|
התירוץ המוסרי של מאור נשמע לי קצת מוזר: מעולם לא שמעתי טענה שעל מידע התלוי באישיותו ובמעשיו של הפרט, הזכות לפרטיות חלה במידה פחותה. הסטודנט אחראי לציוניו, לכן כולם רשאים לדעת אותם? הפרט אחראי למצבו הכלכלי, לכן השכנים רשאים לדעת את דירוג האשראי שלו? מוזר. (אנשי שמאל יסתייגו מעצם ההנחה שאנחנו אחראים למצבנו הכלכלי.)
מתנגדי המאגר הביומטרי התריעו מפני הפגיעה בפרטיות. הסיוט הטכנולוגי (הבדיוני) שלהם היה משקפי מציאות מועצמת, שבהם מופיעה מעל ראשי אנשים שמזדמנים לתוך שדה הראיה, בועה ובה שם ודירוג אשראי.
אתה טוען טענה חדשה (לא זו של מאור ציון) שאינה נכונה ביחס למראה הפנים, וגם נאחז בקוריוז ההתחזות באמצעות טביעת אצבע מזוייפת. אני לא רוצה לחדש כאן את הדיון הישן בטענות אלו, שאני מיחס להן משקל נמוך. אבל בלי קשר למשקל שאתה מיחס להן, הסכנה הטמונה בחשיפת המאגר הביומטרי נובעת מ"שיתוף פעולה" עם מאגרים חשופים אחרים1. מדוע שפר גורלו של המאגר הביומטרי, והוא זכה להתלהמות תקשורתית מסיבית, ולעומתו מאגר נתוני האשראי - אחד השותפים ההכרחיים לעבירה, והמכיל בפני עצמו מידע רגיש - מעורר פיהוק רחב?
סדר היום הציבורי שלנו אינו מושפע באופן שיוויוני ע"י כלל האזרחים, אלא מובל ע"י מעטים. יתכן שלחלק מאיתנו יש קצת פחות רצון חופשי ועצמאות בגיבוש עמדותיהם, ממה שנוח להם להאמין. לכן חשוב לדעתי לשים לב לאנומליות בתשומת הלב הציבורית, ואולי אפילו לחשוד שיש אג'נדה מאחורי האנומליות האלו.
1 האמת היא שמאגר נתוני האשראי אינו זקוק לסיוע מהמאגר הביומטרי. מכריך וידידך יודעים את שמך וכתובתך, ואני חושש שחלקם לא יעמדו בפיתוי הסקרנות לחטט ב"נתונים היבשים" שלך, אם המאגר יחשף.
|
|