 |
הבט בגרף הרלבנטי (הראשון בכתבה), ותראה שכשזוכרים שעד 2002-3 רוב ההרוגים שם הם לא (רק) בעזה, מימי האינתיפאדה השנייה, אז בקלות רואים שכמות ההרוגים בעזה עלתה משמעותית אחרי ההתנתקות.
לגבי ההרוגים שלנו, כנראה שזה לא כל כך מובהק, אבל זה בזכות מערכות יירוט הטילים המובילות בעולם שלנו ולא בזכות הפתרון/המצב המדיני.
לגבי אבו-מאזן, אני מצטט מהכתבה שלך "הוא לא זז מילימטר מ – 1988".
וכן:"העמדה הפלשתינית העקבית הסכימה שישראל תספח 2 עד 4 אחוזים משטחי הגדה ותפצה אותם על כל מטר מתוך הקו הירוק. בעיני הפלשתינאים, העמדה הזאת היא ויתור ענק על מול החלטת החלוקה מ – 47 וזכויותיהם ההיסטוריות. אפשר להסכים, אפשר להתווכח, אבל זה המחיר ומסתבר שאין להם מרחב תמרון לגביו."
בקיצור, הפלסטינים כבר שלושים שנה כמעט לא זזים מילימטר. בלקסיקון שלי, זה אומר שהם לא מנהלים משא ומתן דה פקטו, ובעצם לא רוצים הסכם.
אם מישהו רוצה לקנות ממני אוטו, אבל הוא לא מוכן לשום מחיר שאני מציע, גם לא כשאני יורד במחיר, וגם לא כשהמחיר שאני מציע סוטה באחוזים בודדים משלו, המסקנה המתבקשת היחידה שעולה, זה שהוא לא באמת רוצה לקנות את האוטו הזה. אם הוא היה צריך אוטו, כבר היה לו אוטו מזמן. אפילו אם האוטו הזה היה עולה לו שלושה אחוז מעל המחיר שהוא העדיף לשלם.
או בקיצור "הפלסטינים לא סירבו להסדר מדיני באשר הוא אלא לתנאים שישראל היתה מוכנה לתת להם" זה טיעון מעגלי. בדיוק כמו "הישראלים לא סירבו לסיום הכיבוש באשר הוא אלא לתנאים שהפלסטינים היו מוכנים לתת להם".
אם אתה משתמש בראשון, אתה מקבל גם את השני, ואין לך מה להתלונן על אי רצונם של הישראלים לסיים את הכיבוש. אם צורת הטיעון הזאת לא מקובלת עליך, אנא הייה עקבי ואל תשתמש בצורת טיעון הזו לגבי הפלסטינים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש