|
את "לא זה הדרך" אני מכיר בזכות בחינת הבגרות בספרות. בתקופתי - ואולי גם עכשיו - הבחינה היתה מחולקת לכמה נושאים: שירת ימי הביניים, מחזות קלאסיים, רומאנים, וכו', והיה צריך לבחור מביניהם כמה נושאים (משהו כמו שלושה-ארבעה) ולענות על שאלות בכל אחד מהם. המורה היתה בוחרת איזה נושאים היא תלמד, וכל כזה נושא הצריך קריאה של די הרבה עמודים וכמה חודשים של לימוד בכיתה.
לא הרבה זמן לפני הבחינה מישהו (אחי הגדול, אם אני זוכר נכון) סיפר לי שאחד הנושאים, "מסה ועיון", הוא הכי קל: צריך לקרוא בשבילו רק שניים-שלושה מאמרים קצרים (אחד מהם הוא "לא זה הדרך"), ופשוט להבין מה הם אומרים. הנושא הזה לא היה בתכנית הלימודים של המורה שלי, אבל ביררתי אתה, והיא אמרה שכן - אני באמת יכול ללמוד את המאמרים האלה ולבחור את הנושא הזה בבחינה. כך עשיתי, חסכתי לעצמי הרבה זמן, וגם קיבלתי ציון טוב.
כשהמאמר עלה עכשיו בדיון פה, יותר מ-25 שנה אחרי בחינת הבגרות שלי, ניסיתי להיזכר במה הוא עסק. לא היה לי שמץ של מושג. דווקא חלק משאר החומר שקראתי במסגרת לימודי הספרות בתיכון נחקק לי בזיכרון: אני יכול לדקלם בעל-פה לא מעט שורות מהשירים שלמדנו, וזוכר היטב את העלילה של הרבה מהספרים והסיפורים.
|
|