|
אני קורא את הדברים אחרת ממך, במיוחד בכל הנוגע לסעיף 2. הקריאה שלי את הדברים שמובאים בשם צה"ל היא של צבא שלא רוצה את המערכת, וגם כשהשר מחליט עליה הוא עושה מה שהוא יכול כדי למסמס את ההחלטה הזו. עוד בינואר 2007 הוא מנסה לדחות את ההחלטה לפחות לאמצע השנה ולהכפיף אותה לאינספור תרחישים, ניתוחים ומבחנים - הכל נשמע הגיוני מאד על הנייר אבל ברור שזה מאפשר לצבא להחליט מה שהוא רוצה, וברור שהוא לא משדר גישה של "זה חשוב ואנחנו רוצים את היכולת הזו". אחר כך הוא סובר ש-"נכון לבנות צירוף אופטימלי של שכבות הגנה שונות, בסדר עדיפות בראייה כוללת. מערכת הגנה אקטיבית היא לא פתרון בפני עצמו והיא בסך הכל צריכה להבחן כיכולת משלימה ליכולת ההתקפית של צה"ל". כלומר: אנחנו רוצים שתאשר לנו לבנות יכולת התקפית, ואולי אז גם נסכים להכניס טיפה יכולת הגנתית - וזה חצי שנה אחרי שראינו את ההצלחה של היכולות ההתקפיות בשיתוק ירי הרקטות מלבנון. בכל מקרה הוא מבקש לדחות את ההחלטה וגם אומר "אם אתה רוצה לעשות את זה תביא כסף מהבית", הוא לא מוכן לוותר על אגורה עבור זה. בסופו של דבר השר, ואחריו ראש הממשלה, מחליטים שניהם שהפרויקט חיוני ודחוף. מה תגובת המערכת? היא שוב ממליצה לא לאשר אפילו ברמה העקרונית, לא רק עד לסגירת נושא המימון (שגם זה לא אמור להפריע לאישור עקרוני) אלא גם עד להשלמת הנתונים והניתוחים. השר וראש הממשלה החליטו שהאיום מחייב מענה וזה המענה הנבחר? אז החליטו. אמרו שאסור לעכב אפילו ביום אחד? אז במרס הרמ"ח ממליץ לא לאשר, באפריל ראש אג"ת מחליט לא לאשר, וביוני הרמטכ"ל מאשר את ההחלטה לא לאשר. אם ככה מתקדם פרויקט שהם לא מתנגדים לו אז אני תוהה איך היה מתקדם פרויקט שהם באמת לא רוצים אותו.
|
|