בתשובה ליהונתן בר, 12/07/15 22:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוא נשנה את ההגדרה הילדותית כי המזרח התיכון בכלל והסכסוך בפרט הם עניינים מאוד שקולים ובוגרים. תשאיר לערבים את הקיפוח ותן ליהודים את הר הבית. לא. מדוע, ממה אתה מפחד? מהתגובה של הערבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא ממש הבנתי את הטענה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יכניסו ערבי לבית"ר, הוא יפשל מדי פעם. ואז האוהדים יקללו אותו. אתה יודע איך העולם הערבי עלול לנקום? (טוב, ניסיתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להבחין שהדיאלוג של היהודי עם הערבי לאורך דורות מבוסס על איום. בכל משא ומתן ובכל הסכם עמדת הערבי נשענת על הפחדה: ההצעה נורא בעייתית. לא יודע אם נוכל להשתלט על זעם ההמון ולכן כדאי שתציע שוב. תבין, הם נורא כועסים. בכל הסדר וכל ראיס שכונתי שמעו היהודים דברים ברוח זו כשבאו לסגור עניין. כנגד כל מקק טרור שישראל פרסמה ששוקלת להפעיל נגדו את הכפכף הבטיחו לנו שהשמיים יפלו. הנאומים של אל חוסייני, נאצר, סדאם, ערפאת וכל הג'מעה מהפזורה שמבטיחים דם ואש אם לא נקבל את דרישותיהם. מאיימים על יונה ביין. מה הדבר הכי עקבי שאבו מאזן מבטיח? שלא יוכל לעצור את הרחוב מלהביע את תסכולו. זה טאוויל פאדיחה בכבודו ובבאמת. הפחד של היהודי לעלות להר הבית ולהפסיק את הוונדליזם הדאעשי ב"חפירות" שמבצע הוועד להשמדת ראיות לקיום יהודי, הפחד מלעצבן, הפחד מלפגוע ברגשות, הפחד שמה הערבי יכעס, הפחד מלהגיד לערבים את האמת על תרבותם. אנחנו עדין מפחדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה הקשר בין התגובה שלי (שאומרת בגדול שהתייחסות למשהו כ״שלי״ היא ילדותית ובעייתית, וכן שהבאת מספר מצומצמם ביותר של דוגמאות ל״קיפוח״) לבין התגובה שלך (משהו לא ברור על משא ומתן עם ערבים) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |