 |
|
 |
||
|
||||
 |
אודה מראש כי איני מסכים עם רובו ככולו של המאמר. יחד עם זאת, אני סבור כי הכותב נוגע בנושאים שיהיו מרכזיים מאד בחיינו בקרוב והתדיינות רצינית עם הנטען מתחייבת. לצערי, אין בכוחי כרגע אפילו לתרום לויכוח כזה. יחד עם זאת, איני יכול להמנע מלהעיר כי מאדם הנושא בתואר ד"ר להיסטוריה מודרנית הייתי מצפה ליתר זהירות כאשר הוא מנסה להפוך עניינים קונטרוורסאליים לחד צדדיים באופן מובן מאליו. א. "זה לא מנע ממדיניות השלום שלו לגרום, ולו חלקית, לפריצתה של מלחמת העולם השנייה." - ההפנייה היא למסמך 14 הנקודות ולתמיכה בחופש ההגדרה הלאומית של נשיא ארה"ב וודרו וילסון במלה"ע ה-I. נראה שלמדיניות הרבאנשיסטית של צרפת, בריטניה ובלגיה בשאלת הפיצויים ולמדיניות הנרפית והפייסנית שלהן כאשר תוצאות המהלך הקודם הבשילו בפלישת הנאצים לחבל הריין, היה חלק לא פחות חשוב. ב. "למעשה, הצרפתים לא לחמו כמעט במלחמת העולם השנייה ומסרו את עצמאותם מרצונם לידי הגרמנים." - נראה שמאה אלף הרוגים ועוד רבע מיליון פצועים יחלקו על קביעה זו. ג. "המחיר הזול ששילם היטלר על כיבוש צרפת איפשר לו להשקיע את עודף האמצעים הצבאים שהצטבר אצלו ... בשני הפרויקטים המרכזיים הבאים שלו – הפלישה לברית המועצות והשמדת יהודי אירופה." - כאשר לוקחים תפיסת עולם מעוותת ומטורפת של מנהיג פוליטי והופכים אותה לעובדה היסטורית, בד"כ מדובר בתעמולה. השמדת יהודי אירופה היתה פרוייקט כל כך מרכזי של הרייך הגרמני שהיטלר מעולם לא "נתפס" אפילו בשביב של מעורבות רשמית בו והפעם היחידה שהכוחות הצבאיים של גרמניה השתתפו (באופן מאורגן) בהשמדה היתה כמדומני כאשר מהנדסים מחיל ההנדסה של הוורמאכט פיקחו על הבערת בתי הגטו היהודי בוורשה בזמן חיסולו. השמדת יהודי אירופה בוצעה ע"י כוחות המשטרה וביטחון הפנים של הרייך ולא הגיעה מעולם למצב בו נדרשו משאבים במחסור לביצועה (מבחינה כספית היא מומנה ע"י הרכוש שהוחרם מן המגורשים והמושמדים ועבודת הכפייה שנסחטה מהם). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. השמדת יהודי אירופה היתה פרוייקט חייו של המופתי, לא של הפיהרר. בשביל הפיהרר זו היתה רק משימה צדדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת כתבת.לפיהרר המלחמה הייתה מעין חווית פגישה ראשונה של נער בתולי עם תשוקת חייו.וזאת לא מליצה אלא ציטוט מדויק של דבריו.השמדת היהודים והשמדת הסלאבים כחוויה משנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להתחשב ביכולת האינסופית של כמה מגיבים באייל להפוך כל מחלוקת היסטורית לקלף מנצח במשחק האוניברסלי של המאבק בין שילטון ההמון בירושליים לבין כוחות האופל האימתניים של אופוזיציית הסמול האדירה, אדייק את מה שכתבתי ב-(ג). ג. היטלר אכן חשב שהפרוייקט המרכזי של הרייך השלישי הוא המאבק ביהדות העולם ובעיניו אפילו המאבק הטוטאלי לחיים או למוות מול היישות היהודית-לניניסטית בקרמלין היה רק נגזרת שלה. העניין הוא, שבמציאות, גירוש והשמדת יהודי אירופה היה ספיח חסר כל צידוק או היגיון במלחמתה של גרמניה מול כל העולם. אני מניח שגרמנים רבים ששו להשתלט על רכוש שכניהם ורבים עוד מהם, שמחו לקבל סיוע הומאניטרי שנגזל מקרבנות השואה. אבל ההתלהבות והמסירות של העם הגרמני להשמדת היהודים היתה כל כך גדולה ושלמה, שהיה צריך להסתיר מהם את הפרוייקט כולו. כנהוג במקומותינו, ההסבר הרשמי ליודעי דבר היה שאוייבי המשטר מבית ומחוץ יעשו שימוש במידע כזה אם יפורסם ברבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין זה הייתי מצטט את נאומו של הימלר בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן מתאריך 4 באוקטובר 1943 " אני רוצה, בגילוי לב מלא, להעלות בפניכם פרק קשה מאד. בינינו נשוחח על כך הפעם באופן גלוי ביותר, ולמרות זאת לעולם לא נדבר על כך בפומבי. כשם שלא היססנו ב- 30 ביוני 1934* למלא את חובתנו, להעמיד לקיר ולירות בחברים שמעדו, כך גם נמנענו מלדבר על כך אז וכך נעשה בעתיד. זה היה, תודה לאל, ביטוי לטאקט הטבוע בנו והמובן מאליו, שאנחנו לא שוחחנו על כך בינינו, ואף פעם גם לא דיברנו על כך. זה הרעיד כל אחד, ועם זאת, היה לכל אחד מאתנו ברור, כי הוא יעשה זאת שוב בפעם הבאה, כאשר יצווה וכאשר הדבר יהיה הכרחי. אני מתכוון עתה לפינוי היהודים, להשמדת העם היהודי. זה שייך לאותם הדברים שאומרים אותם בקלות. "העם היהודי יושמד" אומר כל חבר מפלגה "ברור הוא, כתוב במצע שלנו, סילוק היהודים, השמדה, וזאת אנו עושים". ואז באים הם כולם, שמונים מיליוני הגרמנים "הישרים", ולכל אחד מהם היהודי ההגון שלו. הרי מובן מאליו, האחרים הנם חזירים, אבל אותו [שלו] האחד, הוא יהודי מצוין. מכל אלה המדברים כך, איש לא ראה במו עיניו ולא עמד בכך. רובכם יודעים מהי המשמעות, כאשר 100 גוויות מוטלות ביחד, כאשר מוטלות 500 או 1,000. להחזיק מעמד בכך, ועם זאת, פרט ליוצאים מן הכלל שבחולשה אנושית – להיוותר הגונים, זהו הדבר שיחשל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו, שמעולם לא נרשם ולא יירשם. אנחנו יודעים באיזו מידה היינו מקשים על עצמנו, אילו עוד היום, בזמן ההפצצות, המעמסה והמצוקה של המלחמה, היו לנו עדיין בכל עיר יהודים בתור מחבלים בסתר, תעמלנים ומסיתים. היינו מגיעים עתה, כנראה, לשלב של שנת 1916 – 1917 , כאשר היהודים שכנו עדיין בגוף האומה הגרמנית. את העושר שהיה להם לקחנו. נתתי פקודה מפורשת, שס"ס אוברגרופנפיהרר פוהל (Pohl) הוציא אל הפועל, שאותם הנכסים, כמובן, יועברו לרייך ללא שיור. אנחנו לא נטלנו מכך לעצמנו דבר כלשהו. יחידים שמעדו, ייענשו בהתאם לפקודה שנתתי בתחילה והיא אומרת : "מי שנוטל מכך ולו במארק אחד דינו למות". מספר מסוים של אנשי ס"ס – והם אינם רבים – נכשלו בכל זאת והם יומתו ללא רחמים. יש לנו הזכות המוסרית וכן החובה כלפי עמנו לחסל את העם שרצה לחסל אותנו. אולם, אין לנו הזכות להעשיר את עצמנו ולו בפרווה אחת, בשעון אחד, במארק אחד, בסיגריה אחת. כיוון שאנחנו משמידים חידק, אין אנחנו רוצים בסוף לחלות מחידק זה ולמות. אני לעולם לא אשלים עם כך, שכאן יתהווה או יתייצב ולו גם מקום זעיר של ריקבון. בו במקום שהוא ייווצר נבער אותו במשותף. אולם, בסך הכל, אנו רשאים לומר, שמתוך אהבה לעמנו מילאנו את התפקיד הקשה הזה ולא נגרם שום נזק בכך לפנימיותנו, לנפשנו ולאופינו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמונים מליון גרמנים? זוהי אוכלוסיית המדינה הנוכחית. לפי נתונים סטטיסטיים גרמניים משנת 1939 (לפני סיפוח פולין) היו בארץ זו בערך 69 מליון תושבים בשנה זו. בפולין "הגרמנית" היו (שוב, לפי אומדנים גרמניים של המצב בעת הכיבוש) 10 מיליון. אולם פחות ממיליון מהם גרמנים2. זה מסתדר גם עם אומדני האוכלוסייה הכלליים של אוסטריה3 ושל גרמניה4. 1 Nazi Germany [Wikipedia] (ר' תיבה בצד) 2 Polish_areas_annexed_by_Nazi_Germany#Demographics [Wikipedia] 4 דמוגרפיה של גרמניה [ויקיפדיה]
3 Demographics_of_Austria [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קצב הריבוי של הקהילה היהודית בגרמניה הוא מהמהירים בעולם" ויקיפדיה. נשמע/נקרא רע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם קראתי נכון את הסבטקסט שלך, רמזת לאי-אמינות של הטקסט. ואכן יש מקום לתמיהות כאלו, שכן ראש ממשלתנו אינו היחיד התולה כל מיני תובנות סרק, פסבדו-ציטוטים ועובדות הזויות על ההיסטוריה של הרייך השלישי. המקרה הזה אינו ממין אלו. יש תעתיקים מקוריים של הנאומים הללו (שראוי לכנותם "נאומי הצבא המוסרי ביותר בעולם") ואפשר לראות ב- נדמה לי שהמספר 80 מיליון כגודל האוכלוסיה הגרמנית (במובן הרחב) בזמן הרייך השלישי היה מטבע לשון מקובל באותה תקופה, אם כי לעיתים השתמשו גם במספר 100 מיליון בערבוביה של מציאות מופרזת וחזון לעתיד. העובדה שזהו המספר היום אינה בבחינת סתירה שכן העם הגרמני (כמו העם הרוסי) הם דוגמאות לעמים שאוכלוסייתו לא גדלה אלא קטנה לאחר המלחמות העולמיות. מגמת הגידול של אוכלוסיית גרמניה (ללא אוסטריה) בעשורים האחרונים היא כנראה גם תוצאה של מדיניות ההגירה הליברלית והיא בבחינת שינוי מגמה אם מביטים על הדמוגרפיה ברזולוציה של עשרות שנים. גם אם המספר 80 מיליון אינו מתאים לסטטיסטיקות בנות הזמן האמיתיות, אין לכך משמעות. ממתי נתנו פאנאטים אידיאולוגיים למציאות להפריע לחזיונותיהם/הזיותיהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. "למעשה, הצרפתים לא לחמו כמעט במלחמת העולם השנייה ומסרו את עצמאותם מרצונם לידי הגרמנים." - נראה שמאה אלף הרוגים ועוד רבע מיליון פצועים יחלקו על קביעה זו. כי הם נלחמו כמו צרפתים והפיקוד שלהם עבד כמו מכונית צרפתית. זה לא נקרא להלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא תקרא לזה להילחם, האם החייל ההרוג יהיה פחות מת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא שוב את הטקסט ומגלה שטעיתי. אתם צודקים, כמובן. כמות כזו של הרוגים אומרת שהצרפתים לא מסרו את עצמאותם מרצונם לידי הגרמנים. מה שרק מבסס את המסקנה שהם לא מוצלחים במיוחד, ולא צריך לסמוך יותר מדי על התכניות והביצוע שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. ואם לדקדק בזוטות הבעיה לא היתה כל כך בביצוע אלא בהכנות ובתכניות. ההכנות הצבאיות והחשיבה האסטרטגית שלהם הוליכה בדרך ללא חזרה או מוצא לכישלון הגדול. אבל כפי שנאמר, לכל אלו אין קשר למסירות ולהקרבה של החפ"ש הצרפתי. לדעתי, צריך לדבר עליהם באותו אופן שמדברים על ההרואיות וההקרבה של חיילי הצבא האדום ביחס לחוסר היכולת, לכשלים ולרשלנות הפושעת של הנהגתם. בהזדמנות זו גם צריך לציין שהממשלה הפאשיסטית של צרפת מעולם לא הצליחה להגדיל את כוח המתנדבים הצרפתיים שלחם בשורות הרייך מעבר לגודל של דיביזיה (כ-7500 איש, דיביזיית שרלמאן בגלגוליה השונים) וזאת על אף התמיכה הרחבה של הציבור הצרפתי בממשל וישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאצל הרוסים היתה פחות הרואיות. אצלם נקטו בשיטות קשות ביותר נגד עריקה או סירוב פקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פחות הרואיות" ? הייתי מציע לך לקרוא את המלחמה של איוואן , הצבא האדום 1945-1939 "זהו סיפורם המסעיר וההרואי של מיליוני גברים – ונשים – חיילי הצבא האדום שהוטלו את שדות הקרב והביסו את צבאותיו של היטלר. ונכון הוא כי השיטות הקשות נגד עריקה וסירוב פקודה היו אכזריות לא פחות מאצל הנאצים.לרבות השירות ב"גדודי עונשין"שקיבלו משימות התאבדות כגון פינוי שדות מוקשים, ושימשו כ"בשר תותחים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהם לא נלחמו - ולבסוף הביסו. דיברתי נגד הטענה על ''הרואיות''. הרואי זה אדם שמסכן את עצמו מתוך אלטרואיזם. אדם שבוחר בסכנות הקרב על פני מוות ודאי, איננו אלטרואיסט. הוא בוחר בסכנה הפחותה מבין השתים. ואם כבר הרואיות, לא לשכוח את הצורה השלומיאלית שבה הם נלחמו - והובסו במחצית הראשונה של המלחמה, ואת השחיתות שליוותה את התנהלות הצבא למן הגנרל הכי בכיר ועד לאחרון הטוראים היחפנים בשוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה פשוט לרוסים להלחם מול הגרמנים בהתחלה.זאת הייתה טרגדיה אמיתית לעם הרוסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כי הגרמנים היו ממוקדים, מסודרים, מאורגנים, יעילים ומאמינים במטרה. הם התגייסו מתוך אידיאל ונלחמו בהתאם. אבל הרוסים היו מפוזרים, מאוד לא יעילים, מושחתים וכל אחד דאג לעצמו. הם לקחו בכוח אנשים לחזית כדי שישמשו כבשר תותחים. ונלחמו בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מוסיף עוד - המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה [ויקיפדיה] - הרפובליקה השלישית הצרפתית איבדה את דרכה. בצד תחושת אמונה בלתי מעורערת בכוחו של הצבא הצרפתי, בגאונותם של מפקדיו ובעליונות כלי נשקו, רווחו דעות תבוסתניות והלכי רוח שראו במניעת המלחמה העתידית מטרה עליונה, שבשמה ניתן להקריב כל קרבן מדיני. אל מול השחיתות1 והפילוג 2 שאפיינו את הרפובליקה השלישית בימיה האחרונים, עלתה לשלטון בגרמניה המפלגה הנאצית שהחלה בהכנות ממשיות למלחמה, ומטרתה המוצהרת הייתה הסרת כבלי הסכם ורסאי. 1 - בזמן שצרפת מובלת לתבוסתה המשפילה ביותר פילגשיהן של מנהיגי האומה הצרפתית משחקות בקרב החתולות הנצחי: החתולות: הרוזנת הלן דה פורט פילגשו של פול ריינו - ראש הממשלה. המרקיזה דה קריסול – פילגשו של דלדייה -שר ההגנה. עורך ה'פרי סואר' פייר לזרף - מתאר את שארע בדירתו של פול ריינו ,רה"מ באפריל 1941 עת גרמניה כבשה את דנמרק ונורווגיה. הוד מעלת הרוזנת הלן דה פורט ישבה ליד שולחנו של ראש הממשלה מוקפת בגנרלים בפקידים בכירים ובחברי הפרלמנט,היא ניהלה את הפגישה כשהיא נותנת הוראות לנוכחים.מידי פעם הייתה פותחת את הדלת של חדרו של פול שחלה באותה עת בשפעת ושאלה – איך אתה מרגיש פול? אתה חייב לנוח,אנחנו ממשיכים לעבוד. כשפייר שאל אותה אם יוכל להפגש עם ראש הממשלה ביחידות, היא ענתה בתוקף " לא! הוא חולה ואני עושה כמיטב יכולתי להחליף אותו" כשהרוזנת הייתה נכנסת לחדרו של פול לראות מה מצבו,הגנרלים היו כועסים על התנהלותה והם האשימו אותה ואת הפילגש השניה של שר ההגנה –המרקיזה דה קריסול -ואמרו שכל פעם שהיו נפגשות היו צורחות אחת על השנייה מי שולט על מי יותר.כך נוהלה צרפת שבועיים לפני שהגרמנים פינצ'רו בפנצ'רים שלהם את צרפת. [מתוך עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי-ויליאם שיירר] 2 מפלגות הימין צידדו בהיטלר ומוסוליני והשמאל בסטלין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מפלגות הימין צידדו בהיטלר ומוסוליני והשמאל בסטלין"? הרי באותה תקופה היטלר וסטאלין היו בעלי ברית (אחרי הסכם רינטרופ מולוטוב ולפני מבצע ברברוסה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה ערך הרפובליקה הצרפתית השלישית [ויקיפדיה] תחת הכותרת "בין מלחמות העולם" - השמאל ניצל את המצב והקים את קואליציית החזית העממית אשר הצליחה להעלות לשלטון את ראש הממשלה לאון בלום [ויקיפדיה]1. בלום לא מילא אחר תקוות השמאל הקיצוני, ותקופת כהונתו הייתה רוויה בגל של שביתות, שהחלישו את המשק הצרפתי והגבירו את השבר בין הכוחות הפוליטיים בצרפת. בין כל אלו קם לרפובליקה אויב קיצוני, החמור שבאויבים שקמו לצרפת אי פעם. היה זה אדולף היטלר, אשר בין השנים 1933 ו-1940 הצליח היטב בקריאת המפה הפוליטית בצרפת, בניצול השבר הפנימי וחוסר היכולת לפעול, לקבלת כל מטרותיו במדיניות החוץ. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 הייתה הרפובליקה אכולה מבפנים ובעלת זרם חזק של תבוסתנים,אשר ראו בגרמניה של היטלר לא אויב כי אם כוח מאחד, חזק, שיש לשתף עמו פעולה ולא להילחם בו בעניין זה מציין פרופ' הרסגור מיכאל בספרו "רגעים היסטורים ורגעים היסטרים" כי מאדאם דה פורט פילגשו של ריינו ראש הממשלה שיגעה אותו בין שיגול לשיגול שיחתום עם הגרמנים על הסכם שלום בנוסח היטלר,דהיינו -להכנע. ב28.06.1940 בעת נסעו השניים לבית כפרי בסט-מקסים כשהיא נוהגת התנגשה בעץ ונהרגה,ריינו עצמו יצא בפגע קל.באתר הזה יש כתבה בעניין התאונה ועוד רכילות צרפתית משובחת כולל תמונתה. 1 הלאומנים הימניים נעו לעבר התפייסות עם גרמניה הנאצית דווקא, כאשר אחת הסיסמאות בהן השתמשו היתה: "מוטב היטלר מבלום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר ללאון בלום? לאון בלום היה ראש ממשלה ב1936-7 (ועוד חודש ב1938). הסכם מולוטוב-ריבנטרופ נחתם באוגוסט 1939, צרפת ובריטניה הכריזו מלחמה על גרמניה בספטמבר אותה שנה - חודש אחרי שהיטלר וסטאלין הפכו לבעלי ברית. המערכה על צרפת גופא ("מבצע אדום" fall rot) החלה (וגם הסתיימה) ביוני 1940 עם כניעת צרפת והקמת משטר וישי. מבצע ברברוסה (למעשה בגידתו של היטלר בברית עם סטאלין) החל רק ביוני 1941. אם כך, במהלך כל התקופה שבה צרפת היתה במצב מלחמה עם היטלר (ספט 1939 עד יוני 1940), היטלר וסטאלין היו בעלי ברית. כל הסיפורים והאנקדוטות על פילגש זו או אחרת, ומשגל כזה או אחר אינם אלא מסך עשן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתך הייתה-מה זאת אומרת "מפלגות הימין צידדו בהיטלר ומוסוליני והשמאל בסטלין"? הרי באותה תקופה היטלר וסטאלין היו בעלי ברית (אחרי הסכם רינטרופ מולוטוב ולפני מבצע ברברוסה) הסכם מולוטוב-ריבנטרופ אשר נחתם באוגוסט 1939,לא שינה את הסימפטיה של מפלגות הימין להיטלר ואת מפלגות השמאל לסטאלין.מה הקשר בין הברית (ואגב זה לא היה ברית ולא היה הסכם שלום.זה היה בסך הכל הסכם אי-התקפה) למה שקורה בתוך צרפת? איזכור שמו של לאון בלום (בלום רה"מ היהודי הראשון בצרפת-היהודי הרביעי שהיה רה"מ הינו נשוא כתבה זאת-לורן פביוס) הייתה בכך שהימנים הלאומנים בצרפת העדיפו את היטלר כמו שהם אמרו "מוטב היטלר מליאון בלום" היטלר זה אשר ירצח את בני עמם והעיקר שלא יהיה להם ראש ממשלה ממוצא יהודי שהיה טוב לצרפתים-הנהגת שבוע עבודה של 40 שעות, שבתון חלקי ביום שני, חופשות בתשלום לעובדים, הסכמים קיבוציים בנוגע לדרישות שכר ועוד.ככה זה עובד לפעמים אצל אנשים ששנאתם מעוורת את מחשבתם ואת טובתם עצמם. התבוסתנות של הצרפתים החלה עוד לפני כן - ב1936 היטלר משגר כ30,000 חיילים סדירים לחבל הריין [ויקיפדיה] למרות שאזור זה (השווה בגודלו לשטח מדינת ישראל) אמור להיות מפורז בהתאם לחוזה ורסאי [ויקיפדיה] שנחתם ב-1919 לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם ה1, וגם בהסכמי לוקרנו [ויקיפדיה] אשר נחתם ב1925. בהסכם זה נקבע כי לגרמניה אסור יהיה להכניס צבא לאזור או לבנות בו ביצורים, וזאת על מנת ליצור חיץ בין גרמניה ובין צרפת,לוקסמבורג,בלגיה והולנד.וכל שינוי חד-צדדי מצידה של גרמניה תהווה הפרה בוטה של הסכם השלום והתכחשות של ההסכם הבינלאומי. לכאורה צרפת-אמורה להתנגד ולא רק באופן מילולי אלא מעשי,דהיינו לתקוף את גרמניה. תתאר לך שמצרים מתחילה להכניס לחצי האי סיני כוחות גדולים של צבא,האם ישראל לא אמורה להגיב? ובכן,הצרפתים לא עושים כלום. לאמיתו של דבר-די היה בדיוויזיה צרפתית אחת לשים קץ של ההרפתקאה של האדיוט מברכטסגאדן. היטלר עצמו אמר לאחר מכן "אילו נכנסו הצרפתים לחבל הריין היינו נאלצים לשוב על עקבותינו כשזנבותינו בין רגלנו...ארבעים ושמונה השעות שאחרי כניסת הכוח הגרמני לחבל הריין היו המתוחות ביותר בחיי...אם הצרפתים היו רצינים באמת הייתי נוחל את תבוסתי הפוליטית הגדולה ביותר". היטלר בעצמו אמר לפני כן שלצרפתים אין רצון להלחם.1 'ניצחון'זה השפיע על היטלר באופן ניכר,הוא התחיל להאמין שהוא חסין מטעויות,הביטחון העצמי שלו גבר בעוצמות מטורפות. בנאומו לאחר חודשיים אמר "אני הולך בבטחון של מי שמהלך בשנתו בנתיב שהתוותה בשבילי ההשגחה העליונה".ולחשוב שאם הצרפתים היו קצת יותר אמיצים ונכנסים בו,לא מן הנמנע שהוא היה מודח על ידי ראשי צבאו שחיכו לטעות אחת שלו כדי להפילו. עוד בעניין התבוסתנות הצרפתית -ראה :מדיניות הפיוס של המערב כלפי גרמניה [ויקיפדיה]. בעניין:הסכם ריבנטרופ-מולוטוב [ויקיפדיה]. ההסכם עם הרוסים מוכיח עד כמה הייתה ריקה מתוכן התיזה של היטלר בדבר -חומת המגן נגד הקומוניזם ועד כמה מדינות טוטליטריות מוכנות לשעבד ניגודים אידיאולוגים קיצוניים לאינטרסים הפוליטיים שלהם2. גם סטאלין וגם היטלר חתמו על ההסכם מאינטרסים מלחמתיים מובהקים כל צד מסיבותיו שלו (ראה בערך הנ"ל את המניעים להסכם) אבל ברור לצדדים שזהו הסכם שאמור להוביל למלחמה מתי שהוא. ימים ספורים לפני ההסכם הדרמטי הזה שהדהים את העולם אומר היטלר לקארל בורקהארדט-הנציב השוויצרי חבר הלאומים את המשפט המדהים הבא "כל מה שאני עושה מכוון נגד רוסיה אם במערב הם טיפשים ועיוורים מכדי להבין זאת איאלץ להגיע להבנה עם הרוסים כדי לנצח את המערב ואחר-כך,אחרי תבוסתו,אפנה בכל כוחותי המתואמים נגד ברית המועצות". בזכרונותיו של חרושצ'וב הוא מצטט את סטלין לאחר חתימת ההסכם,אומר לו כך "כמובן,אין זה אלא משחק לראות מי יצליח לשטות במי.אני יודע את כוונתו של היטלר-הוא חושב להערים עלי,אבל למען האמת אני הוא שהולכתי אותו שולל" מבצע ברברוסה [ויקיפדיה] החל ב22 ביוני 1941 (באותו יום בדיוק - 129 שנים לפני כן נפוליאון הגדול פולש לרוסיה) ההחלטה לפלוש לברית המועצות התקבלה ב18.12.1940. אולם עוד ב31.07.40-היטלר אומר לגנרלים שלו במעון האלפים שלו בברכטסגאדן את המשפט הבא:"לאחר השמדתה של רוסיה תתנפץ תקוותה האחרונה של בריטניה,גרמניה תהיה שליטת אירופה והבלקן-החלטה: השמדת רוסיה חייבת להיות חלק בלתי נפרד מן המאבק הזה.אביב 1941 ככל שנקדים למחוץ את רוסיה כן ייטב" אבל זה לא מתחיל משם,יש לזה עוד רקע היסטורי. עוד ב1915 הגרמנים כובשים את פולין שהייתה בשליטת רוסיה ובהמשך ממשיכים לבלרוסיה ולאוקראינה. בדצמבר 1922 היטלר אומר "יש לנסות להביא להרס רוסיה בסיוע אנגליה.רוסיה תעניק לגרמניה די שטחים יישוב גרמנים" וזה ממשיך במה שהוא כותב ב"מיין-קאמפף" בסוף הכרך השני שפרסם ב1926 "אנו שמים קץ לתנועה האין-סופית של גרמנים דרומה ומערבה ומפנים מבטנו אל השטחים במזרח.כוונתנו בראש ובראשונה לרוסיה ולמדינות הבובות שלה לאורך גבולותיה" בחיבור שלא ראה אור מ1928 כותב היטלר "מה שדרוש לעם מבחינת גרמניה ,פירושה מטרה אחת ובמקום האפשרי היחיד -מרחב המזרח" אמנם לאחר מכן כשהוא נהיה מועמד רציני לכבוש את השלטון בגרמניה הוא שותק בעניין זה כי זה לא מושך קולות לדבר על מלחמה עם רוסיה כשהוא בכלל איש של שלום,אבל זה יושב היטב בראשו כל השנים הללו,ואיך שהוא כובש את השלטון הוא לא מתאפק ומשחרר אמירה מעין זאת וזאת בהקשר לשאלות בתחום הגדלת הייצוא."אולי-ומן הסתם מוטב-לכבוש מרחב מחיה חדש במזרח על תהליך הגרמניזציה חסר המעצורים שיתלווה אליו" כמו כן ראה לעיל מה שאומר היטלר לנציב השוויצי בחבר-הלאומים.-נשאלת השאלה הדי פשוטה: האם סטלין לא קרא את מיין מאמפף? הוא לא הכיר את המנטליות הגרמנית לתשוקתה ל-מרחב המחיה? האם לא ידע על את שאומר היטלר על רצונו לכבוש את רוסיה ולחסל אותה? ברור שהוא ידע. אבל סטלין גם ידע שמנהיגים אומרים הרבה דברים והם לא באמת מתכוונים אליהם.משיקולי תעמולה וכו'. כמו ששרון אמר דין נצרים כדין תל-אביב ואחר-כך ידע לפנות אותה בלי רחמים.אז הוא אמר,אפילו סטלין אמר המון בני עמו.לשחרר מילים לא עולה כסף. אמנם זה לא היה פשוט כלל כלל מבחינת היטלר לשווק את הרוסים בצלופן לאחר שנים של הטלת רפש ברוסים המזוהמים לשיטתו. אלפרד רוזנברג כותב "אובדן מוסרי של כבוד לאחר המאבק שלנו שנמשך זה עשרים שנה" היו אנשים שאמרו "הגיעה השעה להוציא את מיין קאמפף מחנויות הספרים מפני שהיטלר עושה עכשיו בדיוק הפוך ממה שכתוב בו" בראייה אחרת רואים את מלחמתו של היטלר כגלובלית וזאת מעבר לכל דמיון,האם את צרפת הוא רצה באמת לכבוש ותו לא?ברור שתאוותו לא מולאה -גם כאשר קיבל את חבל הריין,ואת יתר הסיפוחים.גם כאשר אוסטריה התמזגה איתו,גם כאשר פולין נכנעה,גם כאשר צ'כסולבקיה התנדפה ,וגם כאשר צרפת ומערב אירופה כרעו ברך,אז מה כל -כך היה לו לחוץ שברטיניה תכנע גם? לו היה ברור כי כל עוד הבריטים לא מחוץ למשוואה הרי שגם האמריקאים לא מחוץ למשוואה.אם הבריטים נכנעים או מבקשים שלום שזה אותו דבר למעשה-הרי שהאמריקאים לא ילחמו.ואז הוא יכול לפנות מזרחה ולחסל את הרוסים.אז אם הבריטים עקשנים-אז נפנה שוב מזרחה כדי לממש את הפנטזיה הישנה.ואחרי כן הוא יבקש מהיפנים להעסיק את האמריקאים במזרח הרחוק. לסיכום: הצרפתים עליהם אמר היטלר בסוף אוגוסט כהכנה לקראת ההסכם עם הרוסים "אוייבנו הם תולעים קטנות,ראיתי אותם במינכן" והוא צדק. ערב המלחמה מנהיגי צרפת התולעים היו עסוקים בקללות,שחיתות,פילוג ואין ספור פילגשים. 1 ראה קרשו איאן ,היטלר - 2 כרכים :נמסיס+היבריס 2 ראה קרל דיטריך בראכר-הדיקטטורה הגרמנית כרך ב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. משמעותו של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב היתה באופן מעשי ברית כנגד פולין, ובעקיפין כנגד בעלות בריתה צרפת ואנגליה. אי לכך, לעניין המלחמה, זה לא היה משנה כלל אם תמכת בהיטלר או בסטאלין. 2. היטלר (למעשה כל צמרת הצבא הגרמני) חשש מאוד מפלישה לצרפת, ולכן הקרב על צרפת למעשה תוכנן בשני שלבים - מבצע צהוב (לכיבוש ארצות השפלה) ומבצע אדום (לכיבוש צרפת עצמה), כאשר היטלר בכלל לא היה בטוח שאכן השלב השני יתקיים, אלא רצה להביא את צרפת (ואת אנגליה) לשולחן המשא ומתן בתנאיו שלו, מיד בתום מבצע צהוב, אלא שהמבצע הצליח עד כדי כך, שהוא החליט לצאת לשלב השני מייד, כדי לנצל הצלחה (למרות חששותיו שההתקדמות מהירה מדי) ולהביא לתבוסה שלמה של הצרפתים (ואז לחתום על הסכם מול אנגליה - שנמנע רק בזכות צ'רצ'יל) את הכשלון הצרפתי אי אפשר לייחס לרקב המוסרי בצמרת הממשלה. לא המאהבות הן שגרמו לתבוסה הצרפתית, כמו שלא אווה בראון היא שגרמה לתבוסה הגרמנית 3 שנים מאוחר יותר. אובמה למשל, הוא איש משפחה למופת, זה לא מפריע לו לסבול מאותה תסמונת תבוסתנית של צ'מברליין (השמרן) ודלאדייה (השמאלן הרדיקלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.התבוסתנות,הפחדנות,וההססנות הולידו מלחמה.פרצה תמיד קוראת לגנב.והרעים תמיד יחפשו את החלשים ולא את החזקים. 2.מקרים בצבעים-לגרמנים הייתה חיבה לצבעים,מן הסתם היו גאים. מקרה כחול -Fall Blau קרב סטלינגרד,קיץ 1942 מקרה לבן -Fall Weiss המערכה על פולין מקרה אדום -Fall Rot המערכה על ארצות השפלה מקרה צהוב -Fall Gelb המערכה על צרפת מקרה ירוק -Fall Grün המערכה על צ'כוסלובקיה ידוע לך על עוד צבעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הפוך - צהוב לארצות השפלה, אדום לצרפת מה שאני מכיר fall braun תכנית הקרב על הבליטה fall blume (פריחה זה צבע?) תכנית הדיפת הפלישה לצרפת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היחידה בה צודק ההזוי במצליפים היא בעניין הצבעים. למבצע צהוב (Fall Gelb) המכונה גם "אבחת מגל", כפי שתוכננה ע"י מאנשטיין ורונדשטאט, היו 2 מהלכים/שלבים. במהלך הפותח, קבוצת ארמיות B עם 3 דיויזיות שריון תקפה מתקפת הסחה הרחק הרחק בצפ' הולנד לכיוון בלגיה (ארצות השפלה). מטרת ההסחה היתה למשוך את כל הכוח הנייד של הצבא הצרפתי ואת כוח המשלוח הבריטי הרחק צפונה ולנתק אותו מעיקר הכוח הצרפתי. במהלך השני שהתבצע במקביל פרצה קבוצת ארמיות A עם 7 דיויזיות שריון דרך הפער שבין קצה קו מאג'ינו הבלתי גמור לבין הגבול הבלגי. הפער הזה היה מורכב מלוכסמבורג, יער הארדנים ומאזור הקרבות הותיק של סדאן ולאורך נהר המז. ע"פ תכנית מאנשטיין כפי שהגיש אותה מפקדו רונדשטאט, כוח השריון הנייד הזה היה אמור לרוץ בכל המהירות לכיוון החוף האטלנטי באבוויל (בגבול בין בלגיה לצרפת) ולהתמקם בערפו של כוח העילית הנייד התקוע בארצות השפלה ולהפריד בינו לבין הגוף העיקרי של צבא צרפת. היטלר אימץ את התוכנית החדשה, אבל הדיח את מאנשטיין וזרק אותו לפולין ואז הכריע בעד פשרה בין תכנית רונשטאדט-מאנשטיין החדשנית והנועזת לבין התכנית התכנית הקודמת והשמרנית יותר (האלדר), כלומר כוח השריון העיקרי היה אמור לנוע לאיטו לאורך צפ' צרפת כדי לאפשר לטורי הח"יר להשיג אותו. למזלם של הגרמנים, גם כוח ההסחה הצפוני זכה לניצחון קל ומוחץ על יחידות העלית של בעלות הברית והללו נסוגו במהירות דרומה. המפקדים בשטח של כוח השריון הגרמני העיקרי רומל וגודריאן התעלמו לחלוטין מפקודות הדרג הבכיר שמעליהם והתחילו לרוץ מערבה תוך שהם מתנתקים מכוחות החי"ר (ומפקודות מפקדיהם). כאשר בשלב זה ניסו מפקדים בכירים לעצור את רומל וגודריאן ולפטר אותם, מפקדיהם הישירים (קלוגה ורונדשטאט) כבר חששו באותו זמן שכוחות בעלות הברית בנסיגתם המבוהלת דרומה יצליחו לחמוק מן הכיתור ובסופו של דבר גיבו אותם. כך קרה הדבר שניצחונם הגדול של הגרמנים הושג במקרה ובמזל רב, ולמרות התיקונים ה"אסטרטגיים" של היטלר. "Fall Rot" ("מקרה אדום") היה השלב השני של המערכה, שהחל לאחר שכוח העילית של בעה"ב כותר בצפון ולמעשה התפנה לאנגליה. הצרפתים מאוחר מדי פיטרו את גמלאן והחליפוהו בוייגאן, כך שבנוסף לאובדן כוח העילית הצרפתי, כולל כל הכוח הממוכן, שאר הצבא שמדרום לגרמנים היה נתון בהתארגנות מחדש. הכוח העיקרי של הצבא הגרמני תקף דרומה, מוטט את מערך ההגנה הצרפתי החדש על נהר הסום, כבש את הבירה פריז, איגף את ביצורי קו מאז'ינו ותקף אותו מעורפו. כאתנחתא קומית, הצבא האיטלקי תקף את הצבא הצרפתי המוכה מערפו, אבל הוכה ונהדף בידי כוחות מגן צרפתיים קלים שהוצבו באיזור הריביירה של ניס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מישהו חסר בתמונה של הנצחון של גרמניה על צרפת.אוואלד פון קלייסט [ויקיפדיה] טוען בראיון שנתן ללאון גולנדסון ב25.06.1946 -"ללא צניעות מיותרת אני יכול לאשר בוודאות שהייתי מפקד הצבא הפעיל ביותר בצרפת ושאני הייתי אחראי לקיצור המערכה בצרפת בחודשים רבים באמצעות פעילות הפנאצרים שלי". הוא מספר גם על החייל הצרפתי,שהוא נכנע ברגע שהוא מכותר בניגוד לגרמני ולרוסי, והוא מוסיף דבר חשוב כדי להבין את הצרפתים באותה עת - "אחת הסיבות לחולשה הצרפתית היא שלא היה להם במי להאמין באותה עת. מעולם לא נכנסתי לבית צרפתי וראיתי בו תמונות של מדינאים או גנרלים צרפתים מובילים ,אפילו לא של נפוליאון,במילים אחרות הצרפתים לא מיחסים חשיבות למנהיגות שלהם" וזה בהקשר לתגובה 678695 ובהקשר היהודי הוא גם אמר "כמה מחברי הטובים ביותר הם יהודים.בחג הפסחא של היהודים אכלנו מצות עם השכנים" כמה אצילי מצידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוואלד פון קלייסט היה מפקדו של גודריאן ורצה לפטר אותו בימים הראשונים של "אבחת מגל" מפני שגודריאן התעלם ממנו וסרב להשמע להוראותיו. במציאות של אותם ימים קשה לדעת מה היה קורה אילו היו נשמעים להוראותיו של גנרל שמרני ולא חכם זה (אולי הילוך חוזר של הנס על המארן, נוסח מלה"ע ה-I). כאמור, למזלם של הגרמנים, כוח ההסחה שלהם בצפון הצליח יותר מדי ובעה"ב נסו בבהלה דרומה, מה שגרם למפקדים בשטח קלוגה ורונשטאדט להפוך לחסידי הבליצקריג המשוריין ולהעדיף את הנמרים הצעירים והבלתי ממושמעים רומל וגודריאן על פני מפקדיהם (קלייסט) ואנשי המטה (האלדר). כך התאפשר לדיויזיות הפאנצר (שיריון) להתנתק משאר הצבא (רגלי וממוכן) ולרוץ בכל המהירות אל ההוף האטלנטי. אדם הרבה יותר מעניין מקלייסט האויל היה מאנשטיין, שהיה ללא ספק המוח מאחורי "אבחת מגל" (וגם של מהלכי כתר והשמד חשובים בזירה הרוסית) ומפקד צבאי מן האיכות המעולה. פרוסי מדורי דורות זה, היה ילד מאומץ ששם משפחתו המקורי היה דוד או משהו כזה. הוא נהג להעמיד פנים שהוא ממוצא יהודי על מנת להרגיז את הנאצים ואת היטלר ואף אילף את כלב הפודל שלו להצדיע בנוסח הנאצי. מאחורי כל המחוות האקסנטריות שלו, מאנשטיין היה שמרן שמעולם לא עשה ולא אמר דבר נגד היטלר למרות שידע טוב מאחרים על אחריותו של היטלר למפלות הצבאיות הגדולות החל מ-43, מה שאי אפשר להגיד על גנרלים פחות אקסנטריים ממנו כמו קלוגה, רומל ואפילו גודריאן והאלדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן פשעיו נגד העם היהודי שלא ישכחו לעולם גם אם ישב רק 3 שנים בכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ראיתי בויקיפדיה ששמו לפני האימוץ היה פון לוינסקי שנשמע גם סלאבי וגם יהודי לאוזן הנאצית הרגישה. הוא נידון ל-18 שנה שאח"כ נקצבו ל-12 שנה ובסוף אכן שוחרר ב-1953 כעבור 3 שנים בכלא. אחת ההאשמות נגדו ואולי העיקרית נגדו קשורה להתנהגותו בנוגע פקודת הקומיסרים של היטלר ולפעילות של האיינזאץ גרופה D של אוטו אלנדורף שפעלה בשטח שלו (מפקדי הס"ס לא היו כפופים הירארכית למפקדי הוורמאכט, אבל הוכפפו להם כאשר פעלו בתוך שטח הפעולה שלהם, כך שאולנדורף היה כפוף למאנשטיין). צריך להדגיש כי מבחינת הגרמנים (ס"ס וורמאכט כאחד), המושגים קומיסרים (אנשי המפלגה הקומוניסטית), פרטיזאנים ויהודים היו בבחינת היינו הך. במשפט הוצג מאנשטיין, ע"י ידידיו האנגלים כגנראל גרמאני הגון. הוא הודה שידע על הפקודה אבל טעון שלא חתם עליה ולא ידע על הוצאתה לפועל. במהלך המשפט הוצגה חתימתו על הפקודה וע"פ עדות אולנדורף הוא לא רק ידע על פעולת האיינזאץ גרופה שלו אלא סייע לפעולתה בכל דרך אפשרית. מאנשטיין נהנה מהערצתם/ידידותם של אישים רבים ובעלי השפעה (עוה"ד שלו פאג'ט, לידל-הארט, צ'רצ'יל ואדנאואר) שפעלו לקיצור עונשו ולשחרורו. לאור המלחמה הקרה שהלכה ותפסה במהירות את מקומה של המלחמה שהסתיימה וגרמה לבעה"ב המערביות להבין שהן צריכות את הגרמנים לצידם, לא היה קשה במיוחד לשחררו. מחקרים בשנים האחרונות הוכיחו עד כמה היה עוף מוזר. מצד אחד הוא היה הגנרל היחיד שמחה באופן גלוי כנגד פקודת האריאזציה של הוורמאכט והיו לו 2 אחיינים מנישואי תערובת עם יהודים ומצד שני היה זה הוא שאמר ש"פילדמרשלים פרוסים אינם מתקוממים" והחזיק בדעות אנטישמיות. עדותו במשפטו היתה עדות שקר מובהקת. אוטו אולנדורף הנ"ל, ציפור מוזרה בפני עצמו (אחד האינטלגנטיים במפקדי הס"ס ואחד הגרועים שבהם), מסר מרצונו (או ליתר דיוק מכל מיני סיבות שלא ברורות עד הסוף) עדות מלאה ומפורטת, המרשיעה את מאנשטיין בצורה חמורה מאד. ההיסטוריונים היום מאמינים שעדותו של אולנדורף היתה נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בכך שויקיפדיה עברית אריך פון מאנשטיין [ויקיפדיה] (להלן: -הפושע מאנשטיין)כלל לא מזכיר בפתיח שמו את העובדה שהינו פושע מלחמה. שכן הוא הורשע בפשעי המלחמה של הוורמאכט [ויקיפדיה] ובעיקר מציינים את מצוינתו הצבאית והאסטרטגית באבחת המגל.וכמובן שלאחר 3 שנים בכלא (גם כן עונש) שמהם שוחרר מ"טעמי בריאות" וכשהוא "חולה" המסכן הוא שירת כיועץ לממשלת מערב גרמניה, סייע להקים את הבונדסוור, ואף שימש כראש המטה הכללי של הבונדסוור בדרגת כבוד.הפושע הנ"ל מת ב1973 ונקבר בטקס צבאי מלא. הוא הועמד לדין בפני בית דין צבאי בריטי שהתכנס בהמבורג באוגוסט 1949. הוא היה אמור להיות מוסגר לברה"מ שכן הפשעים שלו היו בשטח הרוסי.אבל כמו שציינת היו לו אוהדים בריטים (כמובן שאם היטלר היה מנצח -מיינשטיין היה נהנה לראות את אוהדיו שהצילו אותו נתלים ע"י מיתרי פסנתר)אשר דיברו בשבחו, ומנעו את הסגרתו לרוסים שהיו מוציאים אותו מן הסתם להורג על פשעיו. הפושע מאנשטיין דאג ליצירת האגדה של "הוורמאכט הנקי והמוסרי" -וזה רק האס -אס היה הרע וכמובן היטלר והימלר (וכל אלו שמתו-כי מה אכפת לך להאשים את המתים) וליצירת האמונה כי אנשי כוחות הצבא הגרמניים פעלו בבידוד, ולא היו מעורבים או אשמים על אירועי השואה. ספר שקראתי לאחרונה "חיילים : ההקלטות הסודיות של אנשי הוורמאכט" על הקלטות סודיות של החיילים הגרמנים אשר דיברו בגילוי לב על ההריגה והאלימות הקיצונית שהיו חלק מחיי היומיום שלהם, מﬠורבותם האישית בביצוﬠ פשﬠי מלחמה ויחסם להשמדת יהודי אירופה זעזעו אותי איך שהם דיברו. כך לדוגמא- הקלטה של שני קצינים צעירים מצי הצוללות (זה של קרל-דניץ -שהיה נשמה טהורה וקיבל עונש מצחיק בזכות צ'סטר נימיץ אדמירל בארה"ב שבמהלך משפטי נירנברג שלח תצהיר שתמך בו. ככה זה היה -הם ידעו לתמוך באויבים שלהם שרק לפני דקה רצו לרצוח אותם) סגן גינטר גס - מהנגס ראשי בצוללת U433 סגן אגון רודולף- קצין משמר ראשון מצוללתU95 גס ורודולף שרים במלוא גרונם כשהם בשבי הבריטי הטוב והנוח : "כשדם יהודים מהסכין קופץ,איי זה טוב כפליים" גס :"החזירים כלבי סמרטוטים" רודולף : " אני מקווה שהפיהרר ימלא את המשאלה שלנו השבויים ויתן לכל אחד מאיתנו לשחוט יהודי אחד ואנגלי אחד, לחתוך אותם לחתיכות בסכין כזאת-קטן עלינו בן אדם. אני אעשה להם חריקרי אני אכניס להם בבטן ואסובב במעיים" לא רוצה אפילו לתאר את התיאורים המצמררים על איך הם אנסו יהודיות ומייד רצחו אותם.איך שהם ירו בתינוקות בני שנה וזרקו אותם לבור כאילו היו שקים של תפוחי אדמה. הפושע מאנשטיין שימש כעד הגנה מטעם פושעי המלחמה בנירנברג ואף היה האיש שריכז את המשפט מטעם ההגנה,קלייסט מציין בעדותו בראיון שנתן לגולדנסון ב12.6.46 את חלוקת העבודה בין מנשטיין ליתר הפושעים שנשפטו בנירנברג: ש:מה הטיל עליך מאנשטיין לעשות ובאופן כללי מה יהיה אופי עדותך להגנת המטה הכללי ? ת:מאנשטיין מנסח שאלות ואנחנו מחלקים אותן בנינו:אני,הלדר,בראוכיטש,וסטפל,ליסט,פון לב,רונדשטדט,גינתר וכו, כל אחד מאיתנו אחראי להשיב לאישומים מסוימים ולהסביר היבטים מסוימים של המצב הצבאי" כדי להרשים את היטלר שהוא גם פושע,הוציא מאנשטיין לחייליו פקודה כתובה ב-20 בנובמבר 1941 בנוסח המבחיל הבא "מאבק זה אינו כנגד כוחות מזוינים סובייטים הפועלים בצורה התואמת את כללי הלוחמה הנהוגים באירופה. מאחורי החזית, נמשך המאבק.... היהדות היא המתווך בין האויב בעורף ושארית הצבא האדום הנלחמת עדיין. יותר מבאירופה מחזיקים היהודים ברוסיה בעמדות מפתח של הנהגה פוליטית וממשל... החייל חייב להבין את הצורך בעונש מחמיר ליהדות.." ויקיפדיה מציין כי אחד מפקודיו, אלכסנדר שטאלברג, דיווח לסופר בריאן מארק ריג, מחבר הספר "חייליו היהודים של היטלר", כי סיפר למאנשטיין כיצד מספר גדול של יהודים נרצחו. מאנשטיין שאל אותו אם הוא באמת מאמין לכך, ושטאלברג ענה כי אכן הוא מאמין בכך. "אם כך," ענה מאנשטיין, "הם רק יהודים" בראיון שנתן לד"ר גולנדסון ב14.6.46 הוא נשאל בקצרה מספר שאלות: 1 ש: האם ידעת על המבצעים הגדולים נגד היהודים כמו ליל הבדולח בנובמבר 1938 ? ת:(משיב ללא רגש רב) "כן,מטבע הדברים.כולנו חשבנו שזה עניין מצער,אבל ראינו זאת כחלק מהתנועה המהפכנית" ש:האם לא ידעת דבר על מחנות הריכוז הרבים בתוך גרמניה? ת: "במהלך המלחמה הייתי בחזית כל הזמן ומעולם לא שמעתי על עוד מחנות ריכוז,מעשי זוועה או שום דבר אחר שלא נגע לי" ש:בוודאי שמעת על האייזנצקומנדו והאייזנצגרופן בקרים? ת:(מנשטיין נראה נבוך במקצת אך נותר קריר ואדיש) "האייזנצגרופה של אולנדרוף הייתה במחוז שלי.שמעתי על כך כאן לראשונה.כפילדמרשל האחראי על כל פעילות במחוז שמעתי מטבע הדברים שקיימות יחידות קומנדו כאלה באזור.אך נאמר לנו שאלה הם מערכים של האס-אס ושתפקידם הוא משטרתי טהור. מה הם עשו-מעולם לא ידעתי" ש:אני אם אני מבין אותך נכון הרי שבוודאי ידעת עליהן? ת:"ובכן,ייתכן שמישהו פעם אמר לי במקרה שקרה משהו לא בסדר בסביבות ספטמבר כשרק הגעתי.אבל אני נשלחתי לשם כמפקד צבאי ואת רוב זמני העברתי בחזית.מעולם לא ראיתי או שמעתי עדות אמינה על כך שהאייזנצקומדו האלה יורים ביהודים באופן המוני.מעשים שכאלה לא קרו תחת פיקודי ובמציאות לא יכולתי לעשות דבר בעניינם" ----------------------------------- 1 נירנברג 1946 ראיונות גנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים -לאון גולדנסון , עמ' 374,375 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לשים את האמרה שלו לגבי הפילדמרשלים הפרוסים במסגרת הנכונה. כידוע, קבוצת קצינים בראשות שטאונפברג ורומל ניסו להתנקש בחיי היטלר (קשר ה20 ביולי). בין הקצינים שהם פנו אליהם היה גם מאנשטיין. מאנשטיין סירב לקחת חלק בקשר, באומרו כי "Preussische Feldmarschälle meutern nicht" (פילמרשלים פרוסים אינם מורדים) - בהתאם לחינוכו הפרוסי (אביו היה אכן גנרל בצבא הפרוסי). עם זאת - הוא לא בגד באמונם של הקושרים ושמר את דבר הקשר בסוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשאיר לקוזמו לבדוק את דבריך, אבל לדעתי אתה עושה סלט מכל העובדות. המורדים מעולם לא פנו למאנשטיין. מנהיג המורדים הנינג פון טרסקוב הכיר היטב את מאנשטיין (אאז"ן הוא היה הרמ"ט שלו). הוא ידע שמאנשטיין נהנה להתגרות באנשי הס"ס בכל מיני מתיחות (אלף את כלב הפודל שלו להצדיע במועל יד ונהג לרמוז על מוצאו היהודי כביכול אע"פ שהיה בן למשפחה פרוסית מדורי דורות), אבל ידע שמאנשטיין לא יעשה דבר נגד היטלר ואני חושב שהוא היה המקור לציטוט של מאנשטיין על פילדמרשלים פרוסים. רומל ממש לא היה מעורב כלל בניסיון הפוטש ולדעתי היה זה הוא (או רונשטדט) ששמעו על התכניות של טרסקוב, שטאופנברג וזיידליץ ולא הסגירו אותם. מי שהיה כנראה יותר מעורב בקשר היה מפקדו/יריבו ומחליפו של רומל, פון קלוגה שהסכים באופן עקרוני לקחת חלק בשלטון הצבאי (יחד עם קאנאריס ובק) שהם תכננו להכריז והוא הוצא להורג בטיהורים שלאחר קשר ה-20 ביולי. הקשר של רומל למתנקשים (בגללו הוא הוכרח ככל הנראה להתאבד, אם כי יתכן שהוא התאבד בכלל בגלל סיבות בריאותיות) היה דרך קשריו עם חוגים אזרחיים שהתנגדו להיטלר (כמו קרל גרדלר בלייפציג וחוג קרייזאו בהנהגתו של ג'יימס פון מולטקה) שהובאו בסוד הקשר כדי להבטיח תמיכתם בשלטון הצבאי המתוכנן. כאשר המרד דוכא נמצא שמו של רומל ברשימות של אנשי צבא שהוגדרו כמועמדים לכהן בשלטון הצבאי שיוקם וזה מה שהביא לסופו. עד כמה שהבנתי רומל עצמו התנגד לקשר ולהתנקשות. וכאן ברצוני להתיחס לדברי קוזמו: כפי שכתבתי מאנשטיין אכן נידון ל-18 שנות מאסר ואכן היה בעל דעות אנטישמיות אישיות אע"פ שהיו לו בני משפחה יהודים. בכל זאת אני הייתי נמנע משימוש יתר במונח פושע מלחמה. לא ידוע לי שמאנשטיין באופן אישי וביזמתו הורה על ביצוע פשעי מלחמה. פסה"ד החמור נגדו נבע מכך שחתם על פקודת הקומיסרים של היטלר, העביר אותה לפקודיו ולא עשה דבר כדי למנוע את ביצועה. באשמה זו חולקים איתו כל מפקדי הוורמאכט. היו מעטים שפרסמו הודעות שכתבו בעצמם ברוח הפקודה (כמו למשל פון רייכנאו שהיה קל להאשים אותו בנירנברג מפני שמת בינתיים) ועוד יותר מעטים שהתנגדו לה (לדעתי רק קאנאריס ואוסטר). העדות של אולנדורף שאני מייחס אמינות גבוהה לחלקים שלה, מוכיחה כי למאנשטיין היה מידע מלא על כל מה שבצעו האינזאץ גרופה שתחת פיקודו ולכן שדבריו בעת משפטו ולאחר ששוחרר היו שקר וכזב, אבל כאמור הוא לא היה פושע מלחמה גדול יותר מכל מפקדי הוורמאכט האחרים (למשל מפקדו רונשטדט שכלל לא נשפט). מאנשטיין היה ביסודו אדם קר לב מחושב וציניקן מכדי להיות פושע מלחמה של ממש. אם היה למישהו עילה לשפוט אותו על פשעי מלחמה היו אלה הגרמנים עצמם, שכן היה זה מאנשטיין שעמד מאחורי הקרבת הארמייה של פאולוס לכיתור הרוסי. הוא עשה זאת מפני שהלחימה חסרת התקווה של הנצורים בסטלינגרד קנתה למאנשטיין את הזמן שנדרש לו כדי לארגן את הצבא הגרמני להגנה מפני הרוסים בקו החדש שבעורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הקושרים כן פנו למאנשטיין. הנינג פון טרסקו [ויקיפדיה] היה האיש שמילא תפקיד מרכזי בתנועת ההתנגדות והוא זה אשר עורר מחשבות מרי בליבם של קצינים אשר שירתו בחזית.בהתחלה הוא העריץ את היטלר אבל לאחר פקודת הקומיסרים הוא שינה את דעתו .הוא הביא איתו לקבוצת הארמיות מרכז בעלי ברית על מנת ליצור את הקשר נגד היטלר. בניהם את פביאן פון שלברנדורף [ויקיפדיה] אשר יקשר בין ארמיות מרכז לשאר המוקדים בצבא. את רודולף כריסטוף פרייהר פון גרסדורף מאגף המודיעין. הם ניסו לגייס את בוק רודנשאדט ואת לב להצטרף לקבוצה והם סירבו. אחרי משבר סטלינגרד טרסקוב החליט סופית שיש להתנקש בהיטלר בכל מחיר והעלה הילוך לקראת זה.1 .טרסקוב עצמו לא האמין בפיקוד הצבאי העליון שיעשה הפיכה שכן הוא טען ש"הגנרלים יודעים רק לציית לפקודות" בקיץ 1943 ניסה גרסדורף לשכנע את מאיינשטיין להצטרף למרד ולמרות ההפצרות הרבות שלו, מאנשטיין סירב ואמר לו את המשפט "פלדמרשלים פרוסים אינם בוגדים " מאנשטיין היה תקיף בהודעתו ולא שיחק איתו משחק כפול כמו קלוגה שהציע עזרה וסיוע ואחר כך חזר בו. הקושרים כל הזמן האמינו שקלוגה יהיה לצידם.על קלוגה נאמר "גדול הפוסחים על שני הסעפים" 2.קרל דיטריך מציין כי מרשימות של גרדלר למדים כי טרסקוב אמר לו באוגוסט 43 כי שלושת מפקדי המחנות :מאנשטיין,קלוגה,וקיכלר- "יתמכו בפעולה מוקדמת ככל האפשר" .מה הייתה כוונתם בפעולה מוקדמת? לא צוין ברשימה.וקרל משער כי מן הסתם הם התכוונו למחות בפני היטלר שכן קלוגה לא היה בעל אומץ.אם כי לא ניתן לדעת באמת האם מאנשטיין לא היה מעורב באמת בקשר.3 2) רומל אמנם הודיע לראשי הקשר נגד היטלר שיהיה מוכן להצטרף אליהם אבל זאת בתנאי שאם היטלר יסרב להפסיק את המלחמה - בפועל זה לא קרה שכן הוא נפצע קשה לאחר שמכוניתו החליקה כאשר מטוס ריסס את מכוניתו. בהנחה והיטלר כן היה נהרג בפיצוץ- מן הסתם הוא היה מצטרף .עוד באוגוסט היטלר חשד שרומל כן היה מעורב בקשר שכן קזאר פון הופאקר שהיה מעורב בקשר נתן תצהיר בכתב שרומל היה מעורב. היטלר שלח את בורגדורף שיסע לרומל ויציע לו רעל להתאבד או שיעמוד למשפט,האחרון העדיף רעל+פנסיה+התחייבות שלא יפגעו במשפחתו+הלוויה מכובדת+מע"מ.4 3) קלוגה התאבד מרצונו על ידי ציאניד ב19.8.44 לאחר שקיבל איומים מהיטלר בעודו נלחם ב"כיס פאלז" שעליו להתייצב במיידית במפקדה והינו מושעה בתוספת עוד איומים.היטלר ידע שקלוגה היה מעורב בקשר נגדו והוא אף ציין בתדריך צבאי מה31.8 שאם הוא לא היה מתאבד הוא היה נאסר מייד.5אלברט שפאר מספר בזיכרונותיו בעניין קלוגה - כי ב18.8.43 הוא שהה אצל היטלר במפקדה והיטלר לא הצליח להשיג את קלוגה בטלפון וגם לא בקשר שכן לא הייתה קליטה והיטלר דמיין שקלוגה מנהל משא ומתן עם בעלי הברית ולכן הודיע לו שהוא מושעה ועליו להתייצב במפקדה במיידי. לאחר כמה שעות דווחו לו שקלוגה קיבל התקף לב, והיטלר לא האמין וביקש שיבדקו זאת והרופאים מצאו שהוא התאבד.דבר זה שימח את היטלר שכן הייתה לו "הוכחה " שההתאבדות הינה הוכחה לבוגדנות של קלוגה. באותו הערב כולם ישבו לראות סרט איך תולים במיתרי פסנתר את הקושרים. עוד הוא מציין בספרו - כי קלאטוברנר סיפר לו כי מצאו בכספת רשימה שמית של הרכב הממשלה העתידית לאחר המרד ושמו של שפאר היה רשום שם כשר החימוש וליד זה היה רשום "אם אפשר " ולידו סימן שאלה.6 4) בעניין מאנשטיין ופרידריך פאולוס [ויקיפדיה]-מאנשטיין בראיון עם ד"ר גולדנסון מספר על פאולוס בעניין סטלינגרד. ש:האם אתה סבור שפקודתו של היטלר לפאולוס להלחם עד החייל האחרון הייתה מטופשת ואכזרית? ת:לא.לו צבאו של פאולוס היה נכנע לפני הסוף היו הרוסים זוכים ביתרון נגד פאולוס ונגד חזית הדרום ששם היו לי רק 2 ארמיות רומניות.ולכן עמידתה של של הארמיה השישית בפרץ גם במחיר של החייל האחרון הייתה הכרחית. ש:איזה מן אדם היה פאלוס להערכתך? ת: אדם פיקח מאוד אם כי יתכן שלא בעל אישיות חזקה במיוחד. ש:האם זה מה שחשבת עליו מאז ומתמיד? ת:כן,הייתה זו חובתו בראותו את גודל הסכנה ליטול אחריות על כתפיו ולנסות לפרוץ החוצה דרך העורף ש:האם במקום לעשות זאת פאולוס ויתר? ת:לא. במקום לעשות זאת הוא פנה להיטלר וביקש ממנו לפרוץ דרך העורף,והיטלר אמר שעליו להשאר בסטלינגרד עד שיושמד.הביקורת שלי עליו שלא היה עליו לשאול את פיו של היטלר הוא היה צריך לפעול מכח אחריותו שלו ולכן ראיתי את פאולוס כדמות לא חזקה מספיק, יש צורך באישיות רבת עוצמה כדי ליטול החלטה שכזו בשעת קרב. ד"ר גולדנסון אומר למאנשטיין שהוא סותר את עצמו - האם הוא לא הצהיר לפני רגע שפאולוס היה צריך להלחם עד הסוף המר? מאנשטיין משיב- כוונתי שפאולוס היה צריך לפרוץ טרם הכיתור.וכוונתי היתה שברגע שהושלם הכיתור עליו להלחם ולא להכנע עד אחרון אנשיו,במובן זה הסכמתי עם היטלר 7 אחרי המלחמה המפקדים נהפכו לפוליטיקאים. --------------------- הערות 1 עוד על ניסיונות התנקשות בהיטלר - ראה פביאן פון שלברנדורף [ויקיפדיה] תחת הכותרת "מבצע ברק". וכן איאן קרשו-נמסיס. פרק "מזל של כלב" 2 ראה איאן קרשו -נמסיס- עמ' 566 וכן - gersdorff 134ff,וכן-קרשו "הסוף" עמ' 68 3 ראה קרל דיטריך בראכר-הדיקטטורה הגרמנית עמ' 658 4 ראה קרשו שם עמ' 619 5 ראה Goderian 134 וקרשו עמ' 900 6 אלברט שפאר-בתוככי הרייך השלישי. 7 נירנברג 1946-ראיונות גנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים- עמ' 372-373 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, מי שלא דיווח על הקושרים היה וילהלם פון לב. הקושרים הצבאיים רצו שרונשטדט, בוק ולב יסרבו למלא את הוראות היטלר בעניין הפלישה לצרפת. 2 קושרים (אוסטר וגיזביוס) יצרו קשר עם פון לב. לב שהיה ידוע כתומך בנאצים, סרב, אבל לא הסגיר את הקושרים. היטלר גילה זאת ב-1944,אבל העדיף להסתפק בהדחת פון לב (מסיבות בריאותיות) תוך שהוא מפצה אותו בתשלומי שוחד נדיבים ביותר, בפרט בהתחשב בכך שגרמניה הלכה והתפוררה מסביב הן צבאית והן כלכלית. נראה שהאוירה בוורמאכט ביחס להיטלר לס"ס ולנאצים בכלל, היתה כזו שגם גנרלים פרו-נאציים לא מיהרו לדווח על חבריהם אשר התבטאו או אפילו קשרו כנגד היטלר. רומל כנראה לא היה אף פעם נאצי גדול (למרות שהיה מבני טיפוחיו של היטלר), אבל לראות בו כאחד מחבורת הקושרים זו הפרזה מוחלטת. גם הגרסה המקובלת לפיה בורמן (סגנו של היטלר) אילץ את רומל להתאבד בגלל קשריו עם קושרי יולי, אינה ודאית. רומל נפצע די קשה לאחר הפלישה לנורמנדי ולא ברור עד כמה היה מצבו הבריאותי חמור לפני התאבדותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות לתגובתך: "דרך אגב, מי שלא דיווח על הקושרים היה וילהלם פון לב. לא הבנתי את הקשר של וילהלם פון לב עם הקושרים. את פרישתו שהייתה בכלל ב42 , לעניין שהיטלר ידע על הקשר שלו ב44.ועל כספי השוחד שהוא קיבל - קצת סדר ברשותך: לעניין הקושרים שציינת " אוסטר וגיזביוס " - מדובר על הקשר הראשוני מ1939 ולא הקשר מ1944 ( איתם הקשר חודש ב44) . קשר זה לא נבע מדאגה על אופיו של המשטר הרצחני על שעולל בפולין לאחר הפלישה ולא על המתות החסד -ב"מבצע האותנסיה".אלא מהפחד של העימות עם המערב. וזאת בניגוד לקשר מ1944 שכבר נבע מסיבות מגוונות ואחרות. ב-6 לאוקטובר 1939 היטלר נואם ברייכסטאג ומבקש "הסדר שלום" עם המערב למרות התקפתו על פולין.-נאון שהגדיר קרשו "עלה של זית לפות באגרוף של ברזל". ב 12.10.1939 צ'מברלין דוחה את ההצעה הנאורה של היטלר. לאור דחייה זאת היטלר קובע את ההתקפה על המערב ל 25.11.1939 (נדחתה לבסוף לאמצע 1940). וילהלם פון לב [ויקיפדיה] כותב ביומנו בהתאם לדיווח שהוא קיבל על ההתקפה המתוכננת של היטלר שזאת "התקפה מטורפת",ומכאן שהנאום של היטלר היה "שקר לעם הגרמני". אם כי למרות מחאותיו הנרגשות- לא מנע ממנו הדבר לקבל מהיטלר לאחר ההצלחה של הגרמנים בצרפת.כסף ורכוש בתור מענק פטור ממס.וכמובן את צלב הברזל וב-19 ביולי 1940 אף הועלה לדרגת פילדמרשל. 3 קבוצות התארגנו בקשר מ 39: ( הקשר ב44 שונה והקבוצות שונות ) קבוצה ראשונה: "קבוצת גרדלר" שכללו את גרדלר,האסל,בק,פופיץ . קבוצה שניה : " קבוצת אנשי האבור" :הנס אוסטר(שהזהיר את הולנד וצרפת על התקפות צפויות)1,הנס פון דוהנאני ,וילהלם קנריס,הנס ברנד גיזביוס - גיזביוס היחיד ששרד ,כל היתר הוצאו להורג ב44 ו45. ,גרוסקורת.האחרון תיכנן לכלוא את היטלר ולהודיע שהיטלר חולה נפש. קבוצה שלישית :"קבוצת וייצקר"- וייצקר,אריך קורדט(מנהל לשכת שר החוץ ריבנטרופ) הלדר גישש אצל מפקדי הארמיות :בוק ורודנשטדט האם יש התכנות להפיכה.אלו דחו את הגישושים בטענה שלא יצליחו לגייס קצינים להפיכה. לאחר שהבין שהמפקדים מפחדים ביקש מבראוכיץ'(זה שהיטלר השפיל ב24.5.40 2) שיפציר וישכנע את היטלר לא לתקוף את המערב בנובמבר 39. בראוכיץ' ניסה לשכנע את היטלר שמזג האויר לא טוב,שהצבא לא מוכן. היטלר קיבל את הקריזה הדרמתית כמו שהוא יודע לעשות .ואמר לקראת יציאתו - שהוא מכיר היטב את "רוח צוסן"3 והוא ידאג לרסק אות ולחסלו.אמר וטרק את הדלת ויצא בעצבים בהשאירו את בראכוביץ המום. מרגע שהבינו בראכוביץ והדלר שהיטלר מבין שהוא "על הכוונת",כל התוכניות בוטלו וכולם התיישרו לפי השגעונות של היטלר. הדלר רץ למטהו לשרוף מסמכים אשר היו קשורים בקשר. אבל משום מקום -התפוצצה פצצה ב8.11.39 שלא הייתה קשורה לקשרים כלשהן אלא היה ניסיון התנקשות יחיד ובודד על רקע עצמאי של גאורג אלזר [ויקיפדיה].הגנרלים הפחדנים ומוגי הלב לא הצליחו לנסות את מה שניסה אדם עצמאי ולא יהודי ,נגר פשוט בן 36 ,נמוך קומה,שקט ומאופק,חרוץ בעבודתו לא משכיל במיוחד. לאור האמור לעיל : 1. מהו הקשר בין פון לב לבין הקושרים מ39 ? האם יש קשר לקשר ב44 ? 2. האם לא ערבבת בטעות את המתנות לאחר הניצחון בצרפת לבין "פיצוי" על הדחתו ? 3. אתה בטוח שפון לב היה בין הקושרים שהיטלר גילה? ואם כן - אשמח לקבל מקורות. עוד בעניין פון לב - למעט העובדה שהוא היה בכוח הצבאי שדיכא ב-1923 את הפוטש במרתף הבירה של היטלר. ולמעט העובדה שהוא מציין ביומנו (לפי קרשו) כמו שתיארתי לעיל. וכן תיעוד ביומנו (לפי ויקפדיה)-שהוא התייחס לרצח אלפי יהודים בקובנה באומרו "שאין לו כל שליטה על העניין ועדיף שיתרחק מעיסוק בנושא".לא ראיתי משהו מיוחד כלפיו בעניין קשרים או מזימות כלפי היטלר. כאמור לעיל - אשמח לקבל מקורות לגבי טענותיך בעניין פון לב. 2) "רומל כנראה לא היה אף פעם נאצי גדול (למרות שהיה מבני טיפוחיו של היטלר),אבל לראות בו כאחד מחבורת הקושרים זו הפרזה מוחלטת. גם הגרסה המקובלת לפיה בורמן (סגנו של היטלר) אילץ את רומל להתאבד בגלל קשריו עם קושרי יולי, אינה ודאית." בעניין נאציותו של רומל - אני לא יכול לרשום בבטחה שהוא לא היה נאצי קנאי.אולם אין לי נתונים אחרים ברורים לאשר זאת ולכן יש להניח שאם הוא לא היה פעיל בהשמדת היהודים הרי שאי -אפשר להניח שהוא היה פושע מלחמה ונאצי קנאי.אם כי פושעי מלחמה בטרם נשפטו ניתן לייחס גם להימלר והיטלר שלא נשפטו ומי ערב לנו שאם היו מועמדים לדין לא היו מזוכים על ידי "הוכחות" מצידם שהם בכלל היו חסידי אומות העולם.מכל מקום לוודאי ידוע לך ההשלכות של ניצחון הגרמנים באל-עלמיין בעניין יהודי ארץ ישראל ואופציית השמדתם 4 .ולכן לא נדע מיהו באמת היה רומל.אם כי אשמח אם מישהו כאן יחדד נקודה זאת. מעבר לזאת אציין כי בורמן לא היה סגנו של היטלר באופן רשמי - אלא מזכירו האישי. אם כי בפועל הוא נהפך למס' 2 לא-רשמי ברייך השלישי.למרות שכוחם של גבלס,שפאר והימלר היה חזק. בעניין הקשרים שלו לקושרים - רומל בדומה לאחרים (קלוגה ואח') פסח על שתי הסעפים,וחיכה לשעת כושר.הוא עצמו לא יזם כלום.והוא המתין להתפתחויות. רומל היה שייך לאידיאל הא-פוליטיות שמשמעותה-משמעת והנאמנות ללא תנאי .ואידיאל המוסר, היושר והכבוד שמעטים ובודדים היו קשורים אליה.5 ראה גם את עדותו של פרנץ הלדר במהלך משפטי נירנברג: "היורשה לי להעיר הערה אישית? אני הגבר האחרון למשפחה שכל בניה היו חיילים. מהי חובתו של חייל- זאת אני יודע. אני יודע גם שבמילונו של החייל הגרמני המילים "בגידה" ו"קשר נגד המדינה" אינן קיימות. עמדה לפני ברירה נוראה בין חובתו של חייל לבין חובה שהייתה בעיני נעלה ממנה. אותה ברירה עמדה גם בפני רבים מחברי הותיקים. בחרתי בחובות שהיו נעלות בעיני. בעיני רוב חברי היתה החובה לדגל נעלה וחיונית יותר. אתם יכולים להיות בטוחים שחייל אינו יכול לעמוד בפני ברירה גרועה מזאת. זה מה שרציתי להסביר". בעניין התאבדותו של רומל- כאמור ב17 ליולי 44 , 3 ימים לפני שהתפוצצה הפצצה של שטאופנברג (20/7) רוססה מכוניתו של רומל ממטוס ורומל נפצע פצעים קשים. בין פציעתו לבין פגישתו עם בורגדורף בתאריך 14.10.44 עברו כ3 חודשים. לפי עדות בנו מנפרד רומל במכתב שהוא השאיר מה27.4.45 רומל ארווין היה במצב שיכל לדבר והיה חי.6 . גם אלברט קסלרינג [ויקיפדיה] בראיון שנתן לד"ר גולדנסון בתאריך 4.2.46 אומר : ש:האם נכון שרומל למעשה הוצא להורג על ידי היטלר? ת: אני מאמין ב99 אחוז שזה נכון.שמעתי שלרומל ניתנה הברירה להתאבד.שמעתי שגם בנו אמר זאת.הוא לכאורה היה קשור לאטנטאט של ה20 ליולי 44" 7 לאחר התגלות הקשר -היטלר הורה להקים "בית דין צבאי של כבוד" שבו כיהנו קייטל,גודריאן והיו"ר של בית הדין היה רונדשטדט. והוא זה (רונדשטדט) שייצג את היטלר בהלוויה הממלכתית שנערך לרומל ב18.10.44 בבית העיריה של אולם. בדברי ההספד שנשא אמר רונדשטדט על רומל "שליבו היה מסור לפיהרר" ואז פנה לגופתו ואמר "הפיהרר ומפקדנו העליון שולח לך באמצעותי את תודותיו ואת ברכותיו"8 וברח מהטקס כאילו בלעה אותו האדמה.לא מן הנמנע שחקירותיו של בית הדין שהוא עמד בראשו גילו את קשריו לכאורה עם הקושרים. ------------------------ הערות : 1 - ראה פרק 4 "ההתראה האחרונה" בספרו של היו סבאג מונטיפיורי -"דנקרק-לחימה עד האיש האחרון" 2 - בהקשר לתגובה 679581 למה הושפל המפקד הראשי לטובת המפקד המשני. 3 ראה <ויקפדיה התנגדות גרמנית לנאציזם> תחת הכותרת "ההתנגדות בקרב הצבא (1938–1942)" 4 ראה ישיבה מס׳ 113 -כ״ח באב תשכ״א (1961 באוגוסט 10)- מתוך נאום הסיכום במשפט אייכמן :"כאן המקום להוסיף כמה מילים על המגע האישי בין הנאשם ובין המופתי, חג׳ אמין אלֿחוסייני.הוכח לפנינו שגם המופתי חתר להגשמת הפתרון הסופי של השמדת היהדות האירופית, ואף אין ספק שאילו הצליח היטלר לכבוש את ארץֿ-ישראל, היה גם היישוב היהודים בארץ צפוי להשמדה טוטלית" 5 ראה מאמר של דני אורבך בעניין -"כבוד, נאמנות והחייל א-פוליטי" 6 ראה בנו של רומל: "היטלר הורה לו להתאבד" 7 ראה "נירנברג-1946 ראיונות גנוזים עם פןשעי מלחמה נאצים - עמ' 419 - וכן גם זכרונותיו של קייטל ועוד המאששים את העובדה שהוא התאבד על ידי רעל. 8 ראה קרשו -היטלר-נמסיס עמ' 619 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שכתבת הם חלק מדיון גדול ועמוק באמת. אני הייתי מנסח את השאלה המנחה לדיון זה כך: מה הקשר בין האבידות הבלתי נסבלות של צרפת במלה"ע ה-I, לבין המציאות הפיזית והפסיכולוגית שהובילה לתבוסה של 1940? אני כיוונתי לדברים יותר פרוזאיים ומקומיים. שאלות של טכנולוגיה וטקטיקה צבאית. במקום להעמיק בנושא זה עדיף לי להזכיר עניין מסויים שאולי יעניין אותך. כל עוד היה דה-גול והגוליסטים גורם בשלטון של צרפת נהגו להביא את פעולת הטנקים של דה גול במונקרנה (1940) כהוכחה לחוסר היכולת והבטלנות של המפקדים האחרים. ככל שהגוליסטים הולכים ונמוגים לתוך ההיסטוריה, הולך ומתברר שקרבות מונקרנה היו כושלים בדיוק כמו כל הנסיונות הצרפתיים האחרים. דה-גול ככל הנראה באמת היה תאורטיקן של שיריון ודגל בהפעלת כוחות עצמאיים של טנקים, אבל הניסיון שלו לממש את רעיונותיו במונקרנה, רק מוכיחים את מגבלותיה של התאוריה כשהיא עומדת לכשעצמה ללא ההכנות, האימונים והלוגיסטיקה המתבקשים. מספרים שהופיעו לאחרונה אני למד שהכוח של דה גול לא הצליח לעשות דבר, פשוט משום שלצרפתים לא היו שום אמצעים לתדלק את הטנקים שלהם בשדה (וגם לא סיוע אוירי או אמצעי קשר). טנקי הסומואה הצרפתיים הכבדים "זללו" כמויות גדולות של דלק ואילצו את הדיויזיה של דה גול לנהל מהלכים קצרים בלבד, תוך שהיא כל הזמן רתוקה למאגרים מסודרים של דלק (שמשום מה היו פגיעים מאד להפצצות הלופטוואפה). הגרמנים לעומתם, פשוט הריצו מיכליות ותדלקו את הטנקים שלהם באמצעות ג'ריקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין האבידות הבלתי נסבלות של צרפת במלה"ע ה-I, לבין המציאות הפיזית והפסיכולוגית שהובילה לתבוסה של 1940? ובכן- יום הדין של צרפת בסיבוב שלישי הגיע. מלחמת צרפת פרוסיה-סיבוב ראשון-הגרמנים מנצחים מלחמת העולם הראשונה-סיבוב שני-הצרפתים מנצחים.ולכאורה צרפת המנצחת בסיבוב השני צריכה להיות חזקה יותר מגרמניה המנוצחת אבל זהו מעין ניצחון פירוס שכן צרפת נשאה את עיקר המעמסה של כוחות בעלות הברית מבחינה צבאית,היא שילמה מחיר מופרז ביותר בהרוגים ופצועים כ-1,400,000 חיילים הרוגים. כאשר לגרמנים היו 1,700,000 חיילים הרוגים,אבל בל נשכח כי אוכלוסיית גרמניה הייתה הרבה יותר גדולה מזו של צרפת - כך יוצא שהצרפתים שילמו יחסית יותר בהרוגים. כמו כן שיעור הילודה היה הרבה יותר גבוה בגרמניה מצרפת. גם מבחינה כלכלית צרפת ה'מנצחת' בעצם הפסידה- צפון צרפת נהרס,בעוד שהגרמנים שהמלחמה לא הייתה בשטחם כלל לא ניזוקו. הצרפתים אחזו בדוקטרינת המגננה בכל מחיר על-ידי ביצורים וזאת כדוגמת קו מאז'ינו [ויקיפדיה].קו זה היה יקר מאוד ובהתאם לכך גם קצר.לביצורים אלו הייתה השפעה פסיכולוגית מסוכנת מאוד בכך שאין צורך לנקוט בפעולות התקפיות שכן אחרת למה השקענו הרבה כסף בביצורים אלו? מי שתמך בקו זה היה פטן הבוגד לעומת ריינו ודה-גול שהתנגדו להקמת קו זה (דבר שמזכיר לנו את הביקורת של אריה סתיו וד"ר ראובן פדהצור על פרויקט ה"חץ" ובכלל את הגישה הפחדנית של ישראל מול החמאס בסיבובים החוזרים ונישנים עימה.וכן את מלחמת יום-הכיפורים כאשר ממשלת גולדה-דיין לא רצו לגייס גיוס כללי את המילואים כדי שלא לעורר בעיות בבחירות שהיו צריכות להערך בסוף החודש) וכמו שציינת-טכנולוגיית המלחמה: כ 80% מהטנקים הצרפתיים היו חסרי אמצעי קשר(כמו הרוסים) בעוד שהגרמנים ידעו כמה חשוב הקשר במלחמות השיריון וזאת ביוזמתו של היינץ גודריאן [ויקיפדיה]-אבי לוחמת השריון הגרמנית שהיה בעברו קצין קשר.הטנקים הצרפתים:סומואה [ויקיפדיה],רנו R-35 [ויקיפדיה] וכן שאר B1 [ויקיפדיה]. עלו באיכותן המכנית על הטנקים הגרמנים פאנצר סימן 3 [ויקיפדיה] ובעיקר סימנים 1+2 ועדיין הם היו נכים מול הגרמנים מעין בריון עיוור שנלחם מול חלשלוש אבל רואה.גם חיל האוויר הצרפתי נפל בהרבה מהלופטוואפה. ובהערת אגב אציין,כי בסיבוב הראשון-מלחמת צרפת פרוסיה,התותחים הפרוסים-קרופ-היו יותר טובים משל הצרפתים,ושם הפרוסים/גרמנים ניצחו. לסיכום:הנפילה הייתה וודאית.ולכן הסיפור הגדול של היטלר כאילו שהוא הביס את הצרפתים תבוסה של כל הזמנים אינו סיפור כזה דרמטי.הוא ניצח כי הצרפתים היו חסרי מוטביציה,חסרי אמביציה,חסרי רצון להלחם,חסרי הכל-למעט פילגשים,קראוסנים ומגדל אייפל האגדי.לימים-הניצחון הצרפתי נתן להיטלר את התחושה שהוא מלך העולם ואף אחד לא ינצח אותו ופתח מלחמה על ברה"מ ולאחריה על ארה"ב ובכך קבר לעצמו קבר. לגבי מה שכתבת "טנקי הסומואה הצרפתיים הכבדים "זללו" כמויות גדולות של דלק ואילצו את הדיויזיה של דה גול לנהל מהלכים קצרים בלבד, תוך שהיא כל הזמן רתוקה למאגרים מסודרים של דלק אשמח לקבל את שם הספר או המקור ששם זה צויין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב: הרנו R35 המוזכר הוא הטנק הידוע של דגניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם אתה מתכוון לכתבה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מני רבות, אני בטוח. הסיפור ידוע היטב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אני כבר לא זוכר. יכול להיות שקראתי את זה בספר על דנקרק של אחד המונטיפיורים (אחים? בני דודים?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שני סופרים בית למשפחת סבאג-מונטיפיורי. יו סבאג מונטיפיורי [ויקיפדיה] ואת סיימון סבאג מונטיפיורי [ויקיפדיה]. אתה מתכוון מן הסתם ליו שכתב את הספר "דנקרק - לחימה עד האיש האחרון". לסיימון - יש ספרים טובים מאוד,אני קראתי את 'ירושלים' ו'חצר הצאר האדום'. יו וסיימון אחים.וסבא של דוד שלהם הוא השר משה הידוע. רב תודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הספר של יו סבאג-מונטיפיורי נוטל חלק ברויזיה ההיסטורית שעוברת ההתנגדות הצרפתית ב-1940. בספרו מונטיפיורי מפריך את התזה שהיתה מקובלת בבריטניה לפיה הבריטים בצרפת איכשהו החזיקו מעמד בעוד הצרפתים מסביבם התמוטטו כחפיסת קלפים. מן הספר עולה מציאות הרבה יותר מורכבת של יחסים קשים בין הפיקוד הצרפתי לבריטי בצרפת ושל מקרים רבים בהם הבריטים העדיפו את השימור העצמי שלהם על פני סיוע לצרפתים שהיו במצב קשה (בדיעבד היתה זו העדפה נכונה). ליצנים יכולים לומר שספרו של יו מונטיפיורי היה צריך להקרא דנקרק - לחימה עד הצרפתי האחרון", שכן חיילים צרפתים (אמנם ביחד עם כוחות בריטיים קטנים) נלחמו עד האיש האחרון להגנת הכיס בדנקרק, בעוד הבריטים מתפנים מתוכו. רק בלילות האחרונים כאשר רוב הבריטים כבר יצאו, פינו ספינות הארמדה של דנקרק כ-100 אלף חיילים צרפתים מן החוף. אאז"ן, רובם ככולם הוחזרו מייד לצרפת כדי להמשיך להלחם ונפלו מידי/בידי הגרמנים בעת נסיונות פינוי מאוחרים יותר (מבצע אריאל) שהיו הרבה פחות מוצלחים מדנקרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בעניין זה מתוך הראיון של אוולד פון קלייסט -ראה תגובה 679086 - "עלי לומר שהאנגלים הצליחו להימלט מהמלכודת שטמנתי להם בקפידה כה רבה מדנקרק רק הודות לעזרתו של היטלר.יש תעלה בין אראס לדנקרק.אני כבר חציתי את התעלה הזאת וחיילי איישו את הרמה המתנשאת ממש מעל פלנדריה .לכן לארמיית הפנאצ'רים שלי הייתה שליטה מוחלטת על דנקרק ועל האזור שבו האנגלים היו לכודים.העובדה היא שהאנגלים לא יכלו להכנס לדנקרק כי הם היו מכוסים על ידי הכוחות שלי ואז היטלר עצמו הורה לי לסגת עם כוחותי מהרמה". לשאלתו של ד"ר לאון - " למה היטלר הורה כך ? הוא משיב "כי הוא חשב שזה מסוכן מידי ,אלה היו שטויות מוחלטות הפקודות של היטלר באותם הימים.יכולנו למחות את הצבא הבריטי מעל פני האדמה או לקחת את כולו בשבי ללא הפקודה המטופשת של היטלר 1 וההוכחה לככך ששלושה ימים לאחר מכן הבריטים כבשו את הרמה הזאת ואז נאלצתי לחזור ולכבוש שוב אותה מידיהם אבל אז רוב האנגלים כבר הגיעו לדנקרק ונמלטו משם עם סירות קטנות ...החלק העצוב בכל זה שיכולתי לתפוס את כל הצבא האנגלי או לפחות חלק מכריע ממנו עד שהפלישה לבריטניה הייתה הופכת למשחק ילדים" על היטלר עצמו הוא אומר " אני חושב שהיטלר הוא בעיה לפסיכיאטר יותר מאשר לגנרל " - כמובן שצריך לקחת בחשבון שזה אחרי המלחמה והוא לפני משפט ומן הסתם הוא יספר דברים רעים על היטלר.כי הוא מת ומה זה משנה ? אבל על עצמו מעיד שהוא גם קצת פסיכי ועצבני "האמת היא שאני חם מזג פי שניים מהיטלר ,כשהיטלר היה צועק עלי צעקתי עליו בקול רם-כפליים.אני לא פסיכיאטר ולא יכולתי להבין שהיטלר הוא לא אדם נורמלי כשהיית מעמיד אותו במקומו ,היטלר היה נעשה שקט ואפילו היה משתתק לגמרי ואם דברת שעתיים וכבר היה נדמה לך ששכנעת אותו במשהו הוא פתאום היה מתחיל את הוויכוח מהתחלה כאילו לא אמרת כלום." ___________ 1 האם באמת זאת הייתה הפקודה של היטלר ? ואם כן -האם זה באמת היה מסוכן לפי קלייסט? והאם צודק קלייסט שהיה יכול להשמיד את הצבא הבריטי(או חלקו המכריע) אם היטלר לא היה נותן את הפקודה הזאת? - זאת שאלה מעניינת וחשובה להבנת מלחמת העולם השנייה שכן אם התשובות עליהן הן נכונות הרי שהיטלר יכל לנצח את בריטניה בקלי קלות וההיסטוריה הייתה מן הסתם משתנה לחלוטין. א. לפי מבצע דינמו [ויקיפדיה] השעיית ההתקפה השפיעה על מהלך המלחמה כולה, אך הסיבות לה נותרו עלומות עד היום. והם מונים שלושה סיבות אפשריות לעצירת הגרמנים : א-1 עצירת המתקפה נועדה לתת בידי הגרמנים זמן לארגן מחדש את כוחותיהם. סברה זו בעייתית, משום שקשה להבין מדוע החליטו הגרמנים להתארגן מחדש דווקא כאשר מיטב הכוח הבריטי שב לארצו והוא פגיע במיוחד. א-2 היטלר היה משוכנע שעתה, לאחר התבוסה שספגו בעלות הברית, יקל עליו להגיע איתן להסכם, ולכן אין צורך בהשמדת כל הכוחות בדנקרק. א-3 היטלר חשש מהתקפה בריטית נגדית על העורף הגרמני, שייוותר חשוף במהלך ההתקפה על הכוחות בדנקרק. במבט לאחור, לא סביר שהבריטים יכלו לארגן מתקפת נגד שכזו, אך ייתכן שהיטלר לא היה מודע לכך בעת ההתרחשות. ב. קרשו טוען כי מבצע הפינוי הסתייע במידה רבה על פי החלטתו של היטלר מ 24.05.1940 בשעה 11:42 בבוקר לעצור את הכוחות הגרמנים שהיו מרוחקים רק 24 ק"מ מדנקרק ואין שום יסוד לטענות שהועלו אחרי המלחמה כאילו הניח לבריטים להיחלץ מתוך כוונה תחילה מתוך מחווה של רצון שטוב ,כפי שמספרים שהוא טען "הצבא הוא העמוד השדרה של אנגליה והאימפריה ואם נמחץ את כח הפלישה יקיץ הקץ על האימפריה ומאחר שאיננו רוצים ואיננו יכולים לרשת אותה עלינו לתת לה הזדמנות. הגנרלים שלי לא תפסו זאת" ממש היטלר רחום וחנון. צידוקים אלו ניתנים בדיעבד כתירוצים חלופיים לכך שהיטלר היה לו שיקול דעת צבאי לקוי.ותירוץ אצילי זה היה בעצם רציונליזציה וניסיון להציל את כבודו ותו לא. אפילו שלישו של היטלר לענייני תעופה אמר "לא היה לצבא האנגלי שום משמעות בעיניו" ,למעשה היטלר היה נחפז להמשיך את המתקפה לכיוון דרום וטען שיש לשמור את הטנקים למבצעים הבאים.ככל הנראה הוא חשב שחיל האוויר שלו (בעצתו של גרינג-ששכנע אותו) יוכל להשלים את המלאכה שהטנקים לא עשו - מה שהסתבר אחר כך כטעות ( גם אצלנו ב2006 חשבנו שאפשר לחסל את החיזבאאלה רק ע"י מטוסים)ועובדה שב26 לחודש הוא הבין שהוא טעה והורה לכוחות להתקדם שוב לדנקרק אבל זה היה מאוחר שכן ב26 לחודש החל הפינוי במבצע דינמו אלפרד יודל לאחר המלחמה צידד בהחלטתו של היטלר וטען שהיטלר לא נתן את ההוראה לסגת,אלא הוא התלבט אם לקבל את המלצותיו של בראוכיץ' כן לתקוף מפני שהוא חשש שהטנקים יתקעו על הקרקע שלא התאימה במיוחד לתקיפה,הוא נתן למפקדים שיקל לדעת להחליט בעצמם מה לעשות. ובהערת אגב-בין ה24 ל25 לחודש היה להיטלר זמן להתעסק בדיון על פינוי היהודים בצרפת. ג. הכח הבריטי-צרפתי מנה כ340,000 חיילים-מתוכם 250,000 חיילים בריטים.צ'רצ'יל התעקש שהחיילים המכותרים ילחמו כל הזמן ולא יכנעו וזאת על-מנת להעסיק את הגרמנים עד שיחשבו על איזו תוכנית נגד או משהו שיציל אותם (הצרפתים הלוזרים לעומת זאת שקלו להכנע).אבל לפחות עד ה24 לחודש שום חייל לא התפנה.משמעות הדבר-כי 24 ק"מ במשך 48 שעות הם כלום כדי להשמיד כח מכותר ומיואש.הבריטים חשבו שהמבצע יציל אולי 45,000 שחיילים,ועל הציוד הם כבר וויתרו למעשה וזאת כפי שציין המפקד הבריטי הגנרל לורד גורט "חלק גדול הכב"מ על ציודו יאבד בהכרח גם בתנאים הטובים ביותר. הבריטים הבינו שהם הפסידו את המלחמה כי אובדן חיילים אלו על ציודם תהיה מהלומה ניצחת ובבית (אנגליה) אין צבא שיכול להחליף אותו.פירוש הדבר שאין לבריטים את הכח להדוף פלישה גרמנית.הייל כריסטופר מציין מהחלטות הקבינט באותה תקופה כי "אם אכן חיל המשלוח יאבד הרי שמצבה הצבאי של בריטניה אבוד ללא תקנה-על כל המשמעויות הנגזרות ממנה" ד. בין ה24 לחודש וה-28 היו מאחורי הקלעים גישושים נואשים מצד אנגליה מתוך מחשבה שאולי אפשר לגייס את מוסוליני כדי שירגיע את היטלר.אחרי הכל הוא זה שיזם את וועידת מינכן כדי להרגיע את היטלר מפני שהוא חשש ממנו.למעשה צ'רצ'יל הייתה לו גאווה ומחשבה נכונה שאסור לבריטים לפנות ישירות לאיטלקי אלא רק דרך האמריקאי.הוא הבין שבכל מקרה האיטלקי ירוץ ויספר לגרמני הכל.שגריר ארה"ב ניסה לפגוש את מוסיליני כדי להעביר לו מסר בעל-פה ,אך האיטלקי סירב להפגש איתו.המסר הופנה לשר החוץ האיטלקי -חתנו-צ'יאנו ,והוא אמר לו שמוסיליני ידחה זאת ושרוזוולט טועה טעות מרה ,ורמז כי האדיוט האיטלקי רוצה מלחמה ושהוא בכלל מאמין שהפעם הם(האיטקלים) יקבלו המון מתנות מהיטלר. - מן הסתם היטלר שמע על מגעים אלו.האם לאור זאת הוא אכן חשב שכדאי לא לתקוף את הבריטים ולהמתין להתפתחויות? אבל המציאות מראה אחרת,שכן ב26 לחודש עוד לפני פגישת השגריר באיטליה ב27 לחודש ועוד לפני כל הצעה קונקרטית מהבריטים היטלר תוקף את דנקדק ומנסה להשמיד את הכח. אפילו ב28 לחודש חולצו רק 17,00 חיילים ורק לאחר מכן הפינוי היה מסיבי וכלל כ50,000 חיילים ליום - הפינוי הושלם רק ב4.6 ( 224,301 בריטים ו111,172 צרפתים ובלגים)- הרי שטיעון זה נופל שכן אחרת היטלר היה מניח לכל הכח להתפנות בשקט מבלי להלחם בגרמנים אשר הפציצו אין ספור ימים רצופים . לסיכום: האם באמת זאת הייתה הפקודה של היטלר ? התשובה היא כן ותשובתו של יודל שהעריץ את היטלר כאילו היה אלוהים אינה נכונה. ואם כן -האם זה באמת היה מסוכן לפי קלייסט? מאוד מסוכן עד כדי תבוסתה של בריטניה -ארה"ב לא הייתה עוזרת להם כי לא יכלה וכנראה פחדה שאין טעם והאם צודק קלייסט שהיה יכול להשמיד את הצבא הבריטי(או חלקו המכריע) אם היטלר לא היה נותן את הפקודה הזאת? בהחלט כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות א. היום מקובל לחשוב שמי שנתן את פקודת העצירה היה רונשטאדט והסיבה היתה פשוט מחסור בדלק ותשישות של הגרמנים שסיימו זה עתה שבועיים של מרוץ טנקים בכל המהירות לרוחב צפ' צרפת. היטלר וגרינג רק החמירו את הנזק בכך שרצו לתת ללופטוואפה הזדמנות להשמיד בעצמו את כוחות בעה"ב בחוף. ב. אחד מהתזות שספרו של מונטיפיורי על דנקרק בא לשלול הוא מה שספרת על הצרפתים והבריטים. למעשה הצרפתים התעקשו לעמוד ולהלחם עד האיש האחרון בעוד המפקדים הבריטים בצרפת (שלרובם היו יחסים קשים עם הפיקוד הצרפתי) כבר חשבו על השלב הבא ועל שימור עצמי, כלומר על פינוי מצפון צרפת. צ'רצ'יל, תומך נלהב בשת"פ בריטי-צרפתי ניסה לשכנע/לאלץ את מפקדיו בשטח לשתף פעולה עם הצרפתים, אולם ברגע האחרון הוא הניח למציאות ולרוה"מ שלו אלאן ברוק לשכנע אותו שהמצב אבוד וצריך להתחיל להכין את הפינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היום מקובל לחשוב שמי שנתן את פקודת העצירה היה רונשטאדט" אפשר אסמכתאות לכך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Dunkirk evacuation [Wikipedia] and references 40-42 there.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחתי. בספר של מונטיפיורי יש דיון ארוך ומפורט בסוגיית "מי נתן את ההוראה?" היטלר היה ידוע בנסיונותיו לתרץ את האסונות שנגרמו ע"י הוראותיו ולהטיל אותם על הגנרלים שלא הבינו או לא רצו לבצע אותן. כאן המקרה הפוך. הגנרלים מנס ים להדביק את מחדליהם על היטלר. למעשה כלל לא ברור מה היה המחדל כאן.מלבד העובדה שדיביזיות השיריון נזקקו למנוחה, תדלוק ותיקונים, חופי התעלה היו בטווח הפעולה של מטוסי ה-RAF מבסיסי הבית שלו. לא בטוח שהפעלת השריון הגרמני ללא חסות של כוחות חי"ר ונ"מ מתחת למטריה של ספיטפיירים היתה מתבררת כהצלחה גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מסביר את דבריו של אוולד פון קלייסט - "עלי לומר שהאנגלים הצליחו להימלט מהמלכודת שטמנתי להם בקפידה כה רבה מדנקרק רק הודות לעזרתו של היטלר.יש תעלה בין אראס לדנקרק.אני כבר חציתי את התעלה הזאת וחיילי איישו את הרמה המתנשאת ממש מעל פלנדריה .לכן לארמיית הפנאצ'רים שלי הייתה שליטה מוחלטת על דנקרק ועל האזור שבו האנגלים היו לכודים.העובדה היא שהאנגלים לא יכלו להכנס לדנקרק כי הם היו מכוסים על ידי הכוחות שלי ואז היטלר עצמו הורה לי לסגת עם כוחותי מהרמה". למה שהוא ישקר בעניין. הרי ההיגיון אומר שהוא לא היה צריך להדגיש שהוא טמן לאנגלים מלכודת.וברור שלא לתת להיטלר נקודת זכות שהוא זה שהציל את האנגלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי כאמור לקרוא את הספר של מונטיפיורי על דנקירק. שם יש דיון נרחב ומפורט בכל השאלות האלו ובפרט בשאלת "מי נתן את ההוראה" בעניין העצירה לפני דנקירק. הספר אינו תחת ידי ולכן יתכן שאטעה מעט בפרטים אבל זה הוא רוח הדברים שנכתבו שם. יתכן שהפרזתי מעט בזלזול בקלייסט, אבל כפי שיתברר בהמשך, לקלייסט היתה סיבה טובה מאד לשקר בעניין זה. צריך להזכיר כאן כמה פרטים. קלייסט היה בין הגנראלים הרבים מאד שסר חינם מלפני היטלר וסולקו על ידו. בסופו של דבר הוא נשבה בידי האמריקנים ואח"כ נמסר לרוסים שם נשפט כפושע מלחמה (כרגיל פקודת הקומיסרים) וסיים את חייו שם כשבוי. מן הסתם השיקול של לומר דברים שישאו חן בעיניי שוביו לא היה רחוק ממנו. בעניין דנקירק היה לקלייסט עניין מיוחד להסתיר 2 דברים קריטיים. קבוצת הארמיות A שפרצה לצפ' צרפת דרך הארדנים ונהר המז היתה תחת פיקודו של רונשטדט. הוא פיקד על 2 מפקדי ארמיות (קבוצות שריון ליתר דיוק) קלייסט והות'. לקלייסט היו 5 דיויזיות שריון ב-2 קורפוסים, שעל אחד מהם (ה-19, 3 דיויזיות שריון) פיקד גודריאן. להות' היו 2 דיו' שריון שעל אחת מהן (ה-7) פיקד רומל. לאחר שבוע הקרבות הראשון התברר שרונדשטדט הצליח לפרוץ לצפ' צרפת כאשר הכוונה היתה להתקדם לאורך צפון צרפת עד לחוף האטלנטי וכך לכתר ולנתק את חיל המשלוח הבריטי ואת כל הצבא הצרפתי הנייד שהיו בלחימה בהולנד ובלגיה עם כוח ההסחה של קבוצת הארמיות B (פון בוק, 3 דיו' שריון) שהיתה אמורה לרתק אותם. ההפתעה היתה שהכוח הצפוני היכה קשה את יריביו והללו החלו בנסיגה דרומה. בשלב קריטי זה, רונשטדט והיטלר נתפסו לבהלה שהצרפתים והבריטים יצליחו לסגת בזמן ולהחלץ מן הכיתור. גודריאן ורומל מפקדי השטח שהרגישו שאין מולם שום כוח משמעותי ורצו לפרוץ בדהרה אל החוף האטלנטי בעוד מפקדיהם בגיבוי המטה הכללי דרשו מהם לעצור כדי לאפשר לרגלים ולארטילריה להשיג אותם (ע"פ התכנון). צריך לזכור כי ליריביהם של גודריאן ורומל, כלל לא היתה יכולת ניידת. השריון הבריטי והצרפתי היה מרותק למאגרי הדלק שלו ובכלל לא היה מסוגל להדביק את הגרמנים. למעשה גם גודריאן וגם רומל, התנתקו משאר הצבא הגרמני והתעלמו לחלוטין מהוראותיהם של קלייסט והות' ודהרו קדימה אל הים. קלייסט דרש לפטר את גודריאן שסרב להשמע להוראותיו ולמעשה ניתק את הקשר איתו. לרוע מזלו, רונשטדט מצד אחד וראשי המטה של היטלר, האלדר וקייטל שנשלח לבדוק מה קורה בחזית ולפטר את גודריאן ורומל אם צריך, הסכימו בעצם ללכת עם הנמרים הצעירים ולהורות לדיויזיות השריון להתנתק מן הכוחות העורפיים (רגלים וארטילריה) ולדהור אל החוף. קלייסט והות' נאלצו לבלוע את עלבונם ולשתוק, בזמן שגודריאן הגיע לאבוויל (מדרום לדנקרק) ובכך השלים את ניתוק עיקר הכוח הבריטי-צרפתי משאר השטח הצרפתי. הדבר השני שקלייסט היה צריך להסתיר הוא שהיה זה בעצם הוא שביקש מרונשטדט לעצור. העצירה נדרשה מכמה סיבות. ראשית דיויזיות השריון היו "גמורות" ונזקקו למנוחה, תיקונים ותדלוק. שנית יתר הכוחות הגרמניים, ספגו אבדות כבדות מאד. קלייסט אבד כ-50% מכוחות החי"ר שלו ודרש לעצור על מנת שכוחותיו יקבלו תגבורת וחלופות ויוכלו להצטרף אל דיו' השריון בחוף. שלישית הכוחות הבריטים והצרפתיים שהגיעו לדנקרק נלחמו בחירוף נפש וכאמור הסבו אבידות כבדות לגרמנים. הנסיגה הגרמנית שהזכיר קלייסט היתה תוצאה של מתקפת נגד של כוחות חי"ר בריטיים וצרפתים. ורביעית כוחות בעה"ב הגיעו סוף סוף לתוך תחום הפעילות של חה"א הבריטי מבסיסיו בבריטניה. חה"א הבריטי פעל עד עתה באמצעות מטוסים שנשלחו לצרפת. בעוד מטוסי המטאור שלו (שהיו אמורים לסייע לכוחות הקרקע) התגלו כחסרי סיכוי מול המטוסים הגרמניים, מטוסי הספיטפייר עשו חייל. הבריטים שלחו כ-60 מטוסי ספיטפייר לצרפת, אבל סרבו לשלוח עוד, בשל החשש המוצדק שהפיקוד הצרפתי יקריב אותם בקרב חסר התקווה שניהל ויותיר את בריטניה ללא הגנ"א. כעת כאשר הספיטפיירים הבריטים יכלו לפעול מבסיסיהם באנגליה, תמונת המצב האוירי התאזנה. התכנית של היטלר וגרינג לכתוש את הצבא המכותר מן האויר היתה רעיון לא רע, אלא שללופטוואפה לא היתה שליטה אוירית מעל דנקרק וכל הקרבות שם והפינוי התנהלו כאשר מעליהם מתקיימים דו-קרבות בין המסרשמיטים וההיינקלים הגרמניים לבין הספיטפיירים. כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונשטדט והיטלר רק אישר אותה. בכלל בשלב זה היטלר נהנה מאד לשחק את תפקיד המנהיג והסמכות העליונה המפשרת ומכריעה בין הגנרלים הניצים שלה. למעשה היטלר לא התערב יותר מדי בהחלטות ובמבצעים של המפקדים שלו. אין לבלבל את המצב הזה לבין המצב אחרי התבוסות במוסקבה וסטלינגרד, אז ניסה היטלר לנהל את הקרב מרחוק עד רמת המ"פ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחשלו, במטותא תכניס קצת אוויר לגוש הטקסט. מקשה על (ניסיון) הקריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקליפת אגוז מה שכתבתי שם הוא שלגנרל קלייסט היתה סיבה טובה מאד ל"שכוח"/לשקר בעניין מי נתן את הוראת העצירה לפני דנקרק, שכן היה זה הוא עצמו שבקש ממפקדו רונדשטדט לעצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד לקליפות האגוז באשר הם. עכשיו רק צריך שיניים ותיאבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונדשטדט והיטלר רק אישר אותה קראתי את הספר של היו(בויקפדיה הוא מצויין כ-יו) <סבאג מונטיפיורי - דנקרק :לחימה עד האיש האחרון. קראתי את הספר בשטחיות(סגנון הכתיבה ופירוט היתר של הפרטים הזכיר לי את ארמגדון-הקרב על גרמניה 1945-1944 של מקס הייסטינגס) ובעיון יתר את פרק 19 "משחקי מזל" המתייחס לשאלה מי נתן את הוראת הבלימה/עצירה. וכמו שטענתי בתגובה 679111 ההחלטה הסופית הייתה של היטלר-והאחריות המשתמעת ממנה על כתפיו.והיא נשארת בעינה גם לאור מה שקראתי בספרו של היו . בספרו הנ"ל היו מציין כדלהלן "ובכן,גם אם רבים מאמינים כי היטלר הוא שעצר את הטנקים שלו בפקודת הבימה המפורסמת שנתן "בעצמו",מעט אחרי 11:30 ב24 במאי,הטנקים נעצרו עוד לפני-כן:פון רונדשטדט ,ולא היטלר ,הוא שהציע להאריך את משך ההמתנה .היטלר רק אישר את הצעתו של פון רונדשטדט בשעה 12:45 לפי שעון גרמניה כלומר 11:45 לפי שעון צרפת. בהמשך הוא מסביר את התיאוריות השונות להסבר על פקודת הבלימה (3 סיבות ומפורטים בויקיפדיה) ואז הוא ממשיך - "לאור כל הנסיבות הללו,המייחסים את פקודת הבלימה להיטלר עצמו אינן מדייקים בלשונם...היטלר האציל לפון רונדשטדט את הסמכות לפקח על ביצועה של פקודה זו.והדברים כתובים במפורש ביומן המבצעים2 של קבוצת הארמיות A .היה זה מצב יוצא דופן שהניח למפקד משנה להמרות את פיו של מפקד הצבא3בברכתו של רודן הארץ. ....אין זאת אומרת כי פון רונדשטדט קיבל את החלטותיו על דעת עצמו ולא הושפע כלל מעמדתו של היטלר.נקל להבין לבו של פון רונדשטדט אשר ידע כי היטלר אינו רוצה שהפנצרים שלו יחצו את קו התעלות בטרם יהיה הדבר בטוח לחלוטין,והשתוקק שפקודותיו ישקפו את המשאלה הזאת עוד בטרם הובעה במפורש. שאיפתו להשביע את רצונו של היטלר הייתה חזקה שבעתיים משום שהיטלר ביטל ב24 למאי את פקודתו המשפילה של פון בראכוביץ אשר הורתה לקבוצת הארמיות A של פון רונדשטדט להעביר את כוחות השריון שלה לפיקודו של גנרל פדור פון בוק,מפקד קבוצת הארמיות B: אילו היה מתממש רצונו של פון בראכוביץ,היה פון בוק יכול לסייע לכוחות השריון הללו בכוחות החי"ר שלו,שהתקדמו באותו זמן דרך בלגיה.תלותו של פון רונדשטדט בהיטלר במה שנוגע לחידוש התקפת השריון הומחשה בעליל ב26 במאי ,כאשר נועץ היטלר בפון רונדשטדט בשאלה האם יש לבטל את פקודת הבלימה.רק אחרי שהסכים היטלר להערכתו של פון רונדשטדט ניתנה הפקודה ,בשעות אחר הצהרים של 26 במאי לחדש את ההתקפה" 1. היטלר ממשיך לשחוק את מנהיגות הצבא ומשחק איתה במטרה כדי לפוררה ולהגיע לעמדה ראשית בפיקוד הצבאי וזאת בהמשך לפרשת בלומברג-פריטש [ויקיפדיה]. וכמו שמתאר היו בתיאור נכון "היה זה מצב יוצא דופן שהניח למפקד משנה להמרות את פיו של מפקד הצבא3בברכתו של רודן הארץ." 2. כדי להבין את מהות הפקודות הצבאיות המשמעותיות יש להכנס לראשו של היטלר ולא של הגנרלים שלו שהיו הסמרטוטים שלו ולא בנימה צינית.4 קרשו מסביר בביוגרפיה על היטלר את המושג "לכוון לדעת הפיהרר" במלוא משמעות המילה.ומכאן שאין לייחס להחלטות מבצעיות משמעותיות שום עצמאות מלבד זאת שמכוונת לדעת הפיהרר.וראה את תלותו של פון רודנשטדט היטלר כפי שמיטיב לתאר היו- שרונדשטדט "השתוקק שפקודותיו ישקפו את המשאלה הזאת עוד בטרם הובעה במפורש" . אצל הגנרלים בצבאו של היטלר המושג "נעשה ונשמע" לא היה מעין מס-שפתיים כמו אצל היהודים.אצלם לכוון לדעת הפיהרר היה מהותי כאילו יש לכוון לדעת האלוהים-לא פחות.כל-שכן בפקודות של בלימה/עצירה/נסיגה שהדליקו אצלו את האורות המוקדמים שלו מתקופת מלחמת העולם ה1 בדבר נסיגה כלשהי שמשמעותה-בגידה-סכין בגב -שלא היו עוברים בשקט אם הוא לא היה מאשר זאת במפורש.אין לי שום סיבה לחשוב שרונדשטדט היה מעיז לעצור בלי אישור מפורש של היטלר,ודבר זה גם הובהר שהיטלר זה שאישר בסופו של דבר.מכאן שאין זה משנה מה הייתה מטרת העצירה-בין אם רצונו של היטלר להשפיל את המפקד העליון של צבא היבשה ובין אם זה לתת מנוחה לכוחות או כל סיבה אחרת. מטרת העצירה לא היא הנשאלת -אלא:מי נתן את ההוראה ? ובשאלה זאת התשובה היא ברורה :היטלר. לעניין מה שכתבת "כאמור ההחלטה לעצור היתה של רונדשטדט והיטלר רק אישר אותה" -אין משמעות הדבר שהיטלר היה חותמת גומי. ולכן ה"רק" אינו במקומו כלל וכלל. לכל היותר הייתי כותב "הרעיון לעצור היה של רונדשטדט והיטלר אישר " בעניין קלייסט- לפי ויקפדיה - קלייסט נתפס על ידי צבא ארצות הברית ב-1945. בספטמבר 1946 הוסגר ליוגוסלביה, שם באוגוסט 1948 נידון ל-15 שנות של עבודות פרך בגין פשעי מלחמה. במרץ 1949 הוא הועבר לברית המועצות, שם נשפט שוב ובפברואר 1952 נידון ל-25 שנות מאסר בעוון פשעי מלחמה. הוא מת בכלא בעיר ולדימיר בשנת 1954, והיה לקצין הצבא הגרמני הבכיר ביותר שמת בעודו בשבי הסובייטי. בעניין שכתבת "מן הסתם השיקול שלו לומר דברים שישאו חן בעיניי שוביו לא היה רחוק ממנו" - הראיון שציטטתי היה מתאריך25.06.1946 וזאת בטרם ידע על הסגרתו הסופית ליגוסלבים וכל שכן לרוסים. ולכן הוא היה צריך להחניף לבריטים שהוא היה בחזקתם ולא לאף גורם אחר.מכאן שיש לייחס חשיבות לדבריו בייחוד לאור העבודה שהוא מתגרה בבריטים. בעניין החמ"ב- היו מתאר בפירוט רב את החוויות המיניות של חיל המשלוח הבריטי בתקופה של המלחמה המדומה אשר התעסק יותר עם זונות צרפתיות מאשר להתעסק באימונים ולדווח למפקדים הבריטים שהחיילים הצרפתים לא שווים מאומה. - הנושא מזכיר את ההסבר של גבלס על תבוסת הגרמנים לחילות בעלות הברית לאחר הפלישה,שהחיילים הגרמנים התעסקו עם זונות צרפתיות ויין צרפתי במקום להתכונן לפלישה. מסתבר שהזונות הצרפתיות(ובכלל)הפילו את כל החיילים. ובעניין הגנרלים- גנרל-בגרמנית:ג'נרל- באנגלית:ז'נרל - בצרפתית:חנרל -בהולנדית. --------------------- הערות: 1 סבאג מונטיפיורי - דנקרק :לחימה עד האיש האחרון -עמ' 260-261 2 יומן המבצעים של קבוצת הארמיות A בתאריך 24.5.1940 3 גנרל וולטר פון בראכוביץ- המפקד העליון של צבא היבשה 4 מקרה בודד של נסיגה של היטלר מול הפיקוד הצבאי מציין קרשו במקרה שבו היטלר מינה את הימלר היינריך כמפקד"קבוצת הארמיות ויסלה" וזאת למרות התנגדותו החריפה של גודריאן שלפי תיאורו גודיראן עצמו בזכרונותיו (למרות שאני תמיד מעלה ספקות בזכרונות הנאצים)-בסופו של ויכוח היטלר נסוג -ואמר לגודריאן "היום המטה הכללי ניצח בקרב.בוא ונמשיך בדיון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מרוץ טנקים בכל המהירות" זה לא היה. הגרמנים התקדמו בממוצע 40 ק"מ ביום. זו מהירות של לחימה מול כוחות שמבצעים קרב נסג"ש. "מירוץ טנקים" זה 40 ק"מ בשעה, לא ביום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: הפגישה נערכה באפריל 1940 ולא 1941. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמייחסים יותר מדי משקל למה שווילסון עשה ולמדיניות הנקמנית הצרפתית ופחות מדי למבנים הרעועים שהוקמו ולמה שוילסון וממשיכיו לא הצליחו לעשות. המבנה הרעוע הראשי היה כמובן חבר הלאומים. שלוש המעצמות הגדולות לא היו בתוכו: ארה״ב, גרמניה ובריה״מ. מדיניות הבדלנות האמריקאית כלפי אירופה הייתה מרכיב ראשי במצב העולם. כמובן ההתייחסות הדמונית לבריה״מ-למרות שהתנהלותו הפנימית, סטלין אכן היה דמון. בריטניה וצרפת פחדו ועיינו יותר את בריה״מ מאשר את היטלר; אצל לא מעטים במערב נתפס היטלר כשוט שאפשר להשתמש בו נגד הקומוניסטים. בריה״מ נתפסה ככוח רוויזיוניסטי המבקש להשתלט על העולם ולא כממשיכת רוסיה הצארית במדיניות חוץ (וולטר ליפמן). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |