|
||||
|
||||
אני לא חושב שהשימוש בשורש ש.ק.ר היה נמהר כלל. ההבדל בין טעות לשקר קשור למודעות. בהתחלה, כשחשבתי שהקנרנף הביא את השקר בטעות, התייחסתי לזה בהתאם וייחסתי לו טעות. אחר כך, כשראיתי שהוא מודע לעובדה שמדובר בשקר, ובכל זאת בוחר שלא לתקן את עצמו, הוא עבר את מבחן התודעה והפך מ״טועה״ לשקרן בהגדרה. הנמר, להבדיל מהקרנף, נכנס לדיון כשהוא מודע ללא ספק לזה שמדובר בשקר, ובכל זאת בחר בצד של השקר ובחר לעשות זאת בגאווה. אין שום דבר ״גס״ בלקרוא לשקר שקר. זה בסך הכל ציון עובדות. (וכמי שבחר, שלא בצדק לדעתי, להעיר לאחרים על גסותם, אולי כדאי שתשקול שנית את השורה האחרונה שלך) |
|
||||
|
||||
כבר הסברת את עצמך באותו אופן. לא שכנעת אותי. לגבי השורה התחתונה, אולי מתאים פה הפתגם הטקסני העתיק: "אל תאבק עם חזיר בבוץ...". |
|
||||
|
||||
רק שעכשיו אתה טוען שהתיקון שלי היה ״גס רוח״, ככה שנראה לי שאתה זה שצריך לשכנע אותי. ממש לא ברור לי למה להגיד למישהו שמשקרים לו זה ״גסות רוח״. הייתי אומר שלהפך, ואילו הייתי בנעליים של המתוקן הייתי אומר תודה למי שמתקן אותי ולא תוקף אותו. אמנם יש בדיון הזה הרבה גסות רוח, אבל שים לב שהיא חד כיוונית (ולא מוצדקת) לחלוטין. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |