בתשובה ליניב נעמן, 07/07/00 14:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אם תהיה מלחמה, בהחלט יש מקום לשקול גיוס חובה. כרגע אין, ולא הייתה מזה כעשרים שנה. ב. צבא קטן ומקצועי (כמו הצבא הבריטי, למשל, שנאלץ להתמודד עם האיום השולי של האימפריה הסובייטית) יעיל, בדרך כלל, יותר מצבא גדול, שמן ומסורבל. שרשרת הפיקוד יעילה יותר, המערכת הלוגיסטית עובדת, ואם הצבא שלך מודרני, יש לו סיכוי טוב מאד מול צבא המונים לא מודרני. רוב החיילים, כיום, מגויסים מכוח חוק, בניגוד לרצונם, ויש להם מוטיבציה הטובה רק במעט מזו של עבד. בצבא מקצועי, החייל נמצא שם מפני שהוא רוצה להיות שם. ג. "מדיתנו המוקפת אויבים"? בוא נראה. עם מצרים יש הסכם שלום מאז שנת 1978. עם ירדן, מאז שנת 1994 (והיא לא היוותה אויב מאז 1967, ואפשר לטעון שלא הייתה נכנסת למלחמה אילמלא גררה אותה ישראל לתוכה). עם לבנון אין הסכם שלום, אבל אני בספק אם המדינה הזו בכלל קיימת. עם סוריה אין הסכם שלום - אבל הצבא הסורי נמצא מזה שני עשורים בתהליך התפוררות, ומזא 1972 לא הראה כל צעד תוקפני כלפי ישראל. בקיצור, אין איום ממשי. הלאה. יש את הפלסטינאים, ולצורך זה בהחלט יתכן שיש צורך באוגדה או שתיים. צה"ל מחזיק כרגע בלמעלה מעשרים אוגדות (על פי פרסומים זרים), כלומר, פי עשר מהעוצמה הנדרשת. כל המדינות והישויות שאינן חתומות על הסכם שלום עם ישראל נמצאות במשא ומתן איתה במגמה להגיע להסכם כזה. מאיפה שלפת את השטות על "מדינתנו המוקפת אויבים"? ד. "בעיה מצפונית אינה תירוץ לעבירה על החוק"? אם אתה אומר. משום מה, אלפי אברכים משתמטים מדי שנה משירות בשל בעיות מצפון. אין לי שום בעיה עם זה; הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהחוליגנים האלה ילמדו לירות. מה שאני רוצה הוא, שלכל בנאדם תהיה האפשרות להחליט שמצפונו אינו מאפשר לו לשרת בצבא כיבוש, בצבא שהעיסוק העיקרי שלו מאז הקמתו הוא דיכוי ורצח, בצבא מטומטם, בצבא המקדש גזענות, שובניזם וחוסר מקצועיות. זה כל מה שאני רוצה. הדבר היחיד שלמדתי בצבא הוא איך לשקר, לטייח, לגנוב ולירות בעיניים עצומות. לשם כך, גזלו ממני שלש שנים מהטובות שבחיי. שירותי - כאפסנאי בבקו"ם ולאחר מכן כסמל מבצעים ברצועת עזה - לא הועיל לאיש. עדיף היה למדינה (נעזוב לרגע את הגישה האישית) אילו למדתי או עבדתי באותן שנים. ה. פציפיסט? אני? יש לך טעות בכתובת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שהנ"ל ניסה להסביר זה שצבא לא בונים ביום אחד, למעט צבא פלנגות, בניית צבא חזק היא תהליך הלוקח שנים ולכן גיוס של כולם כשתהייה המלחמה הוא חסר כל הגיון, אלא אם כן הדבר יגיע למצב של קרב מאסף מבית לבית. 2. המוטיבציה היא לא פונקציה של הגודל או הכסף אלא פונקציה של רמת הזדהות וחינוך ולכן גודל הצבא איננו רלוונטי לעניין. הדיון בגודל הצבא הוא נושא לגיטימי אך נפרד ובכל מקרה גם צבא קטן יצטרך להבטיח איך שהוא שהטובים יגיעו אליו, על ידי חוק מן הסתם. 3. עיין סעיף 1. 4. אני לא הייתי מעלה על נס את הדברים שלמדתי בצבא אם הרשימה היתה זהה לשלך, כנראה שכל אחד מוצא בצבא את מה שהוכשר לו מטבעו. אני מכיר אדם אחד או עשרים שלמדו בצבא: התחשבות בזולת, מגוון כישורי לחימה, הגדלת ראש, ניווט, חריצות, יושר, אמינות, רגישות חברתית, אהבת הזולת ועוד מגוון כישורים מועילים וטובים לחיים ובכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צבא לא נבנה ביום אחד. זה נכון. השאלה היא אם אנחנו צריכים להחזיק צבא הגדול פי חמש ויותר מהנדרש לביצוע משימותיו, וזאת מפני חשש ערטילאי ובלתי ברור מפני מתקפה ערבית עתידית. ב. מוטיביציה חשובה מאד, אין לי ויכוח איתך כאן - והמוטיביציה של רוב חיילי החובה היא על הקרשים, דבר שאינו מפתיע בכך שמדובר בעבדי המדינה. שים לב ל"לחיצות הבית", תגובה אוטומטית של אנשים שלא רוצים להיות היכן שהם נמצאים. חייל שנמצא הרחק מביתו במשך חודש נחשב לחייל ש"יש לו יציאות גרועות"; בארה"ב ובבריטניה חיילים מקבלים חופשות פעם בחצי שנה, ועד כמה שידוע, הם לא מתלוננים על "רצון לחזור הביתה" - בין השאר, בגלל שהם בחרו את הג'וב שלהם. ג. די להקים "צבא שלד", צבא של 5-6 אוגדות, להשאיר את חיל האוויר בגודלו הנוכחי, לבטל את חיל הים (הוא לא מועיל לשום דבר, והוא בזבוז כסף רציני), כדי שיהיה לך כוח מספיק חזק לעמוד כנגד כל מתקפה צפויה. במידה ותפרוץ מלחמה, על הכוח הזה יהיה לעבור למגננה עד שאפשר יהיה להקים עוד כמה אוגדות, המורכבות מאנשי צבא לשעבר, אנשי מילואים שנשארו מהמערך הקיים כיום, וחיילים שעברו אימונים מזורזים. זו המתכונת שבה פעלו צבאות ארה"ב, בריטניה, וברה"מ בעת מלחמת העולם השניה. גרמניה וצרפת, שתי מדינות שנשענו על גיוס חובה, הוכרעו. ד. כיצד להבטיח שהטובים יגיעו לצבא? משכורות ראויות לשמן, פטור ממיסים, חינוך על חשבון הצבא, דירה על חשבון המדינה עם השחרור, מדים נורמליים, ועדיפות בקבלת משרות מדינה לאחר השחרור. זה נשמע לי כמו חבילה סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור יוצא חיל הים (אומנם לא לוחם אבל ביחידה קרבית גם בסדיר וגם במילואים), נראה לי שאתה מאד מזלזל בחיל הים. במלחמה הבאה, אם וכאשר תהיה, חיל האוויר יהיה עסוק מאד מול כוחות אוויר ונ"מ של הצד השני, כך שאין ביכולתו להחליף את חיל הים בהגנה על מימי המדינה. יתר על-כן: 1. עיקר תנועת המטענים לארץ וממנה נעשה בדרך הים. אי אפשר להטיס באוויר משלוח שלם של מכוניות יפניות - לדוגמה. ויש בהחלט חשש שבעת מלחמה כוחות ימיים של האוייב ינסו לשתק את התובלה הימית האזרחית למדינה. 2. יש לשני הצדדים צוללות. מהאוויר מאד קשה לזהותן, וכך בלא חיל ים, צוללת אוייב יכולה לשגר אנשי קומנדו לפגיעה בערי החוף שלנו, בלא חשש ממשי של התגלות. 3. לחיל הים יש תפקיד מכריע בתוכניות פיתוח יכולת מכה שנייה במקרה התקפה גרעינית על ישראל. 4. חיל הים נותן לנו אופציה (כמו במלחמת לבנון) של החפת כוחות חי"ר ושריון בעומק חופי האוייב. 5. לסיום: במלחמת יום הכיפורים, חיל הים הישראלי היה החיל היחיד בצה"ל שממש ניצח במלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה, במערב מקובל גיוס חובה כצעד חירום. זה לא קורה הרבה. זה קרה במלחמות העולם, בקוריאה ובוייטנאם. ולא לוקח כל כך הרבה זמן להביא אנשים ליכולת קרבית מינימאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. בהולנד, שוויץ ופינלנד למשל יש גיוס חובה של שנה עד שנתיים, במהלכם עוברים הכשרה צבאית וכמה אימונים (ללא פעילות מבצעית). מידי כמה שנים מבוצעים תמרונים וחילי המילואים נקראים להשתתף בהם. בצורה כזו צבע הקבע עוסק בפעילויות השוטפות, ובמקרה של פלישה, ניתן להסתמך על צבא המילואים הגדול.לדעתי זהו המצב הרצוי גם בארץ. במדינות כמו ארה''ב אין צורך להחזיק צבא מילואים הכוננות מכיוון שאין עליה איומים ישירים משמעותיים (קנדה לא תנסה, מקסיקו יכולה וקובה...) ולכן הם יכולים להחזיק צבא קבע ובמקרה של מלחמת עולם, הם יגייסו את כל הצעירים, ישלחו אותם לטירונות מקוצרת ומשם לשדה הקרב. ויטנאם או אירופה יכולות לחכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין את ההבדל בין "מצב חירום" - אמריקאי בוויאטנם או במלחה"ע II לעומת מצב חרום שלנו בו העניין יכול להגמר תוך ימים. כמובן שניתן להביא תוך "לא הרבה זמן" את רוב האנשים ל"כשירות מינימלית". נשאלת כמובן השאלה מהי כשירות מינימלית וכמה זמן זה לא הרבה. אני לא חושב שטירונות כלל צהלית מביאה את החיילים לכשירות מינימאלית (מטווחים שעשיתי יחד עם נהגים ביחידה שלפני שנכנסו ללבנון מישהו חכם חשב שיהיה הגיוני לבדוק איך הם יורים) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |