערב בנובמבר 39. בראוכיץ' ניסה לשכנע את היטלר שמזג האויר לא טוב,שהצבא לא מוכן. היטלר קיבל את הקריזה הדרמתית כמו שהוא יודע לעשות .ואמר לקראת יציאתו - שהוא מכיר היטב את "רוח צוסן"‏3 והוא ידאג לרסק אות ולחסלו.אמר וטרק את הדלת ויצא בעצבים בהשאירו את בראכוביץ המום. מרגע שהבינו בראכוביץ והדלר שהיטלר מבין שהוא "על הכוונת",כל התוכניות בוטלו וכולם התיישרו לפי השגעונות של היטלר. הדלר רץ למטהו לשרוף מסמכים אשר היו קשורים בקשר.

אבל משום מקום -התפוצצה פצצה ב8.11.39 שלא הייתה קשורה לקשרים כלשהן אלא היה ניסיון התנקשות יחיד ובודד על רקע עצמאי של גאורג אלזר [ויקיפדיה].הגנרלים הפחדנים ומוגי הלב לא הצליחו לנסות את מה שניסה אדם עצמאי ולא יהודי ,נגר פשוט בן 36 ,נמוך קומה,שקט ומאופק,חרוץ בעבודתו לא משכיל במיוחד.

לאור האמור לעיל :

1. מהו הקשר בין פון לב לבין הקושרים מ39 ? האם יש קשר לקשר ב44 ?
2. האם לא ערבבת בטעות את המתנות לאחר הניצחון בצרפת לבין "פיצוי" על הדחתו ?
3. אתה בטוח שפון לב היה בין הקושרים שהיטלר גילה? ואם כן - אשמח לקבל מקורות.

עוד בעניין פון לב - למעט העובדה שהוא היה בכוח הצבאי שדיכא ב-‏1923 את הפוטש במרתף הבירה של היטלר. ולמעט העובדה שהוא מציין ביומנו (לפי קרשו) כמו שתיארתי לעיל. וכן תיעוד ביומנו (לפי ויקפדיה)-שהוא התייחס לרצח אלפי יהודים בקובנה באומרו "שאין לו כל שליטה על העניין ועדיף שיתרחק מעיסוק בנושא".לא ראיתי משהו מיוחד כלפיו בעניין קשרים או מזימות כלפי היטלר. כאמור לעיל - אשמח לקבל מקורות לגבי טענותיך בעניין פון לב.

2) "רומל כנראה לא היה אף פעם נאצי גדול (למרות שהיה מבני טיפוחיו של היטלר),אבל לראות בו כאחד מחבורת הקושרים זו הפרזה מוחלטת. גם הגרסה המקובלת לפיה בורמן (סגנו של היטלר) אילץ את רומל להתאבד בגלל קשריו עם קושרי יולי, אינה ודאית."

בעניין נאציותו של רומל - אני לא יכול לרשום בבטחה שהוא לא היה נאצי קנאי.אולם אין לי נתונים אחרים ברורים לאשר זאת ולכן יש להניח שאם הוא לא היה פעיל בהשמדת היהודים הרי שאי -אפשר להניח שהוא היה פושע מלחמה ונאצי קנאי.אם כי פושעי מלחמה בטרם נשפטו ניתן לייחס גם להימלר והיטלר שלא נשפטו ומי ערב לנו שאם היו מועמדים לדין לא היו מזוכים על ידי "הוכחות" מצידם שהם בכלל היו חסידי אומות העולם.מכל מקום לוודאי ידוע לך ההשלכות של ניצחון הגרמנים באל-עלמיין בעניין יהודי ארץ ישראל ואופציית השמדתם ‏4 .ולכן לא נדע מיהו באמת היה רומל.אם כי אשמח אם מישהו כאן יחדד נקודה זאת. מעבר לזאת אציין כי בורמן לא היה סגנו של היטלר באופן רשמי - אלא מזכירו האישי. אם כי בפועל הוא נהפך למס' 2 לא-רשמי ברייך השלישי.למרות שכוחם של גבלס,שפאר והימלר היה חזק.

בעניין הקשרים שלו לקושרים - רומל בדומה לאחרים (קלוגה ואח') פסח על שתי הסעפים,וחיכה לשעת כושר.הוא עצמו לא יזם כלום.והוא המתין להתפתחויות. רומל היה שייך לאידיאל הא-פוליטיות שמשמעותה-משמעת והנאמנות ללא תנאי .ואידיאל המוסר, היושר והכבוד שמעטים ובודדים היו קשורים אליה.‏5 ראה גם את עדותו של פרנץ הלדר במהלך משפטי נירנברג:

"היורשה לי להעיר הערה אישית? אני הגבר האחרון למשפחה שכל בניה היו חיילים. מהי חובתו של חייל- זאת אני יודע. אני יודע גם שבמילונו של החייל הגרמני המילים "בגידה" ו"קשר נגד המדינה" אינן קיימות. עמדה לפני ברירה נוראה בין חובתו של חייל לבין חובה שהייתה בעיני נעלה ממנה. אותה ברירה עמדה גם בפני רבים מחברי הותיקים. בחרתי בחובות שהיו נעלות בעיני. בעיני רוב חברי היתה החובה לדגל נעלה וחיונית יותר. אתם יכולים להיות בטוחים שחייל אינו יכול לעמוד בפני ברירה גרועה מזאת. זה מה שרציתי להסביר".

בעניין התאבדותו של רומל- כאמור ב17 ליולי 44 , 3 ימים לפני שהתפוצצה הפצצה של שטאופנברג (20/7) רוססה מכוניתו של רומל ממטוס ורומל נפצע פצעים קשים. בין פציעתו לבין פגישתו עם בורגדורף בתאריך 14.10.44 עברו כ3 חודשים. לפי עדות בנו מנפרד רומל במכתב שהוא השאיר מה27.4.45 רומל ארווין היה במצב שיכל לדבר והיה חי.‏6 . גם אלברט קסלרינג [ויקיפדיה] בראיון שנתן לד"ר גולדנסון בתאריך 4.2.46 אומר :
ש:האם נכון שרומל למעשה הוצא להורג על ידי היטלר?
ת: אני מאמין ב99 אחוז שזה נכון.שמעתי שלרומל ניתנה הברירה להתאבד.שמעתי שגם בנו אמר זאת.הוא לכאורה היה קשור לאטנטאט של ה20 ליולי 44" ‏7

לאחר התגלות הקשר -היטלר הורה להקים "בית דין צבאי של כבוד" שבו כיהנו קייטל,גודריאן והיו"ר של בית הדין היה רונדשטדט. והוא זה (רונדשטדט) שייצג את היטלר בהלוויה הממלכתית שנערך לרומל ב18.10.44 בבית העיריה של אולם. בדברי ההספד שנשא אמר רונדשטדט על רומל "שליבו היה מסור לפיהרר" ואז פנה לגופתו ואמר "הפיהרר ומפקדנו העליון שולח לך באמצעותי את תודותיו ואת ברכותיו"‏8 וברח מהטקס כאילו בלעה אותו האדמה.לא מן הנמנע שחקירותיו של בית הדין שהוא עמד בראשו גילו את קשריו לכאורה עם הקושרים.

------------------------
הערות :
‏1 - ראה פרק 4 "ההתראה האחרונה" בספרו של היו סבאג מונטיפיורי -"דנקרק-לחימה עד האיש האחרון"
‏2 - בהקשר לתגובה 679581 למה הושפל המפקד הראשי לטובת המפקד המשני.
‏3 ראה <ויקפדיה התנגדות גרמנית לנאציזם> תחת הכותרת "ההתנגדות בקרב הצבא (1938–1942)"
‏4 ראה ישיבה מס׳ 113 -כ״ח באב תשכ״א (1961 באוגוסט 10)- מתוך נאום הסיכום במשפט אייכמן :"כאן המקום להוסיף כמה מילים על המגע האישי בין הנאשם ובין המופתי, חג׳ אמין אלֿחוסייני.הוכח לפנינו שגם המופתי חתר להגשמת הפתרון הסופי של השמדת היהדות האירופית, ואף אין ספק שאילו הצליח היטלר לכבוש את ארץֿ-ישראל, היה גם היישוב היהודים בארץ צפוי להשמדה טוטלית"
‏5 ראה מאמר של דני אורבך בעניין -"כבוד, נאמנות והחייל א-פוליטי"
‏6 ראה בנו של רומל: "היטלר הורה לו להתאבד"
‏7 ראה "נירנברג-‏1946 ראיונות גנוזים עם פןשעי מלחמה נאצים - עמ' 419 - וכן גם זכרונותיו של קייטל ועוד המאששים את העובדה שהוא התאבד על ידי רעל.
‏8 ראה קרשו -היטלר-נמסיס עמ' 619
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות