|
||||
|
||||
המכילתא מספר על דוד המלך שנכנס לאמבטיה ולהפתעתו מצא עצמו ערום, ערום ממצוות שלא היו עליו ציצית או תפילין. מיד הוא הסתכל בין רגליו, ראה שהוא נימול ונרגע כשהבין שהכל בסדר כי יש עליו מצווה. המדרש אומר שאלוהים ציווה על מזוזות, תפילין וציצית בדומה למלך שדורש מאשתו להתקשט כדי שתהיה רצויה בשבילו (עוד פעם העניין הגדול שיש לדת במין), ומסתמך על שיר השירים ''יפה את רעיתי כתרצה''. |
|
||||
|
||||
פרשנויות מהסוג הזה* מצליחות לקלקל לי כל פעם מחדש את סיפורי התנ"ך. דויד המלך היה שולח את הפרשנים האלה להילחם בעמונים, כדי להיפטר מהם אחת ולתמיד. (*לעומת הפרשנות שהבאת, של אבן עזרא, בעניין התאנה- שהיא פרשנות הגיונית). |
|
||||
|
||||
מעניין שיש אגדה על אחד התנאים שמעולם לא הסתכל על מה שבחלציו. |
|
||||
|
||||
אולי לא היה מה לראות. |
|
||||
|
||||
אולי הוא רק משמש, ולו רק כדי להיצרך לנקביו |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |