בתשובה למאיה, 02/09/15 16:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבנת הנקרא: בציטוט שאת עצמך הבאת, הפצ"ר בכבודו ובעצמו (שהוא "קצת" יותר מוסמך ממך או ממני לפרש את החוק הבינ"ל בעניין דיני מלחמה) כותב "לפי המשפט הבין-לאומי להתהוותם נדרש יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית" - כלומר פשע מלחמה כן דורש כוונות ("מחשבה פלילית") ולא רק מעשים. גם סעיף 51 שציטטת ניסוחו: "התקפה שניתן לצפות כי תגרום לאבדן נלווה של חיי אזרחים...אשר יהיו מופרזים ביחס ליתרון הצבאי..." - גם כאן הניסוח במפורש מתייחס לכוונה ולא למעשים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את טועה בהתייחסות לפצ''ר כגורם חף מאינטרסים. הוא חלק מהמערכת ומשרת ומכשיר אותה ולפעמים ממש נאלץ לאנוס את הנסיבות כדי להגיע למסקנות המזכות המצופות ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הבנת הנקרא:) סעיף א' לחוק אינו מתייחס לכל ציפייה, פלילית או שאינה פלילית כדי להרשיע בפשע מלחמה. הנה הציטוט: "בין השאר, ההתקפות מהסוגים שלהלן תחשבנה כחסרות הבחנה: (א) התקפה על-ידי הפצצה בכל שיטה או אמצעי, המתייחסת למספר מטרות צבאיות נפרדות ומובחנות באופו ברור והממוקמות בעיר, עיירה, כפר או אזור אחר המכיל ריכוז דומה של אזרחים או אובייקטים אזרחיים, כאל מטרה צבאית יחידה;" הפצ"ר בחר, כפי שאת בחרת, להתעלם כליל מסעיף א' ולזכות על סמך סעיף ב'. פשע מלחמה לפי סעיף א' אינו מחייב כוונה כלשהי אלא מתייחס למעשים בלבד, בדיוק כפי שלנדו כתב. שיגור טיל למחסן בו מרוכזים 100 אזרחים, משפחות, עונה על הדרישה בסעיף א' ולכן ההתעלמות הבעייתית ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסעיף הזה קשה להבין מבחינת הבנת הנקרא אז אני אזקק בשבילך את עיקר תוכנו: "התייחסות למספר מטרות צבאיות נפרדות כאל מטרה צבאית יחידה" את באמת חושבת ששיגור טיל למחסן היא הפרה של סעיף זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא קשה להבין. נניח שבקצותיה של עיר מסויימת (נגיד עזה) יש שתי מטרות צבאיות (נניח בסיס אימונים ומפקדה של חמאס). ''הפצצת שטיח'' של כל העיר כדי לפגוע בשתי המטרות האלו תיחשב כפשע מלחמה. הסעיף הזה פחות רלבנטי היום מכיוון שההפצצות הרבה יותר מדוייקות מאשר הן היו בתקופה שניסחו את האמנה, ולמעשה השיטה של הפצצות שטיח לא קיימת יותר בצבאות מודרנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע את מתעקשת להתיחס לציטוט מתוך אמנה שישראל היא "מתנגדת עקבית" לה, כאילו היא חוק ישראלי? טכנית זה לא נכון. הערתי לך כבר בעניין זה. מדוע את טוענת טענות שאת יודעת שהן לא נכונות? יש עקרונות שמופיעים גם בפרוטוקול הראשון של אמנת ז'נבה, וגם במקורות אחרים לחוק הבינלאומי, עקרונות שישראל מחוייבת להם, כמו עקרון המידתיות או עקרון ההבחנה - אבל נוסח הפרוטוקול הוא לחלוטין לא חוק במדינת ישראל. את לא יכולה לצטט מתרגום שמצאת באתר בצלם, ולהטעות את הקוראים כאילו את מצטטת מתוך החוק הישראלי. די כבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לרחל שהשיגה על הסעיף הזה. הרלוונטיות היא בהודעה המטעה של הפצ"ר לפיה יש צורך במשפט הבינלאומי הוכחת יסוד נפשי לקיום פשע מלחמה, ללא קשר לתוקף החוק בישראל. הן רחל והן הפצ"ר מטעים ומתעלמים מסעיף א'. מתוך הודעת הפצ"ר: "נשמט גם הבסיס להאשמות כי באירוע זה בוצעו פשעי מלחמה, אשר לפי המשפט הבין-לאומי להתהוותם נדרש יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית." הוא מטעה (שלא להשתמש בנוסח בוטה יותר) ומשתמש בהטעיה כטיעון לזיכויו של מלכא. לא נשמט הבסיס כי אין צורך בהוכחת כוונה כדי לקבוע אשמה בפשע מלחמה. הפנה נא את טענותיך לפצ"ר המסתמך על החוק הבינלאומי אלא שהוא מעוות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר ביו מה שטענתי, ובין התשובה שלך? אין קשר. והטענה עצמה לא נכונה. את פשוט מסרבת להבחין בין פגיעה נקודתית שמתברר בדיעבד שגורמה אבדות גדולות, ובין פגיעה חסרת אבחנה. הסעיף שציטטת "מהחוק" (לא חוק!), מתיחס לדוגמאות לפגיעה חסרת אבחנה כפי שמחבלים עושים כשהם מכוונים בגדול לישוב אזרחי. שיטת המלחמה הזאת אסורה. במקרה של מלכא, מדובר בפגיעה מדוייקת במטרת נקודה. במקרה כזה מפעילים את עקרון המידתיות, כפי שהייתה לנגד עיניו של המפקד בשעה שנתן את הפקודה, ולא לפי מה שהתברר מאוחר יותר. במקרה של פשע מלחמה נקודתי, מבחינים בין צלף שטעה בזיהוי בין לוחם לבלתי לוחם, ובין צלף שירה מתוך שנאה והרג בכוונה בלתי לוחמים. אלה שני המבחנים שמלכא עמד בהם. החלטתו עמדה במבחן המידתיות, ולא נמצאו ראיות לכוונה פלילית. נדמה לי שכתבתי לך כבר את הסברים האלה, את פשוט מתעלמת ומתחמקת ממתן מענה ענייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא הטענה הלא נכונה שטענת מולי: "מדוע את מתעקשת להתיחס לציטוט מתוך אמנה שישראל היא "מתנגדת עקבית" לה, כאילו היא חוק ישראלי?" וכן: " את לא יכולה לצטט מתרגום שמצאת באתר בצלם, ולהטעות את הקוראים כאילו את מצטטת מתוך החוק הישראלי. די כבר. " (ההנחות שלך לגבי - ששיקרתי לגבי "אשת תקשורת שדיברה ברדיו" - צפריר תיקן אותך, שמצאתי "תרגום באתר "בצלם" - לא היה ולא נברא, מתחילות לעייף אנא הפסק להניח לגבי הנחות וכשמשהו לא ברור לך פשוט תשאל. איני נוהגת לשקר ואין זה נעים שאתה מניח אחרת ומנסה לתקוף אותי. אצטט אותך: "די כבר".) הדיון ביני לבין רחל התרכז בזיכוי של הפצ"ר שבו, בין היתר, הוא מדבר באופן מטעה על החוק הבינלאומי. הפגזה בפגז ובטיל וניסיון לשגר טיל נוסף - אינה החלטה מידתית - וקצינים נאלצו לעצור את מלכא מלשגר את הטיל האחרון. וכאשר מדובר בריכוז אזרחים שפונו מבתיהם כדי שיהפכו לעמדות של צה"ל (למשל ביתה של משפחת טלאל) על אחת כמה וכמה. בנוסף, ניסית לקרוא פוסט של לנדו והלעגת על כך שקישור מסויים הוביל לפוסט אחר. לנדו נוהג לכתוב תחקירים מעמיקים וארוכים. כאשר הוא מזכיר בתחקיר מסוים נושא שכתב לגביו תחקיר ארוך ומעמיק, אתה מצפה שהוא יעתיק את כל התחקיר הקודם או שהגיוני יותר, כפי שהוא עושה, להפנות את הקורא אליו? האם קראת את הקישורים הרלוונטים אל תיעוד אחר או שכמו שלגבי, פשוט ניסית לדלות מידע חלקי ולבנות עליו מצג שווא לגביו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתבלבלת קצת. תיקנתי את הקוף הירוק (ולא את ירון) בתגובה 662647. מעבר לכך, קראתי רק עכשיו חלקית את הפוסט האמור של לנדו (קישרתי מחדש מכיוון שהקישור למעלה שבור). גם אם לא מסכימים עם מסקנותיו, נראה שהוא מפריד בין מידע שהתקבל ממקורותיו לבין מסקנות שהוא מסיק ממנו. לא נראה לי שנכון שהאשים אותו בהתייחסות עצמית חריגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון. היחס התוקפני כלפי גרם לטעות הזו. (לא הצלחתי לפתוח את הקישור השני אבל לנדו מתייחס למקורות שונים, כולל כתבות בידיעות ובהארץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי שתקפו אותך. אמר לך ירון, תשע פעמים תיארת את הפעילות של צה''ל כפשע מלחמה. אדם פלוני שלא מכיר את.. האתיקה שלך בתור ''חושפת אמת'' עוד עלול לחשוב שאת מנסה להדביק את התואר הזה. להדביק. כמו שמי מן הפוליטיקאים נשא נאום וניסה להדביק את התואר ''מנותק'' לאדם אחר. אלא שתשעים פעם הפנית בתגובות שלך אל לנדו. ולא שכחת גם לציין ..למשל. למשל לנדו. כאילו אי פעם הפנית למשהו או למישהו אחר. למשל. כי אדם שלא מכיר את האתיקה שלך עוד עלול לחשוב שיותר משאת מבקשת לקיים דיון, את מנסה..להפיץ. כמי שעומדת ברחובות ומפזרת עלונים. להפיץ. וזה לא בלתי לגיטימי להפיץ דרך פורומים באינטרנט, אבל אולי זה מלמד משהו על הדחף המיסיונרי שלך, שלכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. ליבי התנפץ. דווקא לי אין ספק ביושרה שלך, אבל פלוני- הוא שעשוי לחשוב שאת, איך לומר...מפיצה. מפיצנית. וזה בסדר להפיץ. אבל אי אפשר להציג את עצמך כגוף מחקרי ובה בעת להיות בעל אג'נדה, אידיאולוגית, פוליטית וסתם כזו שרוצה לשנות את השיח הציבורי. אי אפשר. לפרסומים היוצאים מארגונים, עמותות או בלוגרים בעלי אג'נדה פוליטית, מימין או משמאל, הם אולי בעלי ערך פמפלטי, סנטמינטלי, אידיאולוגי, אך הם אינם והם אינם יכולים להיות בעלי ערך מחקרי. למה להעמיד פנים. הלא זיננתם די? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות שהפצ"ר "קצת" יותר מוסמך ממך (וממני) בנושאים האלה, אבל לא צריך להיות ד"ר למשפטים (והדוקטורט של הפצ"ר הספציפי הזה הוא בדיוק בנושא זה), בשביל להבין את המשפט הבא, שמגדיר מהם פשעי מלחמה, ושנכתב באנגלית פשוטה A person is normally only guilty of a war crime if he commits it with intent and knowledge. תרגום לא רשמי: "באופן רגיל, ניתן להרשיע אדם בפשע מלחמה רק אם הוא ביצע אותו במכוון ומתוך מודעות"מקור: <British_war_crimes#Definition> [Wikipedia]; את החלטת מראש שבוצעו פשעי מלחמה (על סמך בלוג שכתב עבריין אידיאולוגי מורשע), וכל גוף שבודק לעומק את הפעולות שנעשו ומגיע למסקנה אחרת מוכרז על ידך כ"ממסמס". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |