בתשובה לשוקי שמאל, 13/10/15 12:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובתך לא נעלמה, ואני בטוח שהרבה קראו אותה, גם אם לא בער להם להגיב עליה. אבל עכשיו בוער לי להגיב לך. ההשוואה של הימין בישראל לאלה שמתקהלים בהמוניהם כל יום ומנסים לרצוח, וגם מצליחים לפעמים - מקוממת מאוד. ברובד כלשהו יש כאן גם השוואה לנאצים. כל כך קלאסי. אנשים דבקים באמונותיהם וערכיהם, החשובים לא פחות מערכיך שהובילו לכתיבת הסיפא, שאיכשהו נשמעת כמו ''עדיף להתאבד''. הו, באמת, סלח לי על שאני מאמין בערכים שלא מובילים להליכה כצאן לטבח, רק כדי לשמור על מראית עין של שימור ערכים קלוקלים המקלים על הפושעים ומצרים את צעדיהם של אנשים הגונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במידה רבה אני מודה באשמה. ההשוואה המרומזת אינה תקפה עובדתית. גם ברוע יש דרגות ואין לבטל אותם. אין לומר שכל הרעים רעים באותה מידה ואופן. ההשוואה המרומזת נראית לי כפרובוקציה לגיטימית באמירה שכוונתה לעורר דיון בשאלת שורשי הרוע. באופן עקרוני שום דבר ושום ארוע בהיסטוריה האנושית-פוליטית אינו דומה לשום דבר אחר ("אי אפשר לרחוץ פעמיים באותם מי נהר"). אם נוציא מכלל שימוש כל דימוי וכל השוואה מה יוותר לנו לומר? לטענתך השנייה, התיחסתי באופן מפורש בתגובתי המקורית, כאשר כתבתי על "הישרדות היפותטית". כאשר נהרגו ההרוגים על הסכם אוסלו וכדומה, דברתם על פושעי אוסלו ו""עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי הסמול וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו ..." וגו'. על מה נהרגים הקרבנות היום? על "שתי מדינות לשני עמים" (יום כן ויום לא, היום לא)? הרי בדיוק על כך הויכוח. הרוע הבנאלי מוותר על ערכים מוסריים ואנושיים לא מתוך רוע עקרוני, אלא בטענה שהדבר חיוני להישרדות. האם פשעי שלטון הימין בישראל, תורמים איכשהו להישרדות שלנו? הרי כל ה"היגיון" כאן בנוי על "הערבים מבינים רק כוח". הטיעון הזה נכון בדיוק כמו הטיעון "היהודים מבינים רק כח". ודוק, מה אומר אותו רוב ערבי שאינו "רע" ובכל זאת מצדיק את הטרור הפלשתיני? הוא אומר בדיוק כך: "היהודים מבינים רק כח". אתה באמת רוצה להשתמש בטיעון ההישרדותי הזה? אנו, איננו מאמינים ששמירה על ערכינו וחוקינו סותרת את דרישות ההישרדות שלנו. בעניין זה, איש אינו יכול להיות בטוח מהי האמת. בהינתן אי ןדאות זו אני קורא לנו לשמור על נשמותינו. ויתור על כך רק יחזק את האנלוגיה שכל כך התקוממת עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה שמובילה אותך להשוואה הזו, היא העובדה שהפכת את המושג "רוע" לכל כך בנאלי, עד כדי אינפלציה. אני מאמין שאתה לא מתנגד לירות במחבל שמשתולל עם סכין. באם אתה לא מתנגד, זה בגלל שאתה מבין שהפעולה הזו חיונית להישרדותם של אנשים הגונים, על חשבון רוצח/אורק. כלומר - הירי לא בא מתוך רוע, אלא מתוך גישה הישרדותית ואולי אפילו חישוב מוסרי כלשהו. אם אנו מסכימים על זאת, הרי שגם אם יש לך ויכוח עם אחרים כיצד להחיל את החישובים או מה התוצאה של החישובים, בסופו של דבר לא מדובר כאן ברוע. הרי אם אני מבין נכון, הרוע הבנאלי שממנו שאבת את ההשראה ואותו הרחבת והחלת על מה שקורה בימים אלה, אותו רוע בנאלי היה רוע "אמיתי", שלא מתוך כורח וללא חישובים מוסריים. אתה יוצא מתוך הנחת יסוד שהרוב הערבי אינו רע ובכל זאת מצדיק את הטרור. אולי נחשוב שאם הוא מצדיק את הטרור, הוא כן רע? וזה, אישי הנכבד, רוע בנאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך נטייה מורבידית להתבוסס בסכינאות ולי אין כל עניין בכך. אינני מתיימר להשיא עצות ובודאי שלא לשפוט אנשים החשים עצמם בסכנה ופועלים כך או אחרת כנגד תוקפיהם. אני מייחס את הרוע הבנאלי לכל אותם זרזירי עט וחורצי לשון הקוראים לאחרים לחסל את האוייב גם כאשר אפשר להימנע מכך. איני יודע אם נזכה לכך, שמסיתים רצחניים כמו ינון מגל, הרב של צפת (וכבר ארוכה הרשימה וכבדה מנשוא), יחבשו את ספסלי הטריבונלים של האג כפי שהווה למילושביץ ומרעיו, אבל בודאי מן הראוי שיהא כך. ולא, אדוני, בעיניי הרוע הבנאלי אינו אותם ערבים התומכים באופן פאסיבי בטרור משום ש"יהודים מבינים רק כוח" כשם שאיני חושב שיהודים המצדיקים באופן זהה טרור יהודי הם רעים. הרוע שוכן במקום בו כופרים בכך כי התורה צוותה עלינו "לא תרצח". היא לא כתבה "לא תרצח יהודי" או "לא תרצח חפים מפשע", או "לא תרצח אנשים נחמדים". כל מוות של אדם, ולא חשוב מה עשה, אינו ארוע משמח ואינו סיבה לחפלה. לעיתים אדם צריך לפגוע בזולתו כדי להגן על עצמו. זה עדיין לא הופך את מה שנעשה ארוע שיש לחגוג או לנפנף בו. העובדה שאיני שופט את אלו שהרגו או פצעו מפגעים, אינה עומדת בסתירה לכך שאיני רואה אוטומטית בכל אחד שהרג או פצע ערבי גיבור חיל מטובי בנינו. בפרט כל אדם בעל עמדה ציבורית, הקורא להרוג אדם שסכנתו ניטלה ממנו, הוא פושע מלחמה ולא שום דבר אחר. הרוע הבנאלי הוא במנהיגים הנמנעים מלרסן את מצביעיהם ולהעמידם על חומרת מעשיהם. הרוע הבנאלי הוא במנהיגים אשר משיקולים אלקטורליים מאפשרים לעם ישראל להפוך לעם של בריונים ופורעים שאין להם לא אלוהים ולא חוק או מוסר. הרוע הבנאלי הוא באותם מנהיגים המאפשרים לעם ישראל ללכת ולהידמות לאוייביו הרצחניים בסברה הפתטית כאילו רק כך נשרוד. עם ישראל ישרוד אם יבחר מנהיגים קרי רוח וישרי דרך ולא אבו-גי'לדות שכל מה שיש להם להציע הוא שפיכות דמים הדדית ומעגלית. "לא תשחית את עצה... ואותו לא תכרות". "שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי המעשה, אוהבים השלום ושמחים בטוב הבריות, ומקרבין אותם לתורה, ולא איבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל, יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם, לא כן הרשעים אחיהם של מזיקין, ושמחים בהשחתת העולם, והם משחיתים את עצמם, במידה שאדם מודד גם מודדין לו. כלומר: בה הוא נדבק לעולם, וכעניין שכתוב "שמח לאיד לא יינקה". והחפץ בטוב ושמח בו – נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפורסם." (ספר החינוך, מצוות לא תעשה תקכ"ט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכינאות היא מענייני דיומא. למה מפריע לך שדנים בעניין כל כך רלוונטי? קצת קשה לי עם העובדה שאתה בוחר לצטט בצורה כל כך סלקטיבית. כתוב "לא תרצח", אבל מהי ההגדרה של רצח? הרי לא כתוב "לא תהרוג". ואותה תורה בה כתוב "לא תרצח", זו התורה שבה משה ובני ישראל שרים על שפת הים בו טובעים המצרים. זו התורה שבה כתוב למחות את זכר עמלק - לאחר שכבר הובס בקרב. זו התורה שבה אחרי שנגמר הסיפור עם בנות מואב, שולחים צבא לחסל את המדיינים. בתורה בה כתוב "לא תשחית את עצה", לא כתוב לא להרוג את האויב. וכל החסידים ואנשי המעשה שהזכרת, קירבו את הבריות בדיוק לתורה הזו, ממנה אתה בוחר לצטט רק את מה שמתאים לך, ומתעלם מכל מה שלא מתאים לך. אם כן, לפי אותה תורה, מותם של המצרים היה אירוע שיש לחגוג. וכמה וכמה פסוקים יש שם המתארים בפרוטרוט כמה בלו בלו בלו עשו המצרים ושריהם ואדיריהם כשטבעו בים סוף. ונאמר: באבוד רשעים רינה. עצם הימצאות הרשע בעולם היא השחתה, ואיבוד הרשעים זה תיקון העולם - ולכן הרינה. ואם כבר עמלק, נחזור למשפט האלמותי: כל המרחם על האכזרים, סופו שיתאכזר אל הרחמנים. הרחמים על האכזרים שמחלקים סוכריות כשיש פיגוע, על המפגעים בעצמם שנוטרלו ולכן... מה? הם כבר לא אכזרים? צריך לתת להם הזדמנות נוספת? לא עדיף במקום זה לרחם על אנשים טובים, שכל החיים שלהם עשו רק טוב ופתיל חייהם נקטע באחת על ידי סכין. כמה מורבידי מצידי. ואולי אתה מכנה את זה מורבידי, בגלל שלא נוח לך שמזכירים לך למה יורים בהם? למה צריך להפטר מהם? זכור את אשר עשה לך עמלק! אם לא תזכור, סופך לרחם עליהם. והנה עוד ציטוט חביב: אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם מאוד, למה תישומם? ואכן, על הערבים לא אסרו להתהלך ברחובותינו, והרי הם שוממים. היהודים עצמם מפחדים ללכת ברחובות בהם מסוגלים להסתובב ערבים. למה תישומם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעשי ידי טובעים בים - ואתם אומרים שירה?" ____________________ גם זה חלק מהפרשנות המסורתית. אם אתה תוצר של החינוך החרדי - לחינוך הממלכתי במקומות הגרועים ביותר באמת שאין במה להתבייש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות מוטעית. למלאכי השרת כביכול אין אינטרס, ולמה להם לומר שירה? אבל בני ישראל שניצלו מצריהם - עליהם לומר שירה. עליהם להודות ולשמוח על שניצלו. הרי אף אחד לא בא בטענות על בני ישראל שאמרו שירה, ושירת הים נקבעה כחלק מ"פסוקי דזמרה" - פרקי התשבחות לה' שפותחים את תפילת שחרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט על המנהיגים: רעיון / וולט ויטמן מתוך "עלי עשב" על הציות, האמונה, הדבקות: כשאני עומד מנגד ומסתכל, נכמר בי משהו נוגע עד עמקי-הלב למראה המונים גדולים של בני-אדם, ההולכים אחרי מוליכיהם אלה, שאינם מאמינים בבני-אדם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |