בתשובה לאמ, 02/05/16 19:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאוד התרשמתי מהיועצים של אובמה. הצליחו להשיג לו נובל פרו בונו (אבל בתנאי שיבצע שגיאות איומות). אורי סביר חושב שהאסון הנשיאותי נפלא. אני חושב שטראמפ הוא חידה ובכל זאת עדיף על הילארי או האידיוט השימושי שהתבלבל עם האפסים בגלל יועצים מאותו ז'אנר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ מפחיד כי הוא פופוליסט ועל כן שיקול הדעת שלו מוטל בספק. זה סיכון שעדיף לא לקחת כשמדובר במנהיג ארה''ב, ולהסתפק בשד המוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת על הגדרה חדשה למלה trumpet? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ רק משתמש בפופוליזם, אבל הוכיח הן בקריירה הפיננסית שלו והן במירוץ הנוכחי שהוא כשיר למדי בכל הנוגע להשגת מטרותיו. אבל לא נראה לי שזה משנה. אם וכאשר הילארי תצליח לסיים את המירוץ הדמוקרטי מול הנודניק הדמוקרטי, היא תיקח בענק בבחירות הכלליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשט את הרגל כמה פעמים. יש לו כבר כמה כשלונות מפוארים במהלך הקריירה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה התחתונה הוא מיליארדר. כל אחד נכשל כמה פעמים בחיים שלו. לא כל אחד מגיע להיות מיליארדר, למרות שהרוב המוחלט מאוד רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתו, פשיטות הרגל שלו היה ניצול חוקים עסקיים לטובת החברות שלו. אפילו אם זה נכון (ולא ברור שזה נכון, נדמה לי שהבאתי לינק היכנשהו), הרי שלא רק שזא לא רלוונטי לניהול מדינה, זה גם לא מוסרי לטעון כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, לא שזה רלוונטי להיותו נשיא, כי הוא לא ייבחר, אבל אני מוכרח לציין שכראש מדינה שמייצג אותי במשאים ומתנים שונים, אני (וכנראה גם רבים מאוד אחרים) רוצה ''שועל'' כמו טראמפ, ולאו דווקא איש שמתהדר במוסריותו. דרך אגב, מאחר ובעיני אף פוליטיקאי אינו ממש מוסרי במונח המקובל של המילה, דווקא העובדה שטראמפ מסביר את פעילותיו בצורה כזו הופך אותו לאמין יותר בעיני (וכנראה בעיני אמריקנים רבים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קו מנחה, הלפיד המאיר, של מוסר, קרי שיפור כלשהו במצבם של כל המעורבים במו''מ לא רק עדיף אלא הוא מעין אקסימתי. זה בהשוואה לנכלוליות קוניקטורלית שמטרתה אצל טראמפ היא שיפור לא במצב אלה שהוא מייצגם (עובדים) אלא במצבו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנחנו חיים לפי אקסיומות שונות, כי לא כל מו"מ בהכרח צריך להוביל לשיפור של כל השותפים בו (WIN-WIN זו משאלת לב ולא תמיד המציאות), ובוודאי שגם במו"מ שהרצון הוא לשפר את המצב של כולם, זו לא כתוצאה של מוסריות נעלה דווקא, אלא של טכניקת מו"מ. אבל נראה לי שהדיון איתך בנושא לא ממש פרודוקטיבי, כי למרות שאני בד"כ מעריך את איכות חשיבתך ואופן התבטאותך, נראה לי שכאן הנטיה הפוליטית שלך מעיבה מאוד על היכולת לשפוט דברים בצורה אובייקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיעוב מטראמפ חוצה מפלגות. כפי שבדיוק כתבת, מוסר כמשאלת לב (לפיד האש לטעמי) היא הדרך, במיוחד עבור מדינות מסוג ארה''ב (''מערביות''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש במילה "תיעוב" הוא מאפיין למה שאני מתכוון: קושי בלייצר דיון ענייני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שמעת איך בכירים רפובליקנים מדברים עליו? הנה שני דוגמיות. הפובליציסט השמרן הנחשב צ'ארלס קרוטהאמר או הסנטור הרפובליקני לינדסי גראהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני טוען שההתנגדות לטראמפ אינה נחלת רפובליקנים רבים. אני טוען שהגישה *שלך* לנושא, והשימוש במילה "תיעוב" וביטויים נוספים מייצרים קושי לדיון משוחרר ואובייקטיבי. השורה התחתונה היא שטראמפ הינו מצליחן: גם אם בעיניך (ובעיני רבים אחרים) דרכיו רחוקות מלהיות מושלמות (to say the least), הוא עשיר למדי, מפורסם, ועתה גם המועמד לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית, על אף ההתנגדות הנמרצת של רבים מאנשיה. אבל כל זה, כאמור, לא משפר את סיכוייו לנשיאות: רפובליקנים רבים ימנעו מלבחור בו, ודמוקרטים רבים ינהרו לקלפיות כדי לוודא שהוא לא נבחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני השתמשתי במלה תיעוב ולא בכדי, כדי לציין שלא מדובר בסתם בהתנגדות לאדם, ושזה סנטימנט חוצה מפלגות, אך מושמע בקול רם הרבה יותר ע"י רפובליקנים ושמרנים. אצל הרפובליקנים אתה שומע בכירים גם בפוליטיקה וגם במילייה השמרני הבכיר ביותר התבטאויות קשות וארסיות. למשל, המגזין נשיונל ריוויו, שאחראי יותר מכל גוף שמרני אחר על התחיה השמרנית, פירסם לפני כמה חודשים מהדורה שמוקדשת כולה למאמרים של חשובי הכותבים והאידאולוגים השמרנים שהתקיפו בארסיות את טראמפ. כך השמלה תיעוב מבטאת יפה את מה שחושבים עליו בקרב המפלגה שבראשה הוא עוד מעט יעמוד. למשל מארק הלפרין כתב על טראמפ שהוא מרקסיסט, נוכל שמאלני, דמגוג נפוח ובור, מוסוליני שעולה אפילו על אוויטה [פרון]. אגב, גם את קרוז מתעבים במפלגה, אולי אפילו יותר מאת טראמפ. יו"ר המפלגה (או מישהו בכיר דומה) אמר עליו שאם הוא ימות באולם הסנט, זה לא יזיז לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ללינדזי גרהאם - הוא אמר שאם תרצח אותו באולם הסנאט והמשפט היה בסנאט אף אחד לא ירשיע אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא ברור שהוא לא יבחר. קלינטון הצליחה להפוך פער של כמעט 20% לפער של אחוזים בודדים. רק בשבוע האחרון הסיכוי שלו לפי שוק ההימורים עלה ב-8%. אם סנדרס לא יתמוך בקלינטון יש סיכוי שנראה את סיפור ניידר בשנית... הבעיה עם "שועלים" שאף פעם אין לך מראש את הביטחון שהם באמת ייצגו אותך ולא ידאגו לאינטרסים שלהם (ולרוב מתברר שהם באמת לא מייצגים אותך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סיכוי שהילארי לא תיבחר. אותו "תיעוב" שמזכיר רב"י לא יתפוגג עד הבחירות הכלליות. טראמפ מזמין הרבה תשומת לב שלילית שתגרום למצביעים אדישים להגיע לקלפיות להצביע נגדו (ולאו דווקא בעד קלינטון). לגבי שועלים: בסופו של יום, כל הפוליטיקאים שמצליחים להגיע לפסגה הינם שועלים. וכן, הגישה הרווחת היא זו שתגיד שהם דואגים בעיקר לעצמם. אני סבור אחרת. שועל שיש לו יכולת לנהל מו"מ נוקשה ולנצח, כנראה ירוויח הרבה יותר בסקטור הפרטי מתכונות אלו. אם הוא בוחר להגיע לפוליטיקה - זה כי הוא רוצה לרתום את ה"שועליות" לאידיאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה צודק, אבל לא השתכנעתי. כרגע נראה לי שזה רחוק מלהיות גמור. נראה לי שמה שמניע חלק מהפוליטיקאים שהגיעו לפסגה זה הרצון להזכר בצורה מאד מסויימת. בגלל זה אני כן חושב שגם אם יש להם יכולת של שועל, אני יכול לדעת מתי האינטס שלהם חופף לשלי, ולכן לקוות שהם ייצגו אותי. אני לא יודע מה האינטרס של טראמפ, אין לי שום סיבה להניח שמדובר בחפיפה כלשהי לאלה שלי (ועל סמך ההצהרות שלו, ההתנהגות שלו, והתומכים שהוא אוסף מסביבו, יש לי הרבה סיבות להניח שלא כך המצב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריירה הפיננסית שלו נבנתה על ירושה נדיבה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לו סיבות להתלונן על נתוני הפתיחה של הקריירה שלו, אבל במקום שאחרים היו אולי מפסידים או לא מרוויחים כמוהו, הוא העלה את השווי שלו ביותר מסדר גודל (ואולי שני סדרי גודל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו קראתי איפשהו שבהנתן היקף ההון שירש, סביר שהוא היה מרוויח יותר אם היה משקיע אותו בהשקעות די בנאליות ולא בעסקים, אבל חיפשתי ולא הצלחתי למצוא את המקור, אז אם מישהו רוצה לחפש ולהעמיד אותי על טעותי או לאשר את זכרוני המעומעם - מה טוב. מה שכן מצאתי זו התייחסות של ג'ון אוליבר לטענת ההצלחה הכלכלית שלו (שווה לראות את כל הסרטון, אבל קונקרטית החלק שמתחיל בדקה https://www.youtube.com/watch?v=DnpO_RTSNmQ 8:20) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הצלחה כלכלית אישית היא אמנם מדד לנשיאות מוצלחת? יש סטטיסטיקה תומכת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על מאמרו של אורי רדלר הדונלד המסוכן? מתוך המאמר (אבל כדאי לקרוא את כול המאמר): "עצם דמותו היא זיכרון מעולם שכמעט ונשכח — איש העסקים האמריקני הגס, הפשטני, השטחי והראוותני, הרוחש בוז בסיסי לכל מה שאינו אמריקני, מלווה גישה ישירה, בוטה ומציאותית, פיקחות ותחושת בטן מפותחת וחושים עסקיים — חושיו של איש מכירות מבטן ומלידה — שקשה להתחרות בהם. ... צפו בכל סרט אמריקני משנות השלושים, הארבעים והחמישים — ובכל איש עסקים שם תמצאו את אביו, אחיו, דודנו וחתנו של מר טראמפ. ... [הממסד חושש] שטראמפ מעמיד פנים. כמה ראיונות שהעניק בעבר, והרושם שנוצר מהתרשמות אישית, מעדויות של עובדיו או מחוות דעת של אנשים שהכירו אותו אינו של פלוץ ראוותני, שטחי ונטול בינה אלא להיפך: של אדם נדיב, חריף, בקי בפרטים ובעל חושים חדים. כך ניתן להתרשם גם מכמה וכמה תוכניות בהן התראיין. ... בשורה התחתונה, הפרסונה הטראמפית שאימץ טראמפ אינה אלא פרסונה. חרדתו של הממסד הוושינגטוני אינה מכך שאל החדר הסגלגל יגיע גזען יצרי ובור אלא להיפך — מכך שאל החדר הסגלגל יגיע אדם חריף, המודע היטב לצורך בשינוי משמעותי — ואינו מחויב לאיש בממסד הזה. את הדבר הזה הם נחושים לעצור." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת ה 64 מיליון דולר היא כמה מזה היא פרסונה ששטראמפ עוטה על עצמו רק לצורך הזכיה בבחירות, ויצליח להסיר מעצמו כשיתישב בכסא במשרד הסגלגל. >> הוא פשוט הארכיטיפ המוכר של איש העסקים האמריקני ללא ספק, כולל העיסוק המוגזם בשיער. >> המישמש הזה, מעין שעטנז בין צ'אבז לערוץ הקניות, אינו כולל אפילו סעיף אחד שאפשר לממשו. מסכים בהחלט >> המסר הזה קוסם לרבים. בשורה התחתונה, רבים מהבוחרים מגיבים למועמדים ברמה הרגשית, ומנתחים את המצב הכלכלי ברמת המורכבות של ילדים בני שש. נכון >> טראמפ אינו חייב דבר לאיש... הוא אינו מתוסרט ואינו מתוכנת ובמערכת התלויה בין כך על בלי-מה הוא עשוי לשבור את כל הכללים והתבניות שנבנו בעמל רב ובמשך שנים רבות. אמת >> כעת הממסד הרפובליקני נמצא על סף אובדן עשתונות מוחלט אבל, וכאן המאמר גולש אל ספקולציה ששאינה מתבססת על עובדות, הממסד הרפובליקאי עדיין מעדיף את טראמפ על פני הקלינטונית, שהיא לפחות בתו של השטן בעיניהם. ביום בו יפסחו על הסעפים בין קלייר לבין הדונלד אז תדע שצדק הכותב. בינתיים זה רחוק מן המציאות. >> בשורה התחתונה, הפרסונה הטראמפית שאימץ טראמפ אינה אלא פרסונה. וודאי שאינה רק פרסונה. השאלה הכי גדולה היא כמה אחוזים פרסונה וכמה אחוזים קווי אישיות אמיתיים של טראמפ, ואני חושש משום שאיני יודע את התשובה. טראמפ אינו טיפש, וזה כבר יתרון על פני הנשיא הרפובליקאי הקודם, אבל הוא חסר ניסיון לחלוטין בענייני ממשל. אם יבחר, הקדנציה שלו תהיה לדעתי במקרה הטוב ביותר כמו הקדנציה הראשונה של רבין (בשנות השבעים, עם ההרואיקה של מבצע אנטבה מצד אחד ונפילת הממשלה בגלל הדתיים מצד שני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את המאמר אבל העליתי אותו טיעון. טראמפ כדי לנצח בבחירות הפך מרצון ומודעות מלאה לליצן אדום צוואר אך בניגוד לאובמה אני משוכנע שהאיש לא טמבל. הילארי וכל מה ומי שהיא מייצגת (סורוס ואומני הכאוס) יגבירו את הצער וההרג במזרח התיכון. יש מי שחושב שמדובר בטעויות אנוש וצירוף נסיבות ולא באג'נדה סדורה ויש מי שכבר בהכרזה על הנובל בנאום קהיר ענני מלחמה. בדיעבד למרות המבקרים מהצד הימני-ציוני, הממשל העויין יצר לישראל יתרון בטחוני לטווח בינוני. מה שהילארי מייצגת מפחיד ומה שתדרוש בתמורה (אם הנמר לא הוזה) ובדרך שזה יקרה (ישראל היא בת ברית וידידה טובה, לא לא נפקיר אתכם) מפחיד שבעתיים. אין אף בטחוניסט לשעבר או גוף תקשורת שיעצור את הכסף האמריקאי. טרמאפ לא משתתף במיצג הנאור ולא שייך לכנופיית הנאורים. אני מקווה שכלכלת ארצות הברית אכן חשובה עבורו יותר מהמרפסת שיגאל סגר בגילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחסר אצלך זה ה''לכאורה'' הטיקט של טראמפ הוא שאינו שייך לכנופיית הנאורים ולא לכנופיית המוארים וזה מה שהביא לו כך כך הרבה קולות על אפו וחמתו של הממסד. אבל אין לנו שום רקורד ציבורי לשפוט אותו על פיו. הכל בינתיים דיבורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ הוא דווקא חלק מאוכלוסית "הנאורים" או כל מה שזה לא יהיה. הכוונה היא שבמשך שנים הוא היה חלק מהמילייה הניו-יורקי/מנהאטני של סלתא ושמנא החברתי-תרבותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך בטוח. נאורים מצקצקים על תכניות ריאליטי, לא משתתפים בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דטנאלד טראמפ היה פעיל בניו יורק עוד מאמצע שנות ה-70, הרבה לפני שנתנו לו לטפח את האגו להנאת הצופים בתוכנית הריאליטי שלו (גילוי נאות: בעונות הראשונות צפינו בה בהנאה בחוג המשפחה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו תיעבנו את התכנית. ממליץ שתבין שוב את זיהוי טראמפ עם כנופיית הנאורים האמריקאים ובעיקר בהקשר לתדמיתו הציבורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ לא פופוליסט. טראמפ פועל בתנאים קשים מאוד (המימסד נגדו). טראמפ מתאים את עצמו לאילוצים PC בלי להכנע לאילוצים (שמשרתים רק את קלינטון). כבר הסברתי, קצת באריכות, איך אני מבין את הטכניקה של טראמפ שלדעתי היא טכניקה יעילה מאוד (יתכן שלא תספיק לזכיה במירוץ כי מסגרת הזמן של מסע הבחירות לא תספיק לו). את ההסבר שלי הבאתי בתגובות אחרות בהן אני מסמן בכוכביות חלק מהמסרים שלו. בקיצור: שם המישחק של טראמפ הוא "העברת מסרים חזקים מנוסחים בצורה מובנת, במקום לתת תשובות מסובכות שאינן קליטות". לשם העברת המסרים הוא מעדיף פשטנות בניסוח על פני דיוק. לעומתו - קלינטון מדברת בשפת "עורך דינית" מצויה לכן מעוררת רושם שהיא מבינה "מה צריך לעשות" למרות שכל טיעוניה כושלים במבחן המעשה. רוב המסרים שטראמפ העביר מובנים היום טוב. בזה הצלחתו. כאמור: זה עלול לא להספיק לו לשם זכיה, אבל ניצחון קלינטון, אם יהיה ניצחון, יהיה ניצחון פירוס כי היא תיתקל בהתנגדות של אילו שהפנימו את המסרים של טראמפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצחון בו היא זוכה גם בנשיאות וגם ברוב בסנאט, שיעשה לה את החיים הרבה יותר קלים, הוא לא ניצחון פירוס בשום מובן סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות למסרים חזקים של טראמפ שמנוסחים בצורה מובנת: כוכבים וסלברטים יכולים לתפוס כל אישה בכוס אם מתחשק להם. נפציץ את דאע"ש בנשק אטומי וניגמור עניין. התחממות גלובלית זו תרמית סינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלילה אפל ומלא בטירור. צריך לבנות את החומה. הטראמפים תמיד משלמים את חובותיהם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מנוסחים בפשטנות ובצורה מובנת, ולא לשכוח את "גם אם אני אירה במישהו בשדרה ה-5 עדיין יצביעו לי" - ללא ספק, האיש היחיד שמבין דמוקרטיה מהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשוב מי ינצח בבחירות הללו, עצם זה שהבדיחה המהלכת ששמה דונלד היא מועמד עם סיכוי, מוכיח סופית שהעם האמריקני פשט את הרגל מבחינה ערכית. משהו מאוד רקוב שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד זוכר מועמד אחר, לא מזמן. הוא רץ על הטיקט אנטי-וושינגטון, מליארדר אבל עם הופעה ודיבור של אחד מהעם, הוא היחידי שמבין איך הכלכלה ואיך השלטון עובד וכל השאר טמבלים או אינטרסנטים שלא מבינים עניין. רוס פרו הצליח אאז"נ לקבל 21% מהקולות - אפס אלקטורים, כשרץ נגד ביל קלינטון וג'ורג' ה. בוש (האחרון משוכנע עד היום שפרו גנב לו את הנשיאות, טענה שלא נתמכת בנתונים). פרו היה המבשר של טראמפ, אבל הוא אף פעם לא ירד לביבים של הדונאלד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הירידה לביבים של הדונאלד היא סוד ההצלחה שלו. בניגוד לסיסמת הבחירות של הדמוקרטים, זו המציאות: ״when they go low, people follow״. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |