|
||||
|
||||
לטעמי אין הם בהכרח סותרים. בפרשנות הראשונה אמנם הדגש על היות הרוע בנאלי, שכיח, אבל לא נאמר בה דבר לגבי אפשרות הבחירה שמייצרת אחריות ואשמה. כמעט כולנו עלולים בנסיבות מסוימות לנהוג ברשעות אבל הבחירה עדיין בידנו, כפי שויקטור פראנקל כותב בספרו "האדם מחפש משמעות": "אנחנו ששרדנו יודעים שהטובים בינינו לא חזרו" (לא ציטוט מדויק). הוא גם כתב: "כשנסיבות החיים הרגילות נטרפות, נותרת לנו החירות האחרונה: כיצד להגיב." (שוב, לא ציטוט מדויק) זו אמירה משמעותית של אדם שחווה את השואה ושרד. |
|
||||
|
||||
כאן נגעת בדברים עמוקים מאד וע"פ דעתי גם נכונים. היכולת המוגבלת הזו, הקיימת בכל מצב, קשה ככל שיהיה, לבחור ולהכריע בין טוב לרע, היא הבסיס הנדרש לביסוס קיומם של הטוב והרע כמושגים בעלי משמעות. אבל כאן אין עסקינן באנשים העושים דברים רעים (שזה אכן נפוץ מאוד. כולנו, לא כן?), אלא באנשים שהם הרוע עצמו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |