בתשובה לארז לנדוור, 28/08/15 20:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יודע באיזה צבא שירתת ואם היית בשטחים כחייל, אני כן. לוחמים לא פחדו להתלונן נגד מפקדים ולא על חברים. אי אפשר להסתיר בצבא רשע רצחני ואין מצב שחולה רוח שאוהב להרוג ערבים להנאתו לא יוקע ע''י חבריו. פשוט אין דברים כאלה בתרבות שלנו, תתבגר. אם נמשיך לדמיין נגיע לאפרטהייד פינת שכם היא גלגול של בלגן-ברזן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היית יכול להיות כתב של פראבדה. אין כיבוש, המתנחלים הם הקורבנות, אין רציחות פלסטינים בידי יהודים, לחיילים אין מה לחשוש מפני חשיפת עדויות. לחולי הרוח האלה תמיד יהיה תירוץ של ''הותקפתי והגנתי על עצמי''. עד כמה שידוע לי, חיילים נוטים להוקיע ''יפי נפש'' ולא את החוליגנים שבהם שכלפיהם הם מגלים ''הבנה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון עד לרגע שבו בעקבות הגיבוי הציבורי הם רוצחים מישהו, ראש ממשלה, תינוק או נער ערבי, או מסתפקים בלהפוך שולחנות לסוחרים ערבים או בלעקור עצי זית של ערבים או אז הם מגלגלים עיניים וטוענים שהם נגד אלימות. לא לוקחים אחריות לגיבוי שהוביל ומוביל לרצח או לאלימות כלללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נכון כלפי אלה שבעקבות הגיבוי הציבורי לסבלם הנורא וקיפוחם המקומם ומאבקם הצודק, מגיעים לרגע בו הם דוקרים ודורסים ויורים ומפוצצים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |