בתשובה לקוזמו, 19/06/16 2:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מפנה אותך לספרים רבים שנכתבו בנושא ע"י היסטוריונים ואנשי מדעי המדינה: "חאג' אמין וברלין", ג'ני לבל "ג'יהאד ושנאת יהודים", מתיאס קונצל "האסלאם ומלחמת גרמניה הנאצית", דיויד מוטאדל "הנאצים, האסלאמיסטים והמבנה של המזרח התיכון המודרני", וולפגנג שווניץ ובארי רובין אבל לא רק מבחינה אקדמית, גם מבחינה משפטית, יש לנו עדויות לכך, אציין רק שעוזרו הבכיר של אייכמן, דיטר ויסליצני, העיד בשבועה בנירנברג ב–26 ביולי 1946 בזו הלשון: "לדעתי, מילא המופתי את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית ארץ ישראל. והיה אחד מחבריו הטובים ביותר של אייכמן ובאופן עקבי האיץ בו להסלים את אמצעי ההשמדה", ושהמופתי עצמו הורשע ע"י בית המשפט ביוגוסלביה בפשעי מלחמה (גם על השמדת יהודי קרואטיה) אך נמלט מהכלא וחי חיי נוחות במצרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן הראוי ציין כי אתמול בלילה חשבתי שבעצם משפט אייכמן נותן תמונה יותר בהירה על קשריו של המופתי עם הנאצים,ולכן ישבתי במשך שעות ארוכות בחיפוש הנושא בפרוטוקולים של משפט אייכמן בעניין- ולהלן הנושאים הרלוונטים. לנוחיותך ולנוחיות מי שיחפש בעתיד את הנושא הזה . ההדגשות בוצעו על-ידי ואינן במקור. נאום הפתיחה של היועץ המשפטי - ישיבות: מס׳ ,8,7,6 : 18-17 באפריל 1961 הכשלת העלייה לארץ זכתה אצל אייכמן לתשומת לב מיוחדת. בעניין זה, כך טען, יש לו התחייבויות כלפי חג׳ אמין אלֿחוסייני,מופתי ירושלים לשעבר, עמו נפגש וקשר קשרים. ההתרשמות ההדדית היתה כה חזקה, עד שחג׳ אמין ביקש מהימלר כי אחרי המלחמה, כאשר ייכנס בראש צבאות הציר לירושלים, יינתן לו יועץ מיוחד ממחלקת אייכמן אשר יעזור לו לפתור גם כאן את בעיית היהודים בדרך בה נפתרה בארצות הציר. אייכמן הציע לעוזרו ויסליצני לקבל עליו את התפקיד הזה. ישיבה מס׳ 16 י׳ באייר תשכ״א (1961 באפריל 26) היועץ המשפטי : אני רוצה להגיש עכשיו את רשימתו של ויסליצני מֿ1946.7.26 ,שנכתבה אף היא בבית הסוהר, והאימות נעשה על ידי מר חגג, ומצוי אצלכם כבר מעדותו של ברֿ-שלום על ה״גרוס-מופתי״ (המופתי הגדול) של ירושלים ועל קשריו עם אדולף אייכמן. אצלי מצוי האוריגינל. זה כבר הוגש לבית המשפט, יחד עם ההודעה, ובית המשפט יראה שהמסמך שימש נושא לחקירה בעמ׳ 558‐‐570.בהסתמכי על החלטת בית המשפט מהבוקר, אני מבקש לקבל את המסמך הזה עקב החשיבות הנודעת לו, גם בגלל קשריו של אייכמן עם אותו האיש, גם לגבי התכניות והמזימות שנעשו להשמיד את היישוב היהודי לאחר ניצחון מעצמות הציר, וגם עקב העובדה שהנאשם עצמו נתבקש להגיב על מסמך זה. אב בית הדין : האם הוא נזכר שם במסמך הזה? היועץ המשפטי : כן. הקשרים, לפי דבריו של ויסליצני, בין שני האישים הללו, חאג׳ אמין אל חוסייני ואדולף אייכמן, התחילו עוד בסתיו 1937. ד״ר סרבציוס : אני משמיע השגה נגד הגשת המסמך, אבל נכנע להחלטת בית הדין. אב בית הדין : החלטה מס׳ 9 אנו מקבלים כראיה את דברי ויסליצני בעניין המופתי מן הטעמים הנזכרים בהחלטה מס׳ 7. היועץ המשפטי : ברשות בית המשפט אקרא ת/89׃ כידוע לי מפעילותי בשירות המשרד הראשי של הס״ד בברלין היה קיים כבר בשנת 1937 קשר מודיעין בין הס״ד לבין המופתי הגדול בירושלים. יחסים אלה עברו באמצעות DNB, שירות העיתונות הגרמני הרשמי בארץ ישראל, ד״ר רייכרט (Reichert) אל אוטו פון בולשווינג (Bolschwing von) וליאופולד פון מילדנשטיין (Mildenstein von ) שניהם בס״ד בברלין. מילדנשטיין היה בֿ1936‐1937 ראש המחלקה לענייני היהודים במשרד הראשי של הס״ד. מאוחר יותר עבר קשר זה לידי המשרד VI של שירות מודיעין חשאי חוץ לארץ, של המשרד הראשי לביטחון הרייך, הרזה״א -Reichssicherheit .RSHA -shauptamt נוצר בֿ1939 .ד״ר רייכרט היה איש אמונו הראשי של הס״ד. הוא קיפח את חייו בֿ 1941 בתאונת רכבת בהנובר. בסתיו 1937 ערכו מי שהיו אז עובדי מחלקת היהודים של הסד, אדולף אייכמן והרברט האגן (Hagen) לאחרונה שטורמבנפירר בפריס, מסע לארץ ישראל ולמצרים.נסיעה זו נועדה לכלול, אגב השגת ידיעות כלליות על שאלות ציוניות, גם ביקור אצל המופתי הגדול, אשר בדבר עריכתו צריך היה ד״ר רייכרט לתווך. אך הביקור לא יצא אל הפועל,הואיל והשלטונות האנגליים הגבילו את שהותם של אייכמן והגן, למרות אשרות התיירים שלהם לֿ48 שעות. בקהיר היו אז לשניהם דיונים עם לאומנים ערביים, ביניהם עיתונאי מירושלים, שנמנה על חוגו של המופתי הגדול. אחרי בואו של המופתי אל חוסייני לגרמניה, הוא ערך ביקור אצל הימלר. זמן קצר לאחר מכן ביקר המופתי הגדול אצל מנהל מחלקת היהודים במשרד IV של הגסטאפו, אוברשטורמבנפירר אדולף אייכמן, בלשכתו בברלין, בקורפירסטנשטרסה (-Kurfürsten strasse (116 .איני זוכר עוד את התאריך המדויק של הביקור.ייתכן כי זה היה בסוף 1941 או בתחילת 1942 .במקרה הייתי כעבור ימים מעטים בברלין אצל אייכמן, כאשר סיפר לי עלביקור זה בפרוטרוט. אייכמן ערך הרצאה בפני המופתי הגדול בחדר המפות שלו, בו אסף תיאורים סטטיסטיים על האוכלוסייה היהודית של ארצות אירופיות שונות, הרצאה מפורטת על פתרונה של שאלת היהודים באירופה.המופתי הגדול התרשם, לדבריו, מאוד ואמר לאייכמן כי כבר ביקש מאת הימלר ואף השיג את הסכמתו בנידון זה, כי מיופה כוח של אייכמן יבוא לירושלים כיועצו האישי, כאשר ישוב הוא,המופתי הגדול, אחרי ניצחון מעצמות הציר. בשיחה דאז שאלני אייכמן, האם אין לי רצון לקבל תפקיד זה. אך אני דחיתי עקרונית הרפתקאות מזרחיות כאלה. אייכמן התרשם מאוד מאישיותו של המופתי הגדול. הוא חזר ואמר לי גם אז,וגם מאוחר יותר, <מודגש שהמופתי עשה עליו רושם עז, וגם על הימלר, וכי בעניינים הערביים‐‐יהודיים אף נודעת לו השפעה.> אייכמן ראה את המופתי, לפי ידיעתי, ודיבר עמו לעתים. על כל פנים הזכיר זאת אגב שיחה בקיץ 1944 בבודפשט. בסוף 1942 השתדלתי על פי יוזמתה של קבוצת הג׳וינט של ברטיסלבה להשפיע על אייכמן והימלר למנוע את השמדתה של יהדות אירופה. תכנית אחת היתה הצלת ילדים יהודים,שהגירתם לארץ ישראל נועדה להתבצע דרך רומניה. אייכמן נתן, בהסכמת הימלר, פקודה להביא כעשרת אלפים ילדים יהודים מפולין לטרזיינשטט. תוכננו חילופי ילדים אלה בעצורים אזרחיים גרמניים, תוך היזקקות לשירותי הצלב האדום הבינלאומי. כבר דנתי בברטיסלבה עם נציגי הג׳וינט באפשרות ההגירה של מבוגרים בתורת מלווים למשלוח ובדבר מספרם הבא בחשבון לשם כך. הילדים אף הגיעו אז בחלקם לטרזיינשטט, כפי שהודיע לי מי שהיה אז מפקד המחנה, ד״ר זיידל (Seidl),בתשובה לשאלה בנידון. אז נקראתי על ידי אייכמן לברלין, והוא גילה לי, כי למופתי הגדול נודע דבר המבצע המתוכנן באמצעות שירות המודיעין שלו בארץ ישראל. הוא מחה,בעקבות זאת, נמרצות אצל הימלר, תוך הנימוק שילדים יהודים אלה, הרי יהיו בעוד כמה שנים מבוגרים וייתנו חיזוק ליסודות היהודיים בארץ ישראל. בעקבות זאת אסר הימלר, לפי דבריו, את כל הפעולה ואף הוציא איסור לגבי מקרים עתידיים, לבל יורשה עוד שום יהודי להגר לארץ ישראל מן השטחים בהם שולטת גרמניה.על האיסור הזה, שהושג על ידי המופתי הגדול אצל הימלר, הודעתי לקבוצת הג׳וינט, על אף איסורו של אייכמן. עמדתו זאת של הימלר השפיעה לאחר מכן השפעה גורלית על כל הדברים, במיוחד בֿ1944 בבודפשט. על ידי כך סוכלה כל אפשרות להגיע לידי פשרה בשאלת היהודים בהונגריה, כי ארץ ישראל היתה הארץ היחידה שבאה בחשבון לקליטת נשים וילדים יהודים במספר גדול יותר. עוד עלי להוסיף, כי ליד המופתי הגדול בכל עת שהותו בגרמניה, היה קצין קישור של משטרת הביטחון. היה זה איזה האופטשטורמפירר, אשר בשמו איני נזכר עוד. על כך היה צריך לדעת גנרלמיור ולטר שלנברג (Schellenberg)ראש משרד VI שירות מודיעין חו״ל). שלנברג היה בסוף יוני בבית הכלא בנירנברג. ישיבה מס׳ 48- ח׳ בסיון תשכ״א (1961 במאי 23) אב בית הדין : אני פותח את הישיבה הארבעים ושמונה של המשפט. מר בך: כבוד בית המשפט, אנו עוברים לפרשת יהדות רומניה.... מר בך: יש לי עוד כמה מסמכים להשלמת הפרשה הרומנית.המסמך הראשון הוא מס׳ 401 .כאן קילינגר מודיע שאנטונסקו נתן הוראה לאפשר הגירת 70,000-80,000 יהודים לארץ ישראל תמורת תשלום לרומנים. וקילינגר חושב שיש להתנגד לכך תוך התחשבות בין השאר בהסכם עם מופתי ירושלים.אב בית הדין מסמך זה סומן ת/1.... מר בך : ד״ר שטיינר, אתה זוכר שהיית פעם נוכח כעד כאשר האינג׳ינר אנדרה שטיינר מסר הצהרה מסוימת אשר בה נזכר המופתי מירושלים? העד שטיינר: כן. ש. לשם מה הוא נתן את התצהיר הזה? ת. זה היה בשנת 1942 או 1943 .אז ביקר אנדרה שטיינר אצל ויסליצני, וּויסליצני סיפר לו על ילדים שהיה צריך לשלוח אותם מטרזיינשטט לחוץ לארץ. ויסליצני אמר בשם אייכמן שזה לא הולך טוב כיוון שהמופתי מתנגד לדבר.... מר בך: זה מסמכנו מס׳ 281 .מר שטיינר סיפר קודם כי ויסליצני תיאר את השיחות שלו עם אייכמן, מדוע אין ארץ ישראל באה בחשבון לקביעת היעד במקרה של הגירה׃ ״בשאלתי לסיבה, הוא שאל אותי בהיותו צוחק, באם לא שמעתי את שם המופתי הגדול חוסייני (Husseini )הוא הסביר שהמופתי עומד בקשר הדוק ביותר ובשיתוף פעולה עם אייכמן ואין לרשות גרמנית היכולת לכן להסכים שארץ ישראל תהיה היעד הסופי, לבל תסבול הפרסטיז׳ה שלה בעיני המופתי״. אחר כך הוא אומר׃ ״בהזדמנות של שיחה נוספת זאת, מסר לי ויסליצני פרטים נוספים על שיתוף הפעולה בין אייכמן והמופתי. המופתי הוא אויב מושבע של היהודים והוא הלוחם למען רעיון של השמדת היהודים מאז ומתמיד. לרעיון זה הוא צמוד גם תמיד בשיחותיו עם אייכמן״ – והנה אחד הפרטים שוויסליצני מסתייג מהם – ״אשר הוא,כידוע,גרמני יליד פלשתינה.המופתי הוא גם אחד היוזמים של ההשמדה השיטתית של יהדות אירופה על ידי הגרמנים, ובביצוע תכנית זו נהיה לעובד שותף קבוע וליועצם של אייכמן ושל הימלר״. כאן אומר ויסליצני׃ ״קראתי את התאורים האלה, הם נכונים בתוכנם פרט לזה, שאייכמן נולד בפלשתינה ושהמופתי היה עובד שותף קבוע להימלר. בניסוח זה לא השתמשתי״. ישיבה מס׳ 74 כ״ח בסיון תשכ״א (1961 ביוני 12) אב בית הדין: אני פותח את הישיבה השבעים וארבע של המשפט. החלטה מס׳ 79-אנו מחליטים ברוב דעות לקבל כראיה מתוך המסמך המכונה בפי היועץ המשפטי ״מסמך זאסן (Sassen) רק מה שנקרא בחוות דעתו של פקד חגג ״תיק מס׳ 17״, דהיינו תצלומים של דברים אשר נרשמו על ידי הנאשם בכתב ידו.... היועץ המשפטי: מר חגג, עכשיו, כדי שנבין כולנו, מהן המילים בערבית מעל המילה הכתובה באותיות לטיניות ״אייכמן״? העד חגג :כבוד בית המשפט, לפי הפיענוח, בהסתמך על התכונות הרגילות בכתב ידו של חג׳ אמין אל חוסייני, אני פיענחתי את הכתב הזה כ״פרוזה נדירה זי׳דן וכיירה מור׳יס ללֿערב״ – יהלום נדיר מאוד והמציל הטוב ביותר לערבים ש. יהלום נדיר מאוד והמציל הטוב ביותר לערבים, ומתחת לזה באותיות לועזיות׃ אייכמן? ת. כן. אב בית הדין : האם זוהי הערבית שמשתמשים בה, ״כיירה מור׳יס״? זה קצת משונה. העד חגג: זוהי ערבית צחה, ערבית טובה ישיבה מס׳ 80 י״ג בתמוז תשכ״א (1961 ביוני 27) ש. המסמכים הבאים ...אלה מכתבים שכותב המופתי אל ריבנטרופ, אל מיניסטר החוץ הבולגרי ושוב אל ריבנטרופ בבקשה לתמוך במטרותיו המדיניות. האם עמדת בקשר עם המופתי? האם עבדת ִאתו? האם שיתפת עמו פעולה? התרצה למסור על כך? ת. כן. עד כמה שידוע לי, ראיתי את המופתי פעם אחת ותו לא.היה זה בקבלת הפנים אשר נערכה על ידי הס״ד במעונו ואשר בה הוצגו רוב רובם של ראשי המחלקות במשרד הראשי לביטחון הרייך בפני המופתי, וגם אני בתוכם. באותה תקופה היה קיים הסכם בין המופתי ובין הימלר, שעל פיו ועד כמה שידוע לי, היו שלושה אנשים או כמה מכל מקום, אשר עמדו לערוך סיור לימודים כסוכני מודיעין במשרד הראשי לביטחון הרייך. היו אלה, עד כמה שזכור לי, שלושה מאיורים עיראקיים אשר עברו גם במחלקתי בסיור לימודים זה ושהו בה כיוםֿ יומיים. לאחר מכן לא היה לנו עניין עם שלושת המאיורים העיראקיים האלה ולא עם המופתי – לא לי ואף לא למישהו אחר במחלקתי IVB4. ש. האם הציע לך אי פעם מישהו מטעם המופתי כי תצטרף אליו כיועץ לענייני יהודים? ת. לא, לא היו דברים ביני ובין המופתי, פרט לאותו ערב שבו רק אמרתי לו את שמי בשעה שהוצגתי בפניו. מבחינה עניינית לא היו בינינו דברים מעולם. השופט הלוי :אבל הציגו אותך פני המופתי בתור רפרנט לענייני יהודים בוודאי? הנאשם :על כך לא אוכל להשיב לא בהן אף לא בלאו, כי איני זוכר את היום. אולם ייתכן בהחלט – עלי להוסיף זאת כסייג – שעשה זאת המשרד המזמין, משרד V ישיבה מס׳ 104 -ז׳ באב תשכ״א (1961 ביולי 20) ש. סיפרת לנו על פגישתך עם המופתי ושהוא היה בחברת כמה אנשים אחרים, אתה זוכר שאחד מהם כונה בשם ״היידריך של המזרח הקרוב״, נכון? ת. כן, אני נזכר בכך. ש. קבוצה זו עברה קורס מזורז במשרדי הגסטאפו, נכון? ת. קורס, לא הייתי אומר זאת, אלא היה עליהם לעבור על פני המחלקות של משרד IV ואולי אף של משרדים אחרים, לשם קבלת ידיעות, כן. ש. התוכל לאשר את המשפט הזה׃ ״החליפו מקצוע בתהליך מהיר, כעין מומחים של הגסטאפו במזרח התיכון, אשר אולי תוקם״. תואיל לקרוא מה שאני מראה לך בעמ׳ 653 של כתב יד זאסן שהוגש על ידי.רק שתי השורות האלה. נכון מה שכתוב כאן? ת. כן, שתי השורות האלה? ש. כן. ת. שתי שורות אלה נכונות. מה שכתוב לפניהן אינו נכון. ד״ר סרבציוס המותר לי לדעת אילו שורות הן? היועץ המשפטי עמוד 653... השופט הלוי אולי אפשר לשמוע זאת שוב בגרמנית? “Sie wurden gewissermassen im Schnell (לנאשם) אתה זוכר שפעם הגיעה הצעה שמישהו ממשרדך יהיה יועץ למופתי הגדול לאחר הניצחון?verfahren zu Experten einer allfälligen im Nahen Osten zu .errichtenden Gestapo, umgeschustert” הנאשם: איני זוכר, אולם מן ההכרח היה בוודאי כי הדברים יתפתחו בכיוון זה, אולם איני זוכר, לא אוכל לומר דבר על כך. ש. בכל אופן לא תוכל להכחיש את דבריו של ויסליצני בעניין זה,שההצעה הזאת הועברה אליו, שהוא יהיה היועץ של המופתי. ת. אני סבור שאלה הם דימויים של ויסליצני. כבר מבחינת כוח האדם לא היה אז מקום להמלצות כאלה. אולם אני סבור כי ויסליצני היה האחרון שלא היה שש לקראת שיגור כזה כבר בגלל עצם החידוש אשר בסביבה, בנסיעה וכו׳. ש. זאת גם ויסליצני עצמו אומר, שהוא שש לאפשרות הזאת. אבל תסכים אתי שהוא יכול היה לשמוע זאת רק מפיך, שבכלל קיימת הצעה כזאת. ת. הוא לא יכול היה לשמוע רק מפי, אלא אף מפי מילר, כי ויסליצני הרי... ש. או ממך או ממילר, אתה רוצה לומר? ת. כן, הוא יכול היה לשמוע זאת. ישיבה מס׳ 106 ח׳ באב תשכ״א (1961 ביולי 21) ש. בן איזה גזע היה למשל המופתי שהוזכר בעדותך? ת. המופתי ִנמנה, אם לראות זאת מבחינה גזענית, עם הגזע השמי. משום כך לא היה המושג ״אנטישמי״ שהופץ או נטבע על ידי ֶשנֶרר (Schönerer )הוא אינו נכון. ש. הוא אינו נכון? צריך לומר שנאת יהודים? ת. צריך לומר אנטיֿ-יהדות. ש. צריך לומר שנאת ישראל (Judenfeindschaft.) ת. אם הקשר היה מוגבל רק ליהדות ולא הופעל כלפי הערבים, או שצריך היה להפעיל זאת, אם רוצים להיות עקביים, גם כלפי הערבים – איני יודע אם כלפי כל העמים הערביים. או אם לוקחים בחשבון את כל הגזע, זה צריך להצטמצם לא רק על היהדות אלא גם על העמים הערביים. איני יודע אם על כולם, אולם החלק הגדול. ש. אם כן, זה לא הופעל כלפי הערבים אולי מסיבות מדיניות? אולם למעשה מסיבות מדיניות אומנם לא הוחלה התורה לגבי העמים הערביים, או אומנם כן? ת. לא הוחלה עליהם, זאת לא קראתי בשום מקום. אני סבור שאת כל העניין קיבל היטלר משנרר. ישיבה מס׳ 113 -כ״ח באב תשכ״א (1961 באוגוסט 10)- נאום הסיכום חאג׳ אמין אלֿחוסייני היה האדם שמצא בו, באייכמן, יהלום יקר. כמובן, מי שהחל בשפיכת הדמים של יהודים בארץ, זה לבו פתוח לרווחה לשותפות הטמאה עם שופך דם יהודים בעולם,ואייכמן מאמן בתוך מחלקתו את בני פמלייתו של המופתי, וביניהם את מי שכונה ״היידריך של המזרח הקרוב״. ולמה הדברים מכוונים,שופטי ורבותי? הם, לאחר הניצחון שיבוא, כמקווה להם, ִתכננו אותה מלאכת דמים בעולם כולו שייפול תחת רגליהם. והמופתי ביקש לעצמו איש כמוהו ֵהָנה, שיעזור לו, לשפוך את דמי היהודים כמו שעשה בחברון, ביפו, בירושלים, בפרעות של השנים 1921,1929 ,1936 ,לעזור לו לכלות את המלאכה. הוא ראה ששם עושים זאת יותר טוב. אייכמן לא הכחיש כלל שהיה איזה דבר כזה. אבל הוא אינו זוכר אם ויסליצני היה האדם שנתכבד בהצעה זו. בכך הוא מפקפק. אומנם ויסליצני אומר, שהצעה נפלאה זו להיות יועצו של המופתי לפתרון בעיית היהודים בפלשתינה הכבושה הופנתה אליו.... הנאשם השתדל ללמוד עברית בשיטת הלימוד העצמי. בקשתו לממונים עליו לאפשר לו להמשיך בלימוד השפה אצל רב נדחתה על ידם (ת/55)11 (יידיש למד לקרוא עד כדי הבנת העיתון היינט (ת/44 ,עמ׳ 49 .(במקום זה נזכיר גם את האגדה, שהנאשם עצמו טיפח אותה, כאילו הוא יליד מושבת הטמפלרים שרונה בארץֿ ישראל (ישיבה 16 ,עמ׳ 217 ,כרך א׳; ישיבה 41 ,עמ׳ 603 ,כרך ב׳).הנאשם כתב חוברת הדרכה לאנשי ס״ס על ענייני ציונות (ת/44, עמ׳ 41 ,(והיה מרצה בפני מפקדי ס״ס ומפקדי צבא על ״ההסתדרות-הציונית העולמית, מבנה ומטרותיה״, וכן על ״ההסתדרות הציונית-החדשה״ (ת/44 ,עמ׳ 48 .(בֿ1937 נשלח לכינוס המפלגה הנאציונלסוציאליסטית בנירנברג, לקשירת קשרים עם אנשי חוץֿ לארץ, לשם עידוד תעמולה אנטיֿ-יהודית (ת/121 .(בנובמבר 1937 נסע לארץֿ-ישראל ולמצרים, ביחד עם הממונה עליו, האגן,בשליחות ריגול, בעיקר בין היהודים. בין היתר הוטל עליו גם לקשור קשרים עם המופתי הירושלמי, חג׳ אמין אלֿחוסייני. אנייתם עגנה בחיפה, והנאשם עלה על החוף. משם נמשכה הנסיעה למצרים. בהיותם שם ביקשו אשרת כניסה לארץ, אך נתקלו בקשיים מצד השלטונות הבריטיים, ולפיכך היה עליהם להסתפק בידיעות שנמסרו להם בקהיר על ידי מודיעיהם. הוגש לנו הדו״ח המפורט עלנסיעתם (ת/124 .נצטט מתוכו שני קטעים המדגימים את רוח הדברים׃ על הצעה להגדיל את אפשרויות ההגירה של יהודים גרמניים על ידי העברת הון בצורת סחורות נאמר שם׃ היות וההגירה הנזכרת של 50,000 יהודים לשנה היתה מחזקת בעיקר את היהדות בארץֿ-ישראל, תכנית זו אינה באה בחשבון בהתחשב עם כך שמטעם הרייך יש למנוע יצירת מדינה עצמאית של היהודים בארץֿ ישראל... כן הזכרנו שבנסיעה זו הוא עמד להיפגש בארץ עם המופתי חג׳-אמין אלֿחוסייני אך אותה שעה לא יצאה הפגישה לפועל.בתקופת הפתרון הסופי פועלים במדיניות הגרמנית שני גורמים למניעת עלייה לארץֿ-ישראל׃ ראשית, הברית שנכרתה בין הנאצים ובין מנהיגים ערביים מסוימים, ובראשם המופתי, ושנית, עצם השאיפה להשלים ללא שיור את השמדת כל היהודים שבתחום ההשפעה הגרמני. אשר להגירה לארצות אחרות, היה קיים הגורם השני, שהספיק לבדו להפסקת ההגירה לא רק מן הרייך עצמו, לפי פקודת הימלר שכבר הוזכרה, אלא מתחום ההשפעה הגרמני כולו. סטיות מן הקו הכללי הזה הורשו רק בגלל שיקולים מכריעים של מדיניות גבוהה... כאן המקום להוסיף כמה מילים על המגע האישי בין הנאשם ובין המופתי, חג׳ אמין אלֿחוסייני.הוכח לפנינו שגם המופתי חתר להגשמת הפתרון הסופי של השמדת היהדות האירופית, ואף אין ספק שאילו הצליח היטלר לכבוש את ארץֿ-ישראל, היה גם היישוב היהודים בארץ צפוי להשמדה טוטלית, בתמיכתו של המופתי.הוגשו לנו תזכירים, ששוגרו על ידי המופתי למיניסטר החוץ הגרמני ריבנטרופ (ת/1260 ;ת/1261 (ולממשלות הגרורות של רומניה ובולגריה (ת/1263 ;ת/1264 ,(ובהן דרישה תקיפה למנוע כלעלייה של יהודים לארץֿ-ישראל. בתזכיר למיניסטר החוץ הבולגרי מיום 1943.5.6 נאמר (ת/1263 ,עמ׳ 3׃) הנני מרשה לעצמי להפנות את תשומת לבך לכך שהיה זה מתאים מאוד ויותר מועיל, למנוע את היהודים מלהגר מארצך, ולשלחם למקום ששם הם עומדים תחת ביקורת חזקה, למשל לפולין. למותר להוסיף מה פירוש הדברים ״ביקורת חזקה״, כשמדובר ביהדות פולין בשנת 1943. ברישומיו, מוצג ת/89 ,מיום 1946.7.26 ,מוסר ויסליצני מפי הנאשם, שהמופתי ביקר בסוף 1941 או תחילת 1942 במשרד הנאשם בברלין. הנאשם הרצה בפניו על פתרון שאלת היהודים באירופה, והמופתי התרשם מזה מאוד. המופתי אמר לנאשם,שהימלר הסכים לבקשתו, שאחד מאנשי הנאשם יבוא לירושלים כיועצו האישי של המופתי, כשזה יחזור ירושלימה אחרי ניצחון מעצמות הציר. הנאשם שאל את ויסליצני, אם ברצונו לקבל על עצמו תפקיד זה, והוא,ויסליצני, דחה הצעה זו. הנאשם הודה בהודעתו שנפגש עם המופתי, אומנם לא במשרדו, אלא לרגלי מסיבה בחוג יותר גדול, והוא ממשיך (בעמ׳ 564(׃ אולם נכון שמלוויו של המופתי הגדול היו אצלי, ובוודאי גם היו אז דיבורים, אם כי לא אוכל להיזכר שניהלתי מעולם עם המיורים העירקיים הללו שיחה ממושכת יותר מזו של ברכה כללית, הכנסתם ומסירתם לחבר עובדי. וקצת אחרי כן (עמ׳ 9/568 (הוא מדבר על ביקורו של בן אחיו (או שאר בשר בדרגת קרבה דומה) של המופתי במשרדו. מוצגים : הודעה של ויסליצני בעניין יחסיו של אייכמן עם המופתי (26/7/1946) פון האן מודיע לאייכמן שהורה לשגריר בסופיה לייעץ לממשלת בולגריה שלא להסכים לשלוח 5,000 ילדים לארץ-ישראל, משום שהדבר יעמוד בסתירה למדיניות גרמניה ביחס לערבים. 8/2/1943 הוגש במהלך המשפט וצוין במס' ת/947. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מעניין מאוד.תודה לך ובבקשה למצליף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |