בתשובה לרון בן-יעקב, 15/04/02 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשורה אחת: דיר -יאסין 2 + טרנספר המוני. אין ולא תהיה דרך אחרת. יש כאן שני עמים על אדמה אחת. צד אחד (להוותינו) מוכן לומר "יחלוקו" צד שני "כולה שלי". לכן אין ולא תהיה דרך אחרת. מה שדיר - יאסין עשה כשירות למדינה, מעט אירועים עשו למענה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, החלוקה לשמאל/ימין על פי הקריטריונים הנהוגים בישראל לוקה בחסר. כאילו שמי שאומר שצריך להכות ללא רחם בטרוריסטים זה ימין ומי שאומר שצריך להתפשר טריטוריאלית זה שמאל. אפשר להחזיק בשתי הדעות בעת ובעונה אחת. החלוקה, אם משהו באמת רוצה, צריכה להיות יותר על פי תפיסת המורכבות של הבעיות ושל הפתרונות, ברמה הגבוה שלהן, או אולי על סמך תפיסות חברתיות שכאן זה בכלל לא המקום להכנס אליהן. כל אותם אלו שהגדירו את עצמם בתור שמאלנים ועכשיו מרגישים לא נוח עם התוית הימנית כביכול שמודבקת להם (מתפכחים) בגלל שהם דורשים פתרון חד משמעי ואכזרי לטרור, עושים עוול לעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל. הגדרת ה"שמאל" הינה במקורה (ובמהותה) הגדרה (או תפיסת עולם) חברתית, אלא שממנה נגזרת השקפת העולם של האוחז בה, לנושאים רבים ומגוונים (כולל נושאים שכביכול אינם קשורים כמו איכות הסביבה, דת, כלכלה, מנהל תקין, היחס לאחר וכו'), ומכאן, בהקשר הישראלי, גם היחס לערבים. אין ספק שבשיח הישראלי קיים בלבול מה בין "שמאל" לבין "פשרנות" (או ותרנות, או אפילו תבוסתנות אם משהו מתעקש). חשוב להדגיש כי אחיזה בעמדות שמאלניות אינה גוזרת בהכרח ותרנות, ולהיפך. רבים מאותם "שמאלנים" או "שמאלנים לשעבר", כלומר אלו שתמכו (או עדיין תומכים), בתהליך השלום עם הפלסטינאים, מחזיקים בדעות חברתיות כלכליות שמרניות עד ריאקציוניות דרויניסטיות, ותמיכתם בתהליך השלום נובעת מעייפות ממלחמות, ומחוסר נכונות להלחם על עקרונות (עד שזה מגיע לצלחת הקרפצ'ו שלהם), ולא מתוך העקרון. מהצד השני אפשר להביא דוגמא מההיסטוריה הקצת יותר רחוקה של ישראל. למי שלא יודע "תנועת העבודה" הישראלית לא היתה מקשה אחת. היו בה תנועות וגופים שונים. אחד ממרכיביה הבולטים היה "הקבוץ המאוחד" (או בשלוחתו המפלגתית - אחדות העבודה). הקבוץ המאוחד החזיק בעמדות חברתיות כלכליות שמאלניות למדי (מבחינה זאת הוא ניצב משמאל למפא"י), יחד עם עמדות מדיניות-בטחוניות נציות ("אקטיביזם"). מיצגיו הבולטים של קו זה היו טבנקין וגלילי, ובמידה פחותה - יגאל אלון. כך למשל היה הקבוץ המאוחד הגוף הראשון אשר התישב מעבר לקו הירוק, כבר בסוף יוני 1967 (או אולי תחילת יולי, אני לא ממש בטוח). הדברים האלו היו נכונים עד תחילת - אמצע שנות השבעים (גם כאן, יש להניח, אפשר לסמן את מלחמת יום כפור כנקודת המפנה). החברה הישראלית כולה, הפכה שמאלנית פחות, אבל אלו שעדיין החזיקו (ומחזיקים) בעמדות שמאלניות, גילו את הדיסוננס בו הם חיים, והתנועה הקבוצית נעה "שמאלה" (במרכאות, כלומר מבחינה מדינית-בטחונית). בהקשר זה מעניין לציין ש"זקן השבט" של הקבוץ המאוחד היום הוא יצחק בן-אהרון, מי שהיה המיליטנטי ביותר במזכ"לי ההסתדרות, שמאלן אמיתי ויונה פוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא יודע, יש קטע ארכיוני מדהים ביום בו נבחר בגין. איש השמאל ה''טוב'', מוקיר האדם והדוגל בשיוויון וחופש... טען בהלם מוחלט ''שהעם השתגע'' ובכלל מי נתן להם לבחור, הרי ברור שאמת היא המפלגה..... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא צריך להגן על בן אהרון (גם בגלל שהוא יודע לעשות את זה בעצמו, גם בגלל שהוא לא מינה אותי ליצג אותו, וגם בגלל שאני לא מיניתי אותו לייצג אותי), אבל מישהו כנראה לוקה באי הבנת הנקרא (או הנאמר). מה שבן אהרון אמר היה ש"צריך להחליף את העם", וזאת לאחר ששמעון פרס (אשר החליף את יצחק רבין שהתפטר עקב "חשבון הדולרים") כשל בהתמודדות מול בגין. בן אהרון לא אמר שהעם השתגע. הוא גם לא אמר (או שאל) מי בכלל נתן להם לבחור, ובוודאי שלא היתה בדבריו גזענות כלשהיא (בגין, למי שלא יודע, היה פולני לא פחות מבן אהרון). מה שהוא אמר הוא שהמהפך של 1977 לא היה מקרי, אלא מבטא את רצון העם, והחלפת הנהגת המפלגה לא תחזיר אותה לשלטון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |