 |
אין לך מושג, גלעד, כמה צער עורר בי המאמר שלך. אני רואה בעיניים כלות את התהליכים שהמדינה עוברת, וכל נטישה של אנשים כמוך מזרזת את התהליכים האלה. אני לא שותף לראיה החד-צדדית (בעיני) שלך את הסכסוך, אבל אני מסכים שישנם חלקים גדולים בחברה הישראלית שאטומים לגמרי לעושק ולסבל שאנחנו גורמים. משקלם של אלה הולך וגדל עם כל שמאלני שעוזב, ואני פוחד שהתהליך מוביל באמת לכיוון של פאשיזם, מעין נבואה שמגשימה את עצמה (בעיני. כאמור, אני לא מסכים עם השיפוט שלך לגבע העבר וההווה).
אבל אנשים שמרגישים כמוך, ומיישמים את המסקנות הכואבות על בשרם, מעוררים בי הרבה הערכה, הרבה יותר ממי שממשיך לשבת כאן ובו בזמן לטעון שישראל היא מדינה נאצית. ברור שכל מי שחי בישראל תורם לחיזוקה של המדינה הנאצית הזאת ולו רק דרך תשלום מסים והעלאת התל''ג, ולפיכך הוא רשע גמור. ''להלחם מבפנים'' נגד מדינה מתועבת כל-כך (לשיטתם) נשמע כמו תירוץ יותר מאשר נימוק אמיתי, כי המלחמה היחידה נגד זוועות כאלה היא מלחמה בפועל, עם פצצות ורובים, לא מלחמה על דעת הקהל.
וכך נוצר לו הפרדוקס שבו איני יכול שלא להעריך את הצעד שאתה עושה ולהצטער על לכתך בעת ובעונה אחת. כי מה שאתה אומר, בעצם, הוא שאין למדינה הזאת זכות קיום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש