A rolling stone gathers no moss.
ובכל זאת, מדוע אתה משתמש בכל מיני טיעונים פסיכולוגיסטיים, כדי להראות לכאורה מדוע הפחד של יהודים מהשמדה הוא לא אמיתי? האם אין הגיון בלדאוג, שמה הרוב הערבי המקיף את מדינת ישראל, הנשלט על ידי עריצים המשתמשים בתעמולה אנטישמית בכדי להפנות את זעם העם למחוזות אחרים, באמת יממש זעם זה בצר למדינת ישראל, ויחריבה? האם אין דוגמאות רבות ברחבי העולם לרצחי עם? האם הייתה השואה, או ההייתה אך חלום? איך אדם שפוי יכול להיות פחות ממודאג, מול ההפגנות הדתיות ולא-דתיות שקוראות להרס מדינתנו, אפילו במחוזות רחוקים כגון אירן, ומרוקו, שלכאורה אין להם שום קשר או מחלוקת עימנו?
נראה לי, למשל, שאתה דומה לדמות Twoflower בספרו של טרי פרטצ'ט, The Colour of Magic. אתה בטוח שהכל יסתדר אם רק אנשים ישבו אחד עם השני וידברו מעל כוס בירה.
מעניין מאד, שאין סימוכין לדברים אלה במציאות.
|