בתשובה לארז לנדוור, 03/06/15 12:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזה טוב?! אם כל התאבדות תעורר דיון ציבורי ולחץ לשינוי מדיניות זה (1)ייתן לגיטימציה על להתאבדויות, ו(2)ייתן את הכח לקביעת הדיון הציבורי לחלקים היותר מדוכאים1 בחברה. נראה לי כמו lose-lose. 1 מדוכאים - לוקים בדיכאון, אובדניים. לא מדוכאים - שמדכאים אותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש תיעוד שמראה שדווקא פירסום מיקרים גורם לגל חיקויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה היום היא שהשפעת השיח על ההתאבדויות תלויה באופן הצגתן. אם מאדירים את המעשה (למשל, האדרה של התאבדות "על רקע רומנטי") יהיו חקיינים אבל אם השיח יהיה רציני (המשפט הנאמר בהקשר זה הוא: "התאבדות היא פתרון קבוע למצב זמני") ויתמקד בסימנים מקדימים ובדרכי מניעה, לא יתעורר גל חיקויים אלא שתהיה לכך השפעה חיובית של צמצום מספר הניסיונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש קישור למחקר שמראה שפרסום 'שלילי' על התאבדויות מונע את אפקט החיקוי המפורסם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בפרסום "שלילי" אלא בהתייחסות עניינית ומובנית. לפני שנה בערך בתוכנית של קרן נויבך נערכה שיחה ממושכת שנכלל בה אותו אב שכול (לצערי שמו לא זכור לי, אאז"נ היה לו תואר צבאי בכיר כלשהו) וגורמים נוספים. השיחה נחרטה בזכרוני בין השאר כי צה"ל סרב במשך שנים לפרסם נתונים על מספר ההתאבדויות ואישתון, בתחקיר רב היקף שינה זאת. צה"ל זכה לשבחים באותה שיחה על הקטנה משמעותית של מספר המתאבדים בעקבות אותה תוכנית. היתה התייחסות לתופעת החקיינים ונטען שכיום יודעים שאופן הטיפול בתופעה קובע את התוצאה והשינוי בצה"ל מוכיח זאת. ישנם בבלוג תחקירים נוספים בנושא וכן תיאור נסיונותיו לקבל נתונים מהצבא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |