בתשובה לאח של ראובן, 22/04/16 8:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נער בגיל הנכון הייתי כשיצא האלבום Purple Rain וסינגליו חרכו את מצעד הפזמונים בגימל, וגם זקנתי, וצר לי, לא הצלחתי למצוא את הקסם בנסיך. Signs of the Time (השיר) העיף לי את המוח, אבל במבחן ההשמעות הרבות והזמן זוהרו הועם חלקית (יש שירים שהתיישנו פחות טוב, יש שיותר). Kiss בסדר, אם כי את הגרסה של טום ג'ונס אני יותר מחבב. השאר משעממים, חלקם עד מוות (Purple Rain. לא שאני לא מעריך את ההחזקה של התו האחד ב-Only want to see you laughing in the pur לפני הפתרון, אבל זה לא מחזיק יותר משמיעה אחת). ההספדים הזכירו לי שהוא נתפס בזמנו כטוויסט אנין על מייקל ג'קסון המיינסטרימי והמסחרי. אין לי ספק שבזמן אמת, כקיבוצניק סנוב, גם אני ראיתי כך את הדברים. אבל היום כשאני שומע בתוכנית האייטיז של יובל גנור את שניהם, ג'קסון נשמע לי רענן, מוצלח וייחודי פי כמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם when the doves cry? לדעתי זו יצירת מופת של תחום הפופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך קלות את הצפצופים הפריכים בליווי, אבל השיר כולו? אולי לא משעמם רצח אבל משעמם גרימת מוות ברשלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיתון הזכיר לי את Sometimes it snows in april שהוא כזה לו רידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לו רידי במילים ובדבר formerly known as לחן, אבל כדי שזה יעבוד צריך קול או דיבור מרתק, שגורם לך להרגיש אישיות וסיפור חיים מאחוריו. בלי זה, אוי ואבוי. בטיוטה הראשונה של התגובה שלי השיר נכלל יחד עם Purple Rain כדוגמה למשעממים עד מוות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |