בתשובה לקוזמו, 21/06/16 1:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למען האמת, אני כבר לא זוכר. יכול להיות שקראתי את זה בספר על דנקרק של אחד המונטיפיורים (אחים? בני דודים?). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש שני סופרים בית למשפחת סבאג-מונטיפיורי. יו סבאג מונטיפיורי [ויקיפדיה] ואת סיימון סבאג מונטיפיורי [ויקיפדיה]. אתה מתכוון מן הסתם ליו שכתב את הספר "דנקרק - לחימה עד האיש האחרון". לסיימון - יש ספרים טובים מאוד,אני קראתי את 'ירושלים' ו'חצר הצאר האדום'. יו וסיימון אחים.וסבא של דוד שלהם הוא השר משה הידוע. רב תודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הספר של יו סבאג-מונטיפיורי נוטל חלק ברויזיה ההיסטורית שעוברת ההתנגדות הצרפתית ב-1940. בספרו מונטיפיורי מפריך את התזה שהיתה מקובלת בבריטניה לפיה הבריטים בצרפת איכשהו החזיקו מעמד בעוד הצרפתים מסביבם התמוטטו כחפיסת קלפים. מן הספר עולה מציאות הרבה יותר מורכבת של יחסים קשים בין הפיקוד הצרפתי לבריטי בצרפת ושל מקרים רבים בהם הבריטים העדיפו את השימור העצמי שלהם על פני סיוע לצרפתים שהיו במצב קשה (בדיעבד היתה זו העדפה נכונה). ליצנים יכולים לומר שספרו של יו מונטיפיורי היה צריך להקרא דנקרק - לחימה עד הצרפתי האחרון", שכן חיילים צרפתים (אמנם ביחד עם כוחות בריטיים קטנים) נלחמו עד האיש האחרון להגנת הכיס בדנקרק, בעוד הבריטים מתפנים מתוכו. רק בלילות האחרונים כאשר רוב הבריטים כבר יצאו, פינו ספינות הארמדה של דנקרק כ-100 אלף חיילים צרפתים מן החוף. אאז"ן, רובם ככולם הוחזרו מייד לצרפת כדי להמשיך להלחם ונפלו מידי/בידי הגרמנים בעת נסיונות פינוי מאוחרים יותר (מבצע אריאל) שהיו הרבה פחות מוצלחים מדנקרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בעניין זה מתוך הראיון של אוולד פון קלייסט -ראה תגובה 679086 - "עלי לומר שהאנגלים הצליחו להימלט מהמלכודת שטמנתי להם בקפידה כה רבה מדנקרק רק הודות לעזרתו של היטלר.יש תעלה בין אראס לדנקרק.אני כבר חציתי את התעלה הזאת וחיילי איישו את הרמה המתנשאת ממש מעל פלנדריה .לכן לארמיית הפנאצ'רים שלי הייתה שליטה מוחלטת על דנקרק ועל האזור שבו האנגלים היו לכודים.העובדה היא שהאנגלים לא יכלו להכנס לדנקרק כי הם היו מכוסים על ידי הכוחות שלי ואז היטלר עצמו הורה לי לסגת עם כוחותי מהרמה". לשאלתו של ד"ר לאון - " למה היטלר הורה כך ? הוא משיב "כי הוא חשב שזה מסוכן מידי ,אלה היו שטויות מוחלטות הפקודות של היטלר באותם הימים.יכולנו למחות את הצבא הבריטי מעל פני האדמה או לקחת את כולו בשבי ללא הפקודה המטופשת של היטלר 1 וההוכחה לככך ששלושה ימים לאחר מכן הבריטים כבשו את הרמה הזאת ואז נאלצתי לחזור ולכבוש שוב אותה מידיהם אבל אז רוב האנגלים כבר הגיעו לדנקרק ונמלטו משם עם סירות קטנות ...החלק העצוב בכל זה שיכולתי לתפוס את כל הצבא האנגלי או לפחות חלק מכריע ממנו עד שהפלישה לבריטניה הייתה הופכת למשחק ילדים" על היטלר עצמו הוא אומר " אני חושב שהיטלר הוא בעיה לפסיכיאטר יותר מאשר לגנרל " - כמובן שצריך לקחת בחשבון שזה אחרי המלחמה והוא לפני משפט ומן הסתם הוא יספר דברים רעים על היטלר.כי הוא מת ומה זה משנה ? אבל על עצמו מעיד שהוא גם קצת פסיכי ועצבני "האמת היא שאני חם מזג פי שניים מהיטלר ,כשהיטלר היה צועק עלי צעקתי עליו בקול רם-כפליים.אני לא פסיכיאטר ולא יכולתי להבין שהיטלר הוא לא אדם נורמלי כשהיית מעמיד אותו במקומו ,היטלר היה נעשה שקט ואפילו היה משתתק לגמרי ואם דברת שעתיים וכבר היה נדמה לך ששכנעת אותו במשהו הוא פתאום היה מתחיל את הוויכוח מהתחלה כאילו לא אמרת כלום." ___________ 1 האם באמת זאת הייתה הפקודה של היטלר ? ואם כן -האם זה באמת היה מסוכן לפי קלייסט? והאם צודק קלייסט שהיה יכול להשמיד את הצבא הבריטי(או חלקו המכריע) אם היטלר לא היה נותן את הפקודה הזאת? - זאת שאלה מעניינת וחשובה להבנת מלחמת העולם השנייה שכן אם התשובות עליהן הן נכונות הרי שהיטלר יכל לנצח את בריטניה בקלי קלות וההיסטוריה הייתה מן הסתם משתנה לחלוטין. א. לפי מבצע דינמו [ויקיפדיה] השעיית ההתקפה השפיעה על מהלך המלחמה כולה, אך הסיבות לה נותרו עלומות עד היום. והם מונים שלושה סיבות אפשריות לעצירת הגרמנים : א-1 עצירת המתקפה נועדה לתת בידי הגרמנים זמן לארגן מחדש את כוחותיהם. סברה זו בעייתית, משום שקשה להבין מדוע החליטו הגרמנים להתארגן מחדש דווקא כאשר מיטב הכוח הבריטי שב לארצו והוא פגיע במיוחד. א-2 היטלר היה משוכנע שעתה, לאחר התבוסה שספגו בעלות הברית, יקל עליו להגיע איתן להסכם, ולכן אין צורך בהשמדת כל הכוחות בדנקרק. א-3 היטלר חשש מהתקפה בריטית נגדית על העורף הגרמני, שייוותר חשוף במהלך ההתקפה על הכוחות בדנקרק. במבט לאחור, לא סביר שהבריטים יכלו לארגן מתקפת נגד שכזו, אך ייתכן שהיטלר לא היה מודע לכך בעת ההתרחשות. ב. קרשו טוען כי מבצע הפינוי הסתייע במידה רבה על פי החלטתו של היטלר מ 24.05.1940 בשעה 11:42 בבוקר לעצור את הכוחות הגרמנים שהיו מרוחקים רק 24 ק"מ מדנקרק ואין שום יסוד לטענות שהועלו אחרי המלחמה כאילו הניח לבריטים להיחלץ מתוך כוונה תחילה מתוך מחווה של רצון שטוב ,כפי שמספרים שהוא טען "הצבא הוא העמוד השדרה של אנגליה והאימפריה ואם נמחץ את כח הפלישה יקיץ הקץ על האימפריה ומאחר שאיננו רוצים ואיננו יכולים לרשת אותה עלינו לתת לה הזדמנות. הגנרלים שלי לא תפסו זאת" ממש היטלר רחום וחנון. צידוקים אלו ניתנים בדיעבד כתירוצים חלופיים לכך שהיטלר היה לו שיקול דעת צבאי לקוי.ותירוץ אצילי זה היה בעצם רציונליזציה וניסיון להציל את כבודו ותו לא. אפילו שלישו של היטלר לענייני תעופה אמר "לא היה לצבא האנגלי שום משמעות בעיניו" ,למעשה היטלר היה נחפז להמשיך את המתקפה לכיוון דרום וטען שיש לשמור את הטנקים למבצעים הבאים.ככל הנראה הוא חשב שחיל האוויר שלו (בעצתו של גרינג-ששכנע אותו) יוכל להשלים את המלאכה שהטנקים לא עשו - מה שהסתבר אחר כך כטעות ( גם אצלנו ב2006 חשבנו שאפשר לחסל את החיזבאאלה רק ע"י מטוסים)ועובדה שב26 לחודש הוא הבין שהוא טעה והורה לכוחות להתקדם שוב לדנקרק אבל זה היה מאוחר שכן ב26 לחודש החל הפינוי במבצע דינמו אלפרד יודל לאחר המלחמה צידד בהחלטתו של היטלר וטען שהיטלר לא נתן את ההוראה לסגת,אלא הוא התלבט אם לקבל את המלצותיו של בראוכיץ' כן לתקוף מפני שהוא חשש שהטנקים יתקעו על הקרקע שלא התאימה במיוחד לתקיפה,הוא נתן למפקדים שיקל לדעת להחליט בעצמם מה לעשות. ובהערת אגב-בין ה24 ל25 לחודש היה להיטלר זמן להתעסק בדיון על פינוי היהודים בצרפת. ג. הכח הבריטי-צרפתי מנה כ340,000 חיילים-מתוכם 250,000 חיילים בריטים.צ'רצ'יל התעקש שהחיילים המכותרים ילחמו כל הזמן ולא יכנעו וזאת על-מנת להעסיק את הגרמנים עד שיחשבו על איזו תוכנית נגד או משהו שיציל אותם (הצרפתים הלוזרים לעומת זאת שקלו להכנע).אבל לפחות עד ה24 לחודש שום חייל לא התפנה.משמעות הדבר-כי 24 ק"מ במשך 48 שעות הם כלום כדי להשמיד כח מכותר ומיואש.הבריטים חשבו שהמבצע יציל אולי 45,000 שחיילים,ועל הציוד הם כבר וויתרו למעשה וזאת כפי שציין המפקד הבריטי הגנרל לורד גורט "חלק גדול הכב"מ על ציודו יאבד בהכרח גם בתנאים הטובים ביותר. הבריטים הבינו שהם הפסידו את המלחמה כי אובדן חיילים אלו על ציודם תהיה מהלומה ניצחת ובבית (אנגליה) אין צבא שיכול להחליף אותו.פירוש הדבר שאין לבריטים את הכח להדוף פלישה גרמנית.הייל כריסטופר מציין מהחלטות הקבינט באותה תקופה כי "אם אכן חיל המשלוח יאבד הרי שמצבה הצבאי של בריטניה אבוד ללא תקנה-על כל המשמעויות הנגזרות ממנה" ד. בין ה24 לחודש וה-28 היו מאחורי הקלעים גישושים נואשים מצד אנגליה מתוך מחשבה שאולי אפשר לגייס את מוסוליני כדי שירגיע את היטלר.אחרי הכל הוא זה שיזם את וועידת מינכן כדי להרגיע את היטלר מפני שהוא חשש ממנו.למעשה צ'רצ'יל הייתה לו גאווה ומחשבה נכונה שאסור לבריטים לפנות ישירות לאיטלקי אלא רק דרך האמריקאי.הוא הבין שבכל מקרה האיטלקי ירוץ ויספר לגרמני הכל.שגריר ארה"ב ניסה לפגוש את מוסיליני כדי להעביר לו מסר בעל-פה ,אך האיטלקי סירב להפגש איתו.המסר הופנה לשר החוץ האיטלקי -חתנו-צ'יאנו ,והוא אמר לו שמוסיליני ידחה זאת ושרוזוולט טועה טעות מרה ,ורמז כי האדיוט האיטלקי רוצה מלחמה ושהוא בכלל מאמין שהפעם הם(האיטקלים) יקבלו המון מתנות מהיטלר. - מן הסתם היטלר שמע על מגעים אלו.האם לאור זאת הוא אכן חשב שכדאי לא לתקוף את הבריטים ולהמתין להתפתחויות? אבל המציאות מראה אחרת,שכן ב26 לחודש עוד לפני פגישת השגריר באיטליה ב27 לחודש ועוד לפני כל הצעה קונקרטית מהבריטים היטלר תוקף את דנקדק ומנסה להשמיד את הכח. אפילו ב28 לחודש חולצו רק 17,00 חיילים ורק לאחר מכן הפינוי היה מסיבי וכלל כ50,000 חיילים ליום - הפינוי הושלם רק ב4.6 ( 224,301 בריטים ו111,172 צרפתים ובלגים)- הרי שטיעון זה נופל שכן אחרת היטלר היה מניח לכל הכח להתפנות בשקט מבלי להלחם בגרמנים אשר הפציצו אין ספור ימים רצופים . לסיכום: האם באמת זאת הייתה הפקודה של היטלר ? התשובה היא כן ותשובתו של יודל שהעריץ את היטלר כאילו היה אלוהים אינה נכונה. ואם כן -האם זה באמת היה מסוכן לפי קלייסט? מאוד מסוכן עד כדי תבוסתה של בריטניה -ארה"ב לא הייתה עוזרת להם כי לא יכלה וכנראה פחדה שאין טעם והאם צודק קלייסט שהיה יכול להשמיד את הצבא הבריטי(או חלקו המכריע) אם היטלר לא היה נותן את הפקודה הזאת? בהחלט כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות א. היום מקובל לחשוב שמי שנתן את פקודת העצירה היה רונשטאדט והסיבה היתה פשוט מחסור בדלק ותשישות של הגרמנים שסיימו זה עתה שבועיים של מרוץ טנקים בכל המהירות לרוחב צפ' צרפת. היטלר וגרינג רק החמירו את הנזק בכך שרצו לתת ללופטוואפה הזדמנות להשמיד בעצמו את כוחות בעה"ב בחוף. ב. אחד מהתזות שספרו של מונטיפיורי על דנקרק בא לשלול הוא מה שספרת על הצרפתים והבריטים. למעשה הצרפתים התעקשו לעמוד ולהלחם עד האיש האחרון בעוד המפקדים הבריטים בצרפת (שלרובם היו יחסים קשים עם הפיקוד הצרפתי) כבר חשבו על השלב הבא ועל שימור עצמי, כלומר על פינוי מצפון צרפת. צ'רצ'יל, תומך נלהב בשת"פ בריטי-צרפתי ניסה לשכנע/לאלץ את מפקדיו בשטח לשתף פעולה עם הצרפתים, אולם ברגע האחרון הוא הניח למציאות ולרוה"מ שלו אלאן ברוק לשכנע אותו שהמצב אבוד וצריך להתחיל להכין את הפינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היום מקובל לחשוב שמי שנתן את פקודת העצירה היה רונשטאדט" אפשר אסמכתאות לכך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Dunkirk evacuation [Wikipedia] and references 40-42 there.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחתי. בספר של מונטיפיורי יש דיון ארוך ומפורט בסוגיית "מי נתן את ההוראה?" היטלר היה ידוע בנסיונותיו לתרץ את האסונות שנגרמו ע"י הוראותיו ולהטיל אותם על הגנרלים שלא הבינו או לא רצו לבצע אותן. כאן המקרה הפוך. הגנרלים מנס ים להדביק את מחדליהם על היטלר. למעשה כלל לא ברור מה היה המחדל כאן.מלבד העובדה שדיביזיות השיריון נזקקו למנוחה, תדלוק ותיקונים, חופי התעלה היו בטווח הפעולה של מטוסי ה-RAF מבסיסי הבית שלו. לא בטוח שהפעלת השריון הגרמני ללא חסות של כוחות חי"ר ונ"מ מתחת למטריה של ספיטפיירים היתה מתבררת כהצלחה גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מסביר את דבריו של אוולד פון קלייסט - "עלי לומר שהאנגלים הצליחו להימלט מהמלכודת שטמנתי להם בקפידה כה רבה מדנקרק רק הודות לעזרתו של היטלר.יש תעלה בין אראס לדנקרק.אני כבר חציתי את התעלה הזאת וחיילי איישו את הרמה המתנשאת ממש מעל פלנדריה .לכן לארמיית הפנאצ'רים שלי הייתה שליטה מוחלטת על דנקרק ועל האזור שבו האנגלים היו לכודים.העובדה היא שהאנגלים לא יכלו להכנס לדנקרק כי הם היו מכוסים על ידי הכוחות שלי ואז היטלר עצמו הורה לי לסגת עם כוחותי מהרמה". למה שהוא ישקר בעניין. הרי ההיגיון אומר שהוא לא היה צריך להדגיש שהוא טמן לאנגלים מלכודת.וברור שלא לתת להיטלר נקודת זכות שהוא זה שהציל את האנגלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי כאמור לקרוא את הספר של מונטיפיורי על דנקירק. שם יש דיון נרחב ומפורט בכל השאלות האלו ובפרט בשאלת "מי נתן את ההוראה" בעניין העצירה לפני דנקירק. הספר אינו תחת ידי ולכן יתכן שאטעה מעט בפרטים אבל זה הוא רוח הדברים שנכתבו שם. יתכן שהפרזתי מעט בזלזול בקלייסט, אבל כפי שיתברר בהמשך, לקלייסט היתה סיבה טובה מאד לשקר בעניין זה. צריך להזכיר כאן כמה פרטים. קלייסט היה בין הגנראלים הרבים מאד שסר חינם מלפני היטלר וסולקו על ידו. בסופו של דבר הוא נשבה בידי האמריקנים ואח"כ נמסר לרוסים שם נשפט כפושע מלחמה (כרגיל פקודת הקומיסרים) וסיים את חייו שם כשבוי. מן הסתם השיקול של לומר דברים שישאו חן בעיניי שוביו לא היה רחוק ממנו. בעניין דנקירק היה לקלייסט עניין מיוחד להסתיר 2 דברים קריטיים. קבוצת הארמיות A שפרצה לצפ' צרפת דרך הארדנים ונהר המז היתה תחת פיקודו של רונשטדט. הוא פיקד על 2 מפקדי ארמיות (קבוצות שריון ליתר דיוק) קלייסט והות'. לקלייסט היו 5 דיויזיות שריון ב-2 קורפוסים, שעל אחד מהם (ה-19, 3 דיויזיות שריון) פיקד גודריאן. להות' היו 2 דיו' שריון שעל אחת מהן (ה-7) פיקד רומל. לאחר שבוע הקרבות הראשון התברר שרונדשטדט הצליח לפרוץ לצפ' צרפת כאשר הכוונה היתה להתקדם לאורך צפון צרפת עד לחוף האטלנטי וכך לכתר ולנתק את חיל המשלוח הבריטי ואת כל הצבא הצרפתי הנייד שהיו בלחימה בהולנד ובלגיה עם כוח ההסחה של קבוצת הארמיות B (פון בוק, 3 דיו' שריון) שהיתה אמורה לרתק אותם. ההפתעה היתה שהכוח הצפוני היכה קשה את יריביו והללו החלו בנסיגה דרומה. בשלב קריטי זה, רונשטדט והיטלר נתפסו לבהלה שהצרפתים והבריטים יצליחו לסגת בזמן ולהחלץ מן הכיתור. גודריאן ורומל מפקדי השטח שהרגישו שאין מולם שום כוח משמעותי ורצו לפרוץ בדהרה אל החוף האטלנטי בעוד מפקדיהם בגיבוי המטה הכללי דרשו מהם לעצור כדי לאפשר לרגלים ולארטילריה להשיג אותם (ע"פ התכנון). צריך לזכור כי ליריביהם של גודריאן ורומל, כלל לא היתה יכולת ניידת. השריון הבריטי והצרפתי היה מרותק למאגרי הדלק שלו ובכלל לא היה מסוגל להדביק את הגרמנים. למעשה גם גודריאן וגם רומל, התנתקו משאר הצבא הגרמני והתעלמו לחלוטין מהוראותיהם של קלייסט והות' ודהרו קדימה אל הים. קלייסט דרש לפטר את גודריאן שסרב להשמע להוראותיו ולמעשה ניתק את הקשר איתו. לרוע מזלו, רונשטדט מצד אחד וראשי המטה של היטלר, האלדר וקייטל שנשלח לבדוק מה קורה בחזית ולפטר את גודריאן ורומל אם צריך, הסכימו בעצם ללכת עם הנמרים הצעירים ולהורות לדיויזיות השריון להתנתק מן הכוחות העורפיים (רגלים וארטילריה) ולדהור אל החוף. קלייסט והות' נאלצו לבלוע את עלבונם ולשתוק, בזמן שגודריאן הגיע לאבוויל (מדרום לדנקרק) ובכך השלים את ניתוק עיקר הכוח הבריטי-צרפתי משאר השטח הצרפתי. הדבר השני שקלייסט היה צריך להסתיר הוא שהיה זה בעצם הוא שביקש מרונשטדט לעצור. העצירה נדרשה מכמה סיבות. ראשית דיויזיות השריון היו "גמורות" ונזקקו למנוחה, תיקונים ותדלוק. שנית יתר הכוחות הגרמניים, ספגו אבדות כבדות מאד. קלייסט אבד כ-50% מכוחות החי"ר שלו ודרש לעצור על מנת שכוחותיו יקבלו תגבורת וחלופות ויוכלו להצטרף אל דיו' השריון בחוף. שלישית הכוחות הבריטים והצרפתיים שהגיעו לדנקרק נלחמו בחירוף נפש וכאמור הסבו אבידות כבדות לגרמנים. הנסיגה הגרמנית שהזכיר קלייסט היתה תוצאה של מתקפת נגד של כוחות חי"ר בריטיים וצרפתים. ורביעית כוחות בעה"ב הגיעו סוף סוף לתוך תחום הפעילות של חה"א הבריטי מבסיסיו בבריטניה. חה"א הבריטי פעל עד עתה באמצעות מטוסים שנשלחו לצרפת. בעוד מטוסי המטאור שלו (שהיו אמורים לסייע לכוחות הקרקע) התגלו כחסרי סיכוי מול המטוסים הגרמניים, מטוסי הספיטפייר עשו חייל. הבריטים שלחו כ-60 מטוסי ספיטפייר לצרפת, אבל סרבו לשלוח עוד, בשל החשש המוצדק שהפיקוד הצרפתי יקריב אותם בקרב חסר התקווה שניהל ויותיר את בריטניה ללא הגנ"א. כעת כאשר הספיטפיירים הבריטים יכלו לפעול מבסיסיהם באנגליה, תמונת המצב האוירי התאזנה. התכנית של היטלר וגרינג לכתוש את הצבא המכותר מן האויר היתה רעיון לא רע, אלא שללופטוואפה לא היתה שליטה אוירית מעל דנקרק וכל הקרבות שם והפינוי התנהלו כאשר מעליהם מתקיימים דו-קרבות בין המסרשמיטים וההיינקלים הגרמניים לבין הספיטפיירים. כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונשטדט והיטלר רק אישר אותה. בכלל בשלב זה היטלר נהנה מאד לשחק את תפקיד המנהיג והסמכות העליונה המפשרת ומכריעה בין הגנרלים הניצים שלה. למעשה היטלר לא התערב יותר מדי בהחלטות ובמבצעים של המפקדים שלו. אין לבלבל את המצב הזה לבין המצב אחרי התבוסות במוסקבה וסטלינגרד, אז ניסה היטלר לנהל את הקרב מרחוק עד רמת המ"פ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחשלו, במטותא תכניס קצת אוויר לגוש הטקסט. מקשה על (ניסיון) הקריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקליפת אגוז מה שכתבתי שם הוא שלגנרל קלייסט היתה סיבה טובה מאד ל"שכוח"/לשקר בעניין מי נתן את הוראת העצירה לפני דנקרק, שכן היה זה הוא עצמו שבקש ממפקדו רונדשטדט לעצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד לקליפות האגוז באשר הם. עכשיו רק צריך שיניים ותיאבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונדשטדט והיטלר רק אישר אותה קראתי את הספר של היו(בויקפדיה הוא מצויין כ-יו) <סבאג מונטיפיורי - דנקרק :לחימה עד האיש האחרון. קראתי את הספר בשטחיות(סגנון הכתיבה ופירוט היתר של הפרטים הזכיר לי את ארמגדון-הקרב על גרמניה 1945-1944 של מקס הייסטינגס) ובעיון יתר את פרק 19 "משחקי מזל" המתייחס לשאלה מי נתן את הוראת הבלימה/עצירה. וכמו שטענתי בתגובה 679111 ההחלטה הסופית הייתה של היטלר-והאחריות המשתמעת ממנה על כתפיו.והיא נשארת בעינה גם לאור מה שקראתי בספרו של היו . בספרו הנ"ל היו מציין כדלהלן "ובכן,גם אם רבים מאמינים כי היטלר הוא שעצר את הטנקים שלו בפקודת הבימה המפורסמת שנתן "בעצמו",מעט אחרי 11:30 ב24 במאי,הטנקים נעצרו עוד לפני-כן:פון רונדשטדט ,ולא היטלר ,הוא שהציע להאריך את משך ההמתנה .היטלר רק אישר את הצעתו של פון רונדשטדט בשעה 12:45 לפי שעון גרמניה כלומר 11:45 לפי שעון צרפת. בהמשך הוא מסביר את התיאוריות השונות להסבר על פקודת הבלימה (3 סיבות ומפורטים בויקיפדיה) ואז הוא ממשיך - "לאור כל הנסיבות הללו,המייחסים את פקודת הבלימה להיטלר עצמו אינן מדייקים בלשונם...היטלר האציל לפון רונדשטדט את הסמכות לפקח על ביצועה של פקודה זו.והדברים כתובים במפורש ביומן המבצעים2 של קבוצת הארמיות A .היה זה מצב יוצא דופן שהניח למפקד משנה להמרות את פיו של מפקד הצבא3בברכתו של רודן הארץ. ....אין זאת אומרת כי פון רונדשטדט קיבל את החלטותיו על דעת עצמו ולא הושפע כלל מעמדתו של היטלר.נקל להבין לבו של פון רונדשטדט אשר ידע כי היטלר אינו רוצה שהפנצרים שלו יחצו את קו התעלות בטרם יהיה הדבר בטוח לחלוטין,והשתוקק שפקודותיו ישקפו את המשאלה הזאת עוד בטרם הובעה במפורש. שאיפתו להשביע את רצונו של היטלר הייתה חזקה שבעתיים משום שהיטלר ביטל ב24 למאי את פקודתו המשפילה של פון בראכוביץ אשר הורתה לקבוצת הארמיות A של פון רונדשטדט להעביר את כוחות השריון שלה לפיקודו של גנרל פדור פון בוק,מפקד קבוצת הארמיות B: אילו היה מתממש רצונו של פון בראכוביץ,היה פון בוק יכול לסייע לכוחות השריון הללו בכוחות החי"ר שלו,שהתקדמו באותו זמן דרך בלגיה.תלותו של פון רונדשטדט בהיטלר במה שנוגע לחידוש התקפת השריון הומחשה בעליל ב26 במאי ,כאשר נועץ היטלר בפון רונדשטדט בשאלה האם יש לבטל את פקודת הבלימה.רק אחרי שהסכים היטלר להערכתו של פון רונדשטדט ניתנה הפקודה ,בשעות אחר הצהרים של 26 במאי לחדש את ההתקפה" 1. היטלר ממשיך לשחוק את מנהיגות הצבא ומשחק איתה במטרה כדי לפוררה ולהגיע לעמדה ראשית בפיקוד הצבאי וזאת בהמשך לפרשת בלומברג-פריטש [ויקיפדיה]. וכמו שמתאר היו בתיאור נכון "היה זה מצב יוצא דופן שהניח למפקד משנה להמרות את פיו של מפקד הצבא3בברכתו של רודן הארץ." 2. כדי להבין את מהות הפקודות הצבאיות המשמעותיות יש להכנס לראשו של היטלר ולא של הגנרלים שלו שהיו הסמרטוטים שלו ולא בנימה צינית.4 קרשו מסביר בביוגרפיה על היטלר את המושג "לכוון לדעת הפיהרר" במלוא משמעות המילה.ומכאן שאין לייחס להחלטות מבצעיות משמעותיות שום עצמאות מלבד זאת שמכוונת לדעת הפיהרר.וראה את תלותו של פון רודנשטדט היטלר כפי שמיטיב לתאר היו- שרונדשטדט "השתוקק שפקודותיו ישקפו את המשאלה הזאת עוד בטרם הובעה במפורש" . אצל הגנרלים בצבאו של היטלר המושג "נעשה ונשמע" לא היה מעין מס-שפתיים כמו אצל היהודים.אצלם לכוון לדעת הפיהרר היה מהותי כאילו יש לכוון לדעת האלוהים-לא פחות.כל-שכן בפקודות של בלימה/עצירה/נסיגה שהדליקו אצלו את האורות המוקדמים שלו מתקופת מלחמת העולם ה1 בדבר נסיגה כלשהי שמשמעותה-בגידה-סכין בגב -שלא היו עוברים בשקט אם הוא לא היה מאשר זאת במפורש.אין לי שום סיבה לחשוב שרונדשטדט היה מעיז לעצור בלי אישור מפורש של היטלר,ודבר זה גם הובהר שהיטלר זה שאישר בסופו של דבר.מכאן שאין זה משנה מה הייתה מטרת העצירה-בין אם רצונו של היטלר להשפיל את המפקד העליון של צבא היבשה ובין אם זה לתת מנוחה לכוחות או כל סיבה אחרת. מטרת העצירה לא היא הנשאלת -אלא:מי נתן את ההוראה ? ובשאלה זאת התשובה היא ברורה :היטלר. לעניין מה שכתבת "כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונדשטדט והיטלר רק אישר אותה" -אין משמעות הדבר שהיטלר היה חותמת גומי. ולכן ה"רק" אינו במקומו כלל וכלל. לכל היותר הייתי כותב "הרעיון לעצור היה של רונדשטדט והיטלר אישר " בעניין קלייסט- לפי ויקפדיה - קלייסט נתפס על ידי צבא ארצות הברית ב-1945. בספטמבר 1946 הוסגר ליוגוסלביה, שם באוגוסט 1948 נידון ל-15 שנות של עבודות פרך בגין פשעי מלחמה. במרץ 1949 הוא הועבר לברית המועצות, שם נשפט שוב ובפברואר 1952 נידון ל-25 שנות מאסר בעוון פשעי מלחמה. הוא מת בכלא בעיר ולדימיר בשנת 1954, והיה לקצין הצבא הגרמני הבכיר ביותר שמת בעודו בשבי הסובייטי. בעניין שכתבת "מן הסתם השיקול שלו לומר דברים שישאו חן בעיניי שוביו לא היה רחוק ממנו" - הראיון שציטטתי היה מתאריך25.06.1946 וזאת בטרם ידע על הסגרתו הסופית ליגוסלבים וכל שכן לרוסים. ולכן הוא היה צריך להחניף לבריטים שהוא היה בחזקתם ולא לאף גורם אחר.מכאן שיש לייחס חשיבות לדבריו בייחוד לאור העבודה שהוא מתגרה בבריטים. בעניין החמ"ב- היו מתאר בפירוט רב את החוויות המיניות של חיל המשלוח הבריטי בתקופה של המלחמה המדומה אשר התעסק יותר עם זונות צרפתיות מאשר להתעסק באימונים ולדווח למפקדים הבריטים שהחיילים הצרפתים לא שווים מאומה. - הנושא מזכיר את ההסבר של גבלס על תבוסת הגרמנים לחילות בעלות הברית לאחר הפלישה,שהחיילים הגרמנים התעסקו עם זונות צרפתיות ויין צרפתי במקום להתכונן לפלישה. מסתבר שהזונות הצרפתיות(ובכלל)הפילו את כל החיילים. ובעניין הגנרלים- גנרל-בגרמנית:ג'נרל- באנגלית:ז'נרל - בצרפתית:חנרל -בהולנדית. --------------------- הערות: 1 סבאג מונטיפיורי - דנקרק :לחימה עד האיש האחרון -עמ' 260-261 2 יומן המבצעים של קבוצת הארמיות A בתאריך 24.5.1940 3 גנרל וולטר פון בראכוביץ- המפקד העליון של צבא היבשה 4 מקרה בודד של נסיגה של היטלר מול הפיקוד הצבאי מציין קרשו במקרה שבו היטלר מינה את הימלר היינריך כמפקד"קבוצת הארמיות ויסלה" וזאת למרות התנגדותו החריפה של גודריאן שלפי תיאורו גודיראן עצמו בזכרונותיו (למרות שאני תמיד מעלה ספקות בזכרונות הנאצים)-בסופו של ויכוח היטלר נסוג -ואמר לגודריאן "היום המטה הכללי ניצח בקרב.בוא ונמשיך בדיון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מרוץ טנקים בכל המהירות" זה לא היה. הגרמנים התקדמו בממוצע 40 ק"מ ביום. זו מהירות של לחימה מול כוחות שמבצעים קרב נסג"ש. "מירוץ טנקים" זה 40 ק"מ בשעה, לא ביום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |