בתשובה לנמר נמר שעל הקיר, 01/03/16 2:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשאלתך: לא זכור לי שאי פעם הרגשתי (שלא בדרך הטריוויאלית) שנעצו בי מבט. יאללה, תפור לי ניסיון. אני מבטיח לדווח ביושר את תוצאותיו. כמו כן, לבקשתך, אני מזכיר כובע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הביטוי ''עם קשה עורף'' מסביר את התרשמותך. בכל מקרה, תציע מועד ואנסה להכין כובע למידותיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, מועד למה בדיוק? לוקח הרבה זמן לחשוב ולהסכים על ניסוי. במקרה של הדאוזינג, החלפנו ביננו כ-200 אימיילים כדי לגבש פרוטוקול מקובל על כולם. בשלב הזה לא ברור לי בכלל מה אתה טוען שאתה מסוגל לעשות. תוכל אולי לתכתוב זאת בפירוט כאן, או באימייל אלי? כמו כן, לא ברור לי מה הקשר לכובע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מועד לניסוי שלך, אלא מה. כדי שלא תיפול מתדהמה, מבטיח לספק פרוטוקול כולל מה ואיך ואת כל התנאים הסייגים וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי אם אתה מדבר על ניסוי שבו בודקים את יכולת חישת המבטים שלך, או על התנסות שבה אני אמור להיווכח שגם לי יש יכולת כזו. תוכל בבקשה להבהיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנסות שלך, הרווח שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל התנסות שלי אנחנו צריכים פרוטוקול ולתאם זמן לפגישה? אולי תתאר כאן, או באימייל אלי, מה אני צריך לעשות? ואני עדיין לא מבין מה הקשר לכובע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך בפרוטוקול. אתה צריך להיות רענן ואחרי מקלחת במקום מוכר ללא הפרעה והסחות דעת כשלידך מגבת לחה וחמה כדי לבצע הנחיות במשך 5 דקות עד חצי שעה. אם תרצה לבצע בדיקה כפולה, תוכל לבצע עם אדם נוסף או עם ילד גדול (12+ בערך, נראה לי). נקבע מועד כדי שאוכל להנחות אותך או לענות על שאלות אם יעלו בפתיל חדש שבו רק אתה ואני משוחחים עד לתגובה שמסכמת מבחינתך את הניסוי.שאלת ותיאור הניסוי בהמשך. מבטיח שאין למיטב ידיעתי ונסיוני (הרב) שום סיכוי לדבר שעלול להתפרש ככואב, מזיק, משפיל, מסוכן או מזעזע רגשית או נפשית בניסויצ'יק. אזכור הכובע נועד לרמוז לי על ניסוי אבל נזכרתי באחד פשוט בהרבה. באמת שאין סיבה להיות במתח למרות שחלק מההנחיות ישמעו לך מוזר ואני לא מתחייב לענות על כל השאלות שנוגעות לניסוי -אם זה בסדר מבחינתך? (?). המטרה היא לא להחזיר אותך בתשובה או להפוך אותך למחבק עצים כפייתי וגם אם הייתי יכול לא הייתי רוצה- וההיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין צורך בפרוטוקול, אני לא מבין למה כתבת "מבטיח לספק פרוטוקול כולל מה ואיך ואת כל התנאים הסייגים וכו"'. המקום היחידי שאני מכיר שמתאים לתנאים שציינת הוא הבית שלי. כתבת: "כדי שאוכל להנחות אותך". האם מדובר בהנחיה פנים-אל-פנים אצלי בבית? בטלפון? באימייל? דרך הסברים באייל? אם התכוונת לאפשרות הראשונה, אז תוכל בוודאי להבין שזה נשמע לי, אפעס, מוזר ואף בעייתי, להכניס אדם זר אלי הביתה, ולהפנות אליו את הגב במשך 5 דקות עד חצי שעה, בזמן שהוא עושה דברים שהוא עדיין לא גילה לי מהם. אני מצטער, אבל שוב ושוב אני לא מצליח להבין מה אתה מתכנן. תוכל בבקשה לכתוב במסודר, מההתחלה עד הסוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקבע מועד כדי שאוכל להנחות אותך או לענות על שאלות אם יעלו בפתיל חדש שבו רק אתה ואני משוחחים עד לתגובה שמסכמת מבחינתך את הניסוי. שאלת ותיאור הניסוי בהמשך. ______________ הרעיון שאסע לביתו של זר שאיני מכיר, אקריב את האנונימיות המיטיבה רק כדי לשכנע אותו אכן, בעייתי. תשובות: אצלך בבית. לא פנים אל פנים, ולא בטלפון. במועד המסוכם תקבל הנחיות מלאות כאן באינטרנט, באייל, דרך פתיל חדש. למה לא עכשיו? כדאי לכולם שתיחשף להנחיות קרוב ככל האפשר לניסוי. האם עד כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כאן מאה אחוז. תודה. מה אתה אומר על יום שני הקרוב בערב, נניח ב-21:30? דרך התקשורת שבחרת נראית לי קצת מוזרה - כל דיכפין בעל נטיות טרוליות יוכל להצטרף לפתיל החדש שבו רק שנינו אמורים לשוחח, ואם אני מבין נכון, כל האיילים האחרים יוכלו לעשות בבתיהם את מה שאני אמור לעשות בביתי, כלומר אין פה משהו ספציפי שקשור אלי. אבל בסדר, אני זורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא מתכנן להצפין את ההודעות בהצפנת מפתח פומבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לעומת אנחנו. אמנם הצפנה קשה אבל שיערתי שתתחילו בפעולות "חיזוק ועידוד" רק בצאת השבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הקרוב, 21:30. תגיע מוכן. מגבת ידיים רטובה וחמה (להזהר מכוויות) וכו'- תגובה 674776 הסר דאגה מליבך. הדיכפין האלה עתירי נימוסים וכוונות טובות. הרצון העז לפחלץ נמרים ולהוקיע עניינים שלא מתיישבים באקסל שבחרו דרכו להבין את עולמם יגרמו להם להמתין בשקיקה אילמת לפסק דינך ההיסטורי בפתילצ'יק העתידי. אכין בינתיים את מה שצריך כדי שהכל יזרום בנחת ובתיאום מושלם עם השפעתו הישירה של מרקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגבת רטובה, הה? יובל, אם הניסוי כרוך בהחדרת מכשירים משונים לאף אני מציע לך לחשוב פעמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבענו. אני אהיה פה, מחכה לפתיל חדש עם הנחיות ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי אולי להזכיר, שההטייה בדרך כלל לא נובעת מההבדל בין אלה שכן "מרגישים" שמישהו מביט בהם לאלה שלא, אלא מזה שאלה שכן "מרגישים", מרגישים את התחושה הזאת הרבה פעמים, כשחלק ניכר מהן הוא שגוי. את המקרים האלה הם לא סופרים, אלא רק את המקרים המעניינים/חריגים שבהם ההרגשה הזו צדקה. זה קצת כמו היפוכונדר - כל שבוע הוא מרגיש שהוא חולה, ואכן חמש עד עשר פעמים בשנה הוא גם צודק. אלה הפעמים שנחרטות בתודעתו ומאשרות את החשש המקורי שלו שהוא כל הזמן חולה, אבל זה כמובן לא אומר שאובייקטיבית זה המצב. בתור הורה חרד1, כבר הפסקתי לספור את הפעמים בהן הרגשתי שמשהו רע מאד קרה או עומד לקרות. אני שמח לדווח שברוב מוחלט של הפעמים לא קרה כלום. זה כנראה לא יוריד בגרוש את מפלס החרדה שלי בפעם הבאה שארגיש משהו כזה. אבל זה גם לא יגרום לי להצהיר על יכולות על-טבעיות כאלה ואחרות. 1 ממה שאני רואה סביבי זו כמעט טאוטולוגיה - מעטים מאד האנשים שההורות לא מגבירה את מפלס החרדה שלהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המקרים האלה הם לא סופרים, אלא רק את המקרים המעניינים/חריגים שבהם ההרגשה הזו צדקה. __________ הם למיטב הבנתי זה אני במקרה הזה. ניהלתי אקסל במבחן טלפתי טראנס-אטלנטי כדי לנטרל את הרושם מהחריגים והמסקנות חקוקות עדיין בראשי בגלל תופעה מעניינת. אם אתה מספיק ישר עם עצמך תוכל לבסס את רוב הממצאים במקום לפעול כחדור אמונה שבלהט ההתלהבות מפספס את העיקר. אמונה זה חשוב אבל אני מדבר תהליך מבוסס תוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי תמיד יש תחושה מבשרת רעות לפני נסיעות לחו"ל, אבל עד היום הכל הלך סבבה. דווקא בעניין המבטים בגב, ההערה (הנכונה) שלך לא רלוונטית עבורי: באמת שלא זכור לי אף מקרה שהרגשתי שמישהו מתבונן בי מאחור, כלומר אצלי גם מספר ה-true positive וגם מספר ה-false negative הוא 0. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בלי תחושות דמיוניות וגם בלי חברים דמיוניים - איך אתה מסתדר בחיים ככה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאולי זאת תופעה דומה לדז'ה וו. העניין נעוץ בזמנים. לכאורה קודם נועצים מבט ואחר כך מרגישים בו, אך סדר הזמנים הפיזי שונה מסדר הזמנים החוויתי. קודם יודעים שנועצים מבט, אחר כך מרגישים שנועציםצ מבט אך במוח יש קצר וסידור הארועים מתהפך בזמן. לבדוק את זה דרוש סורק מוח נייד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול בבוקר ידעתי שאפצע במשחק כדורסל שתוכנן לשעות הערב. מפני שהפציעה הקודמת השפיעה על חיי במידה יוצאת דופן (ואורך הרצועות בקרסול) שקלתי אם ללכת ובסוף החלטתי שכן. שעה קלה לפני המשחק חטפתי במטבח כוויה קלה ביד שמאל ויצאתי בתחושת הקלה שהרעה התממשה ואפשר להוריד קסדות. תוך דקות מתחילת המשחק נקעתי אצבע. הרופא שמשחק איתנו וחבש אותי במגרש כדי שאמשיך הסביר את ההגיון: "הקיבוע מרפא כי הוא מונע תנועה". וברצינות, לא חומר קלאסי לדז'ה וו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצמרר. והמחשה שמידע לא מונע החלטות שגויות. סטיבי וונדר שר על זה לאחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בקיצור: מי שמתכנן את הגורל מצחיק את השדים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |