|
||||
|
||||
לפני מספר שנים הפסקתי להמתיק שתיה על ידי סוכר (לא קשור להשמנה אלא סיבות אחרות). ההפסקה היתה מיידית וללא שום סימני אי נוחות. לאחר מספר חודשים חזרתי להמתיק בסוכר ובימים הראשונים הטעם היה משכר, בשום פנים לא דוחה. מבחינתי המתקה בסוכר היא סוג של פינוק. אני לא בטוח שהמנעות מסוכר בלבד משמעותית מבחינת מאזן הפחמימות בגוף. לא עשיתי חישוב אבל לפי הערכה שלי כל מאפה מספק כמות גדולה מאוד של פחמימות, מן הסתם יותר מאשר מספר כפיות סוכר. כל ההבדל הוא שבסוכר הפחמימות יותר מרוכזות במזון וזמן פירוקן מהיר מאוד בעוד במאפים הן פחות מרוכזות ומתפרקות קצת יותר לאט (נאמר, 10 דקות במקום דקה אחת). . במילים אחרות: מי ששותה משקה דיאטטי ובו בזמן אוכל פרוסת לחם עבה קרוב לוודאי שהוא מרמה את עצמו מבחינת דיאטת הפחמימות שלו. |
|
||||
|
||||
הערך הגליקמי של לחם לבן גבוה יותר משל סוכרוז (הידוע גם בשמו העממי "סוכר"). כדי לדעת כמה פחמימות המוצר מכיל לא צריך לערוך חישובים מסובכים, אחרי הכל לא מדובר בהיתוך קר או סטטיסטיקות מסובכות על תפוצת מחלת הפוליו בחבל פינג'ב, אלא פשוט לקרוא מה רשום בתווית. המממ, לקרוא. בסדר, הבנתי איפה הבעיה. |
|
||||
|
||||
לא מעניין, לא מדוייק וסתם קנטרני. אופייני לך - חוכמולוג בשקל. |
|
||||
|
||||
טוב, לא בדיוק דוחה, גרם להרתע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |