|
||||
|
||||
אם אנשים מדווחים שהם אכלו כמות ביצים הרבה יותר קטנה מהכמות האמיתית - נניח דיווחו על ביצה ביום במקום שלוש - והתוצאה היתה שיש עלייה קטנה בסיכון, מה שזה אומר במציאות זה בדיוק הפוך מהמסקנה שלך: אם תוצאת המחקר היתה שביצה ביום מעלה מעט את הסיכון למחלות לב, התוצאה האמיתית היא ששלוש ביצים ביום מעלות מעט את הסיכון למחלות לב. מה שאומר שביצה אחת ביום מעלה מעט מאד, אם בכלל, את הסיכון למחלות לב. |
|
||||
|
||||
כן, אבל... בצד השני של המשוואה עומד דיווח חסר של אנשים שכן אוכלים ביצים מוסוות באותם מזונות שמכילים ביצים (כמו עוגות וכאלה) ולא מדווחים עליהן, כך שמה שמחושב במחקר כקו האפס נמצא בעצם מעל המקום הנכון. אם הנטיה להשמיט אותן ביצים עלומות (אין צורך לתקן, אני יודע) בערך שווה בכל הספקטרום של צרכני הביצים הטעויות מתקזזות ואנחנו נשארים עם מסקנה נכונה שרק צריכה להיכתב אחרת, משהו כמו "צריכה של כל ביצה נוספת למה שנמצא במזונות מעובדים מעלה/מורידה...". קצת חבל לי למחוק הכל ולהתחיל מחדש אז הנה ניסוח קצר אחר: מתוך אותן שלוש ביצים היפותטיות, שתי ביצים הן מכנה משותף לכולנו - מלבד הטבעונים! - ולכן המחקר בודק רק את ההשפעה של ההפרש, שהוא הביצה האחת המדווחת ע"י אוכלי החביתות מול אפס ביצים שמדווחים השאר. אבל הטענה הכללית של ג'וד נכונה בעיני, והדיווחים העצמיים הרטרוספקטיביים על הרגלי התזונה לא שוים הרבה. רק מי שמנהל יומן אכילה מפורט ומסתייע במחשבוני תזונה יודע באמת מה הוא אוכל. |
|
||||
|
||||
אני מוכן להסכים שהם לא שווים "הרבה", אבל למה הדיווחים עם עישון סיגריות או פעילות גופנית שווים יותר? אם אנחנו לא סומכים על דיווחים עצמיים רטרוספקטיביים ככלל (ואת זה כבר אמרת שאפשר לפתור עם ניהול יומן תוך כדי הניסוי, אבל לא משנה כרגע), לא ברור לי למה דוקא מחקרי התזונה הם אלה שבהם אתה מפקפק יותר מאשר מחקרים אחרים בתחום הסוציולוגיה/פסיכולוגיה/בריאות. |
|
||||
|
||||
כי אנשים שסופרים סיגריות יודעים בדיוק כמה הם עישנו, וגם אלו שלא סופרים יכולים להגיע לאומדן קרוב מאוד לפי כמות הקופסאות שקנו. לעומת זאת הדיווחים של אנשים על תזונה בדיעבד לוקים בחסר. כשעישנתי ידעתי שאני מעשן קופסה (20) ליום. כאשר ספרתי סיגריות כהכנה להפסקת העישון זה יצא לא פחות מ 17 ולא יותר מ 24 ליום. בספירת קופסאות שקניתי לאורך זמן (6 פקטים בדיוטי פרי, 1200 סיגריות) זה יצא 19 ליום בדיוק. לעומת זאת אם אצטרך לדווח על התזונה שלי בלי שאני עורך רישום מדוקדק בזמן אמת אני משוכנע שאני אפספס בענק. עשיתי נסיון קצר לרשום בסוף היום את התזונה של אותו יום וגם בכך התקשיתי. הייתי צריך להתרכז ולהזכר שעה אחרי שעה ואז פתאום היה קופץ לי הזכרון שאכלתי גם את זה ושתיתי גם את זה. למחרת אין סיכוי שהייתי זוכר הכל. |
|
||||
|
||||
ובנוסף כמעט כל סיגריה שנקנית זוכה לגשים את ייעודה בניגוד לחלקים די ניכרים מהמזון שנקנה. על הכמות הכללית של סיגריות שנקנות יש ללמ''ס נתונים טובים בזכות המכסים והמסים שמוטלים עליהן. |
|
||||
|
||||
מחקר חדש מראה כי אכילת ביצה ביום מפחיתה את הסיכון להתקפי לב ושבץ. |
|
||||
|
||||
א. מתאם ולא סיבתיות. ב. ר’ המחקר. התוצאות הגולמיות לפני הניתוח לא חד משמעיות. ליתר דיוק: ברוב המשתנים שנמדדים שם, יש דווקא מתאם חיובי בין התופעות השליליות לצריכת כמות גדולה יותר של ביצים. ג. וכמובן: מחקר בודד. |
|
||||
|
||||
הרגרסיה תתפזר ותשטח לך, כי יהיו לך הרבה נקודות של אנשים שאכלו מעט ביצים והכולטסרול שלהם גבוה. |
|
||||
|
||||
ברור, כי יש הרבה גורמים לכולסטרול גבוה, וביצים הן מהקטנים שבהם, אם בכלל. אם המחקר לא היה מגלה כלום, הטיעון שלך היה מסייע, אבל ברגע שהמחקר כן הצליח להפריד סיגנל (כלשהוא) מהרעש, אי-הדיווח פה רק מקטין את הקורלציה. או שיותר מדויק להסתכל על זה כמו שהשוטה ציין. |
|
||||
|
||||
הביצים הן רק דוגמה כי זה לא דיון תזונתי, אפשר להחליף את הדוגמה בבשר אדום וסרטן המעי הגס. גם הכולסטרול הוא רק דוגמה, השאלה שלי היא עקרונית על כל מחקר מסוג זה שבו הנתונים מלאים שגיאות. השוטה דיבר על מצב תיאורטי שבו כולם כאיש אחד מדווחים על פחות מהמזון המסוים ובאותו שיעור פחות. |
|
||||
|
||||
מה קצת מקל על הדיווח השגוי, זה שמכל הדוגמאות שהובאו פה נראה שיש הטייה ברורה - אנשים מדווחים על *פחות* ממה שהם אכלו, ואין כמעט דיווחים מופרזים. בנוסף, ההטייה הזאת מוגבלת מלמטה - אף אחד לא ידווח על מינוס שתי ביצים שהוא אכל, ולכן כל השגיאות האלה הן לא שגיאות שמפוזרות באופן רנדומלי אחיד, אלא שגיאות שיש להן הטייה וכיוון ברורים למדי. בהינתן כל זה, יש לי הרגשה אינטואיטיבית שניתן לשקלל הטיות כאלה בניתוח הנתונים, בניגוד לשגיאות רנדומליות לחלוטין. |
|
||||
|
||||
אחת הבעיות היא שהזכרון של האנשים סלקטיבי כך שהם מדווחים על פחות מזונות ''לא בריאים'' ממה שהם צורכים בפועל ובה בעת על יותר מזונות ''בריאים''. אני משער ששילוב של המידע שנמצא ברשתות השיווק עם מה שנמצא במזבלה (כלומר נקנה ולא נאכל) כשהוא מושווה למה שעולה מהדיווחים מאפשר לבצע את השקלול הנכון. לא ידוע לי אם נערכים מחקרים בצורה הזאת ואם רשתות השיווק מוכנות לשתף פעולה. |
|
||||
|
||||
אבל מידע מהסופרמרקט, הגרנולריות שלו היא ברמה שבין שכונה לעיר; ומידע מהמזבלה, הגרנולריות שלו היא ברמת המטרופולין או המחוז (אתה יכול לרדת לרמת הבית המשותף אם תחקור פחי אשפה; ברוב מדינות המערב, ובפרט ישראל, עדיין לא תוכל לשדך את המידע הזה לקמעונאי המזון). ובין מחוזות, אם זכית בפיס ומצאת הבדל מובהק כלשהו, לך תנטרל השפעות סוציואקו, סגנון חיים, וסביבה. הייתי הולך על כיוון אחר. נדמה לי שאתה ממילא צריך את הסכמת הנחקרים למחקר, רק כדי שתוכל לקבל את המידע הרפואי (ואתה מוכן לבלוע את ההטיה שאתה מטה בזה את הרגלי הצריכה וסגנון החיים שלהם; בשמחה, לפחות זו הטיה שמועילה להם). אם כך, בנה מנגנון שבו הקניות שלהם והאשפה שלהם עוברים דרכך. ואז נשאר לך רק לנטרל אכילות מחוץ לבית, בפרט בעבודה ובבית הספר. חרמפף. ניסיון ב', מתחום המחשוב הלביש: מצלמה זעירה על טבעת על אצבע או שתיים, שמכוונת כך שמה שאתה אוכל מצולם. אם השרת לא בטוח מה זה שאתה אוכל, או ממה זה עשוי, היישום שואל אותך על המקום. ניסיון ג', אולי מקריב דיוק תמורת הקלה טכנולוגית: ענק שמרגיש כשאתה בולע משהו - אפשרי, לא? - ומקפיץ את היישום בסמארטפון ששואל אותך מה אתה אוכל, או לפחות שתצלם את הצלחת אם יש. |
|
||||
|
||||
אני התכוונתי שהחשבון ייעשה ברמה הארצית (על סמך מדגם מייצג, כמובן) וישווה את מה שמחושב מדיווחי התושבים לנטו שבין הכמות שנקנתה לכמות שנזרקה, כלומר לכמות הכללית שנצרכה בפועל. אם עולה מהמדגם ש-60,000 טונות של חסה נאכלות כביכול בחודש אבל בפועל אתה יודע שרק 30,000 טונות נאכלו קיבלת את הפקטור המקשר בין הדיווח לבין המעשה (2 במקרה שלנו), בממוצע ארצי כמובן. דומני שזה מה שאנחנו מחפשים. בדיקות האשפה לכל בית בנפרד הן אפשרות טובה במגבלות שציינת. לא ידוע לי על טכנולוגיה שמאפשרת לך לדעת מה מישהו אכל ובעיקר איזו כמות הוא אכל מאותו דבר. סתם חיישן שיצפצף כשאתה בולע מזון ויזכיר לך לרשום אותו ביומן האכילה שלך הוא אפשרות, אם תמצא מספיק נחקרים שיהיו מוכנים לזה. |
|
||||
|
||||
הטיה: זה גורם לנחקר להיות מודע למה שנאכל (השוו לדיאטה שבה צריך לרשום את כל מה שאוכלים). |
|
||||
|
||||
זה ניחוש, שום דבר במחקר עצמו לא יכול לספק לך מידע על זה. אולי ניחוש יותר טוב יהיה שככל שאדם אוכל יותר בשר כך אחוז הדיווח כלפי מטה שלו הוא יותר גדול? או ככל שהוא שמן יותר הוא מדווח על פחות, או ככל שהוא אישה יותר הוא מדווח על פחות, או ככל שהוא דתי יותר הוא מדווח פחות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |