|
||||
|
||||
ונקודה נוספת, שהעלה רוגל אלפר1 היום: גוטווין ורולניק די צהובים זה לזה מבחינת התיאוריות שלהם. למעשה הם אומרים דברים סותרים וגוטווין אף טוען שרולניק עצמו הוא משת"פ של המערכת/השלטון המושחת. אז להביא את שניהם כדוברים בקול אחד זו טעות שמטעה. 1 בכל זאת יש גבול, ממתי התחלתי לצטט את רוגל, אז לא אביא קישור. |
|
||||
|
||||
בנקודה הזו יש ביננו הסכמה. בכלל, החלק השלישי בסדרה חלש בעיני משני טעמים. ראשית, גוטווין, כהסטוריון, מביא תיאור של התרחשויות ופרשנות שמטבעה היא סובייקטיבית וניתן בקלות יחסית לחלוק עליה. שנית, לגוטווין יש הטיה אידיאולוגית כה חזקה שכמעט מפתה לערער עליה ואינה תורמת ואפילו מחלישה את הטיעון הענייני. היה עדיף לוותר עליו. 1 באמת נסחפת. אבל אהבתי את הביקורת על ספרו "כבוד המשפחה" ואחת התגובות "עוד שמלאני אבוד, ערירי ואומלל" גרמה לי לפרוץ בצחוק. |
|
||||
|
||||
במקום לדבר על המסר מדברים על השליחים. הם צריכים לדבר במקהלה? הם מגיעים לאותן מסקנות למרות שתפיסת העולם שלהם שונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |