בתשובה לאביר הקרנפים, 17/03/16 18:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) "דרך" יופיע לעיתים בלשון זכר. 2) התנ"ך משופע בחריגות מהכללים הלשוניים. דגש באותיות גרוניות, למשל, מופיע גם. התנ"ך נכתב בזמנים שונים, תוך שינוי והתהוות של השפה, בהשפעת שפות זרות, והכי חשוב - על ידי אנשים, שעושים לפעמים טעויות. חלקן גסות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מקום נוסף הדרך מופיע כזכר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקורות ספרותיים שונים (יכול להיות תנ"ך, חז"ל וספרות חדשה יותר). אם יש לך מילון אבן שושן מלא, סביר שתמצא בו ציטוטים. לגבי המין הדקדוקי, במילון ספיר כתוב: ש"ע; נ'; בספרות גם ז'. http://www.milononline.net/grammar.php?vldid=1056643 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך הוא זכר בהרבה מקומות. הודגמה הבולטת/צורמת/ידועה ביותר היא מאמרו של אשר גרינצברג, שמוכר גם כאחד העם, "לא זה הדרך". בשירי משוררים ניתן למצוא זאת לא מעט. אצל נעמי שמר, למשל, "הדרך ארוכה היא ורבת הדר", אבל גם "דרך רב הגדוד הלך אל המדבר", וכמובן ביאליק - "קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה; עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.". ודאי גם במקורות, אבל השירה מגדירה את השפה לא פחות, ואולי יותר מהם. במילים אחרות, גם אם דרך הייתה נקבה מאז החלו לדבר עברית בכנען, הרי שמאז אחד העם, לפחות, היא הפכה לזו"נ. כיוון שזונתה כבר קודם לכן, לא הועמד במבחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"נ כותרת המאמר נוקדה "לא זֹה הדרך" (קצת קשה לראות, ה"ז" בחולם חסר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה החליט אחד העם, אבל בתנ''ך ''לא זה הדרך'' בסגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות תגובתך שלפתי את "כל כתבי אחד העם" מהמדף (אין לי אנציקלופדיה עברית, אבל בכל זאת אני מנסה לשמר משהו מארון הספרים היהודי של הדורות הקודמים) והתוצאות חותכות - לא היה שם שום חולם חסר, או אם אתה מעדיף - היה שם חולם חסר. אבל לא הסתפקתי בכך; אוחז שלט "חולם, אתה חסר" טרחתי ושמתי פעמי לספריה הלאומית, לבדוק את המאמר המקורי בגליון "המליץ" מ-י"ב באדר ב' תרמ"ט (15/3/1889 על פי הלוח הגרגוריאני, 3/3/1889 על פי היוליאני שנהג אז ברוסיה). זה קל יותר מבעבר; הספריה הלאומית נמצאת כאן1. למרבה ההפתעה, החולם החסר נמצא ונתגלה שם. עם זאת, ב-"כל כתבי" אחה"ע מציין שהוא ערך כמה תיקונים קלים, יתכן שהוא בחר להחסיר את החולם. 1. האמת היא שאני דווקא מזדמן לספריה הלאומית לעתים קרובות למדי. מקום משעשע, מלא בדמויות מהסוג שעליו נעשה הסרט "הערת שוליים". לא נדיר לשמוע שם את ד"ר א' מעלה באזני פרופסור ב' זכרונות מהפעם הראשונה שהוא שמע אותו מרצה אי-שם בתחילת שנות הששים, או לפגוש אקזמפלארים שמראים את השגי הספריה בתחום השימור2 כמו המורה שלי להיסטוריה מהתיכון, ד"ר ש', שנראה היום בדיוק כפי שנראה בימים שהוא לימד אותנו על תוקידידס וסולון - אף על פי שדומה שכל-כך הרבה שנים חלפו מאז עד שימי התיכון קרובים יותר היסטורית ליוון העתיקה מאשר לימינו. 2. השגי השימור האלה מעלים בראשי את סוחר העתיקות שיש לו מודעה קבועה ב-"הארץ" של יום ששי שמציינת את העובדה שבית-המסחר פעיל מאז 1899. נראה שהמודל העסקי שם הוא שהם קונים ממך דבר-מה היום, מחזיקים אותו עד שהוא עתיק ואז מוכרים אותו ברווח נאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שאני קראתי את המהדורה הראשונה מיד עם פרסומה בשנת 1889. ראש הקהילה שלנו ביהופיץ היה מקבל את הפרסומים הציוניים האלה והרשה לי לעיין בהם כאוות נפשי תמורת קופיקה שחוקה אחת. ובמעט יותר רצינות אני כיוונתי לקונטרס "על פרשת דרכים" ממנו למדנו כמה מסות של אחה"ע בגימנסיא, וחשבתי שאני זוכר שהניקוד הלא סטנדרטי של המילה "זֹה" משך את תשומת ליבי כבר אז בדיוק מאותה סיבה שהוא עולה כאן. אבל מה עושה הדיבוק? בעקבות דבריך העפתי מבט בארון הספרים הלא-כל-כך-יהודי שלי, ולמרבה הפליאה מצאתי בו אותו קונטרס נושן עצמו (ובו הערות בכתב ידה של אימי1) ולמרבה הפליאה מתברר שהחולם אינו אלא חלום שחלמתי שכן הוא אינו מופיע באותו קונטרס, לא בתוכן העניינים, לא בכותרת המאמר ולא בגוף המאמר. אלמלא מצאת את החולם הסורר במאמר המקורי ב"המליץ".הייתי פוטר את כל העניין בבחינת אחד מאותם חלומות עיוועים ותעתועי זכרון שפוקדים אותי לעתים מזומנות וכבר נלאיתי מלספר עליהם שוב ושוב לקהל הקוראים האיילי, אלא שהמציאה שלך סותמת את הגולל על האפשרות הזאת ומשאירה אותי תמה. אולי אני למדתי ממהדורה אחרת, או אולי החולם המתעתע הופיע באחד הפירושים למאמר שקראתי, אם אמנם קראתי כאלה. את "המליץ" עצמו לא זכיתי לראות מימי, בזאת אני (כמעט) בטוח. חידה היא, ולחידה תהי. אגב, בגוף המאמר ההתייחסות למילה "דרך" היא בצורת הנקבה המקובלת, לדוגמא "נשוב נא על כן אל הדרך אשר עמדנו עליה בתחלה...". המאמר כולו, למי שאינו יודע, עוסק במה שנתפס בשעתו ע"י אחה"ע ככשלון הרעיון הציוני, ומי שמחפש אותות ומופתים יכול למצוא אולי איזו סמליות גם בכך שהמאמר הזה צף ועולה מתהום הנשיה בעצם הימים הנוראים האלה, ודי לפחימה. ומישהו מבין איך התמונה הזאת קשורה? (זהירות: דג מלוח אדום). ______________ 1 וגם כאן ודאי טמון איזה סוד קוסמי רב משמעות שכן אימי נפטרה בערב פסח כך שאין מועד טוב יותר לגלות הערות נשכחות בכתב ידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאותה הדרך בה הלך הגדוד אל המדבר היא דרך אין קצה לה. די ברור לי שהשירה העברית המדוברת שואבת עמוק מן התנ"ך ושפת המקורות. אני לא זכרתי מקום אחר בו הדרך נזכרה בלשון זכר, ועל כן תמהתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה שמר כתבה, אבל הדודאים שרו "אין קצה לו", גם בביצוע המוכר וגם בהקלטה המוקדמת (שלא הכרתי עד עכשיו), ואני מנחש שזה היה באישורה אם לא לדרישתה של שמר; למען העקביות הם התפשרו על החרוז! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי מתנגנת בראש גרסתה של אסתר עופרים, הזכורה לי מתוך האוסף הכפול ''אסיף''. חזרתי ושמעתי אותה, ומצאתי שאתה צודק. טעות שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |