בתשובה לאריק, 11/02/16 17:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בטח יהיה לי הרבה מה להגיב, אז אקפוץ ואגיב בחלקים על כל מה שמעורר את אצבעותי. אני סקרן לפי מה אתה מסווג את ''זמר נוגה'' כשאנסון ואת ''פראג'' כרקוויאם. אני לא בטוח אף פעם ב''שאנסון'' כז'אנר שמוגדר מוזיקלית (הוא כמובן מוגדר היסטורית-גיאוגרפית, אבל ההגדרה הזו לא תתפוס את זמר נוגה). אין שום משותף בין הקומפניון דה לה שנסון לבין ברסנס, ואין משותף בינם לבין ברל. בין ברל לפיאף דווקא יש משותף, אבל הם לא דומים בכלום לאף אחד אחר (לפחות לא צרפתי, לפחות לא ידוע). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי השתמשתי במונחים באופן חפשי מדי, אבל הכוונה היא ''לא רוק''. איינשטיין הוא הפרנק סינטרה שלנו, לא האלביס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |