|
||||
|
||||
למה שאתה קורא "פרובוקציות" קראה מדינת ישראל "הפגנת ריבונות"1. ע"פ הפרשנות הישראלית השטחים שהוגדרו כמפורזים היו בריבונות ישראלית מלאה, אלא שאסור להכניס לתוכם כוחות צבא. על פי הפרשנות הסורית דובר בשטח הפקר, וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם-לִי גַם-לָךְ לֹא יִהְיֶה. ההיסטוריה מוכיחה כי המקומות בהם מדינת ישראל לא התעקשה לממש את ריבונותה, כדוגמת חמת גדר או רמת הבניאס2, הפכו להיות שטח סורי דה פאקטו. ____ 1 זה לא אומר שמדינת ישראל לא ידעה שהסורים יגיבו באש. 2 ההאחזות, ואח"כ הקיבוץ, הראשונה שהוקמה ע"י תנועת השומר הצעיר בשטחים עליהם השתלטה ישראל במלחמת ששת הימים היתה נח"ל שניר, בדיוק מהטעם הזה שרמת הבניאס היא שטח משטחה של מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
בסדר, אבל אין שחר לטענה ש''הם התחילו''. |
|
||||
|
||||
בנוסף: כל קרבות החזית הסורית במלחמת השחרור נערכו בשטחים שהוכרו ע"י האו"ם (תכנית החלוקה) כשטחי ישראל. רוב החיכוכים עד 67 נבעו באופן ישיר או עקיף מהתנכלות הסורים להחלת ריבונות ישראלית אזרחית בשטחים הנ"ל. למעט מקרים חריגים, האוכלוסיה האזרחית בסוריה לא היתה מעורבת באלימות. אזרחים ישראלים היו מעורבים (ובמתכוון) כעניין שבשיגרה. הסורים לא הקפידו להזדקק ל"פרובוקציות" כדי להזכיר את חוסר שביעות רצונם מעצם קיום השכנה בדרום המזרח. לחילופין, מנעד ההגדרה של מה שנחשב בעיניהם כפרובוקציה, הורחב מאד. יעידו על כך קלסרים תפוחים של תלונות הדדיות שהוגשו לאו"ם. בקיצור: הם התחילו. |
|
||||
|
||||
לאור העובדה שישראל הבן-גוריוניסטית שלפני 1967 היתה בעלת מדיניות של קביעת תנאים בשטח לא פחות מישראל האימפריאליסטית שלאחר 1967, לאור העובדה ששטחי המחלוקת היו בעלי מעמד של שטחים מפורזים ולא כאלה שמדינה כלשהי יכולה לעשות בהם כרצונה ולאור העובדה שמלחמת ששת הימים לא נבעה באופן ישיר ממלחמת העצמות (כמו שמלחמות ההתשה ויום הכיפורים נבעו ישירות מששת הימים) קשה להגיד ש"הם התחילו" עם כל זאת שכמובן צדיקים גדולים הם לא היו. זאת ועוד: אם ישראל נמנעה מפגיעה באזרחי סוריה לא היה זה כתוצאה ממוסריותה הנעלה על פני שכנתה. כפי שהוכח בקיבייה ובכפר קאסם ובטיפול במקרים האלו, לישראל לא היתה רתיעה מפגיעה בחפים מפשע שאינם שייכים ל"עם הנבחר", כאז כן היום ואם נפגעו אזרחים ישראלים זה היה גם כתוצאה ממדיניות מערכת הביטחון כפי שהיה עם ישובי הצפון בזמן השהייה המיותרת של צה"ל בלבנון. |
|
||||
|
||||
אמנם מילים בומבסטיות עם ריח רע (אימפריאליזם, קולוניאליזם, אפארטהייד...) שגורות בפיות מקטרגי ישראל, אבל השימוש שאתה עושה בהן כאן באייל מעיד (לתחושתי הלגמרי פרטית) על בעיה לא קטנה בפרופורציות. כמובן שזו זכותך, אבל אל תצפה להתיחסות רצינית. |
|
||||
|
||||
מאמיני הדת הציונית לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. |
|
||||
|
||||
ארבע רגליים - טוב, שתי רגליים - רע. |
|
||||
|
||||
איזו ברירה היתה לישראל מלבד קביעת תנאים בשטח? האם הערבים נתנו לנו ברירה אחרת? קיבלו איזו שהיא תכנית לחלוקה או הצעת פשרה? כיבדו איזה הסכם? |
|
||||
|
||||
בניגוד לתפיסה הציבורית המקובלת, בשנות ה50 היו כמה הצעות שלום עם מדינות ערב. כמובן שלא בטוח שאפילו אחת מהן היתה עומדת במבחן המעשה אבל ישראל כדרכה מאז ומתמיד דחתה את כולן על הסף בלי לטרוח לבדוק אותן. |
|
||||
|
||||
בניגוד לתפיסה הציבורית המקובלת, השמש זורחת במערב. היו כבר כמה מחקרים שהוכיחו את זה, אבל המדע כדרכו מאז ומתמיד דחה את כולם על הסף מבלי לטרוח לבדוק אותם. |
|
||||
|
||||
הצעות השלום בשנות ה50, ללא קשר למידת היתכנותן או ההצדקה להיענות להן, הן עובדה כמו זריחת השמש במזרח. האמונה הימנית והמרכז-לאומנית שניתן לנהל את הסיכסוך לנצח שקולה לזריחת השמש במערב, שטיחותו של כדור הארץ ועוד כהנה וכהנה השוואות מהסוג הזה. |
|
||||
|
||||
תן דוגמה להצעת שלום כזו ולתגובת ישראל לה. אני מניח שאתה לא מדבר על זעים בסוריה (ולו מכיוון שהוא לא הספיק להגיע בחיים לשנות ה־50). |
|
||||
|
||||
אני מתכוון גם להצעתו של חוסני זעים (הכוונה היא לכל שנותיה הראשונות של מדינת ישראל ולאו דווקא לשנות ה50 הכרונולוגיות). הוא אמנם נרצח לפני שהצעתו היתה יכולה לצאת לפועל ולא ברור אם היא היתה יכולה להתממש אבל כבר לפני כן בו-גוריון דחה אותה על הף. לעומת זאת, ייתכן שעם ירדן היה ניתן להגיע להסכם כלשהו מכיוון שלשני הצדדים היו אינטרסים משותפים וההשפעה הבריטית על הממלכה ההאשמית תרמה כגורם ממתן. הרצח של עבדאללה (שכמו הרצח של סאדאת, רבע מאה אחריו, לא נבע מהשיחות עם ישראל למרות שבשני המקרים הרוצחים התנגדו גם לשיחות האלו) מנע אפשרותו של הסכם זה לתקופה ארוכה. לגבי מצרים, היתה תוכנית אלפא [ויקיפדיה] שתנאיה לא היו יכולים להתקבל ע"י ישראל אבל ייתכן שמהפנייה האישית של נאצר למשה שרת כן היה יכול לצאת משהו. בכל אופן, החלופות לא נבדקו. |
|
||||
|
||||
בן גוריון לא דחה אותה על הסף. בן גוריון החל לדון בה (למרות דרישותיו: חצי הכנרת, כלומר גישה למי הכנרת). הוא לא הסכים לפגישה מיידית אולם החלו מגעים בדרגים נמוכים יותר. שכמובן לא הבשילו כי זעים הודח והוצא להורג תוך כמה חודשים. עם ירדן היו מגעים. אבל אז נרצח עבדאללה. |
|
||||
|
||||
הדחייה על הסף מצד ב"ג לא חשובה, כי כך תמיד מתחיל כל מו"מ במזה"ת. זה שווה ערך לקונה ששומע את המחיר הראשוני המופקע של השטיח ה"נדיר" ויוצא מהחנות. שעתיים ועשר כוסות תה אח"כ יש דיל. על כן, ולסיכום פרשיית ההצעות הערביות: זעים הציע, ונרצח, אללה ירחמו. עבדדלה אולי הציע, ואולי רק היה מציע בעתיד, לעולם לא נדע כי הוא נרצח, אללה ירחמו. תוכנית אלפא היתה בלתי קבילה אפילו לדבריך, והאם נבדקו חלופות או לא אין לדעת. ראה נא את הפתיח, בעניין השטיחים החד-פעמיים במחירים מופקעים. לפעמים גם אחרי שעתיים ועשר כוסות תה אין דיל. |
|
||||
|
||||
גם אם זעים היה חי ושולט עד היום, בן-גוריון לא היה חוזר בו מדחייתו כי היא לא נעשתה מטעמים של גישה טקטית במשא ומתן אלא חוסר רצון אפילו לשקול את האפשרות. על כך שלא היתה זו אפשרות ריאלית הוא צדק אבל המדיניות מדברת בעד עצמה. |
|
||||
|
||||
בן גוריון החל במגעים עם זעים (לא שיחות ישירות, אבל למיטב זכרוני: נסיונות לשיחות בדרגים נמוכים יותר). זעים דרש מחיר נכבד וכמובן שבן־גוריון לא היה יכול להרשות לעצמו להסכים אוטומטית לאותו המחיר. אלא אם כן אתה חושב שבן גוריון היה צריך להתנהג כמו ביבי. |
|
||||
|
||||
היה גם מסע הדילוגים ב-1956 של רוברט אנדרסן, שליחו של הנשיא אייזנהואר, בין קהיר לירושלים בפגישות עם נאצר ובן-גוריון. |
|
||||
|
||||
_______________ 1 זה לא "שמדינת ישראל לא ידעה שהסורים יגיבו באש" אלא שלפי דברי דיין ב-1976, מדינת ישראל תכננה וגירתה את הסורים להגיב. |
|
||||
|
||||
לא סתם גירתה, הנאנסת גם התלבשה פרוקובוקטיבית. וכמובן שכחקלאי ישראלי מעבד אדמה סמוך לגדר, לסורים האומללים לא נותרת שום ברירה פרט לרצח הטרקטוריסט. |
|
||||
|
||||
אדמה סמוך לגדר = שטח מפורז. אין הצדקה לרצח אבל הצד הישראלי לא היה תמים ובוודאי שאין כאן מקום להשוואה לאונס. |
|
||||
|
||||
תגובה מטופשת של מי שלא טרחה לקרא. |
|
||||
|
||||
אם אתה מכיר קצת את הטופוגרפיה של הגבול עם סוריה,השאלה הראשונה שמתבקשת היא איך אם הסורים התחילו, לא היו הרבה הרוגים אצלנו. הם היו יכולים לירות בצהרים כמה פגזי טנק לתוך חדר אוכל או בתי ילדים. הם לא עשו את זה. כבר כתבתי כאן פעם שלמד איתי באוניברסיטה מישהו מתל קציר. שאלתי אותו את השאלה המתבקשת הזאת הוא ענה לי שהיו מודיעים להם בערב שלמחרת הם נשארים במקלטים כי יהיה יום קרב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |