בתשובה לארז לנדוור, 03/06/15 12:43
ועוד דוגמא להטיה של התקשורת 656388
וזה טוב?! אם כל התאבדות תעורר דיון ציבורי ולחץ לשינוי מדיניות זה (1)ייתן לגיטימציה על להתאבדויות, ו(2)ייתן את הכח לקביעת הדיון הציבורי לחלקים היותר מדוכאים‏1 בחברה. נראה לי כמו lose-lose.

1 מדוכאים - לוקים בדיכאון, אובדניים. לא מדוכאים - שמדכאים אותם.
ועוד דוגמא להטיה של התקשורת 656389
יש תיעוד שמראה שדווקא פירסום מיקרים גורם לגל חיקויים.
ועוד דוגמא להטיה של התקשורת 656390
הגישה היום היא שהשפעת השיח על ההתאבדויות תלויה באופן הצגתן. אם מאדירים את המעשה (למשל, האדרה של התאבדות "על רקע רומנטי") יהיו חקיינים אבל אם השיח יהיה רציני (המשפט הנאמר בהקשר זה הוא: "התאבדות היא פתרון קבוע למצב זמני") ויתמקד בסימנים מקדימים ובדרכי מניעה, לא יתעורר גל חיקויים אלא שתהיה לכך השפעה חיובית של צמצום מספר הניסיונות.
ועוד דוגמא להטיה של התקשורת 656393
האם יש קישור למחקר שמראה שפרסום 'שלילי' על התאבדויות מונע את אפקט החיקוי המפורסם?
ועוד דוגמא להטיה של התקשורת 656394
לא מדובר בפרסום "שלילי" אלא בהתייחסות עניינית ומובנית. לפני שנה בערך בתוכנית של קרן נויבך נערכה שיחה ממושכת שנכלל בה אותו אב שכול (לצערי שמו לא זכור לי, אאז"נ היה לו תואר צבאי בכיר כלשהו) וגורמים נוספים. השיחה נחרטה בזכרוני בין השאר כי צה"ל סרב במשך שנים לפרסם נתונים על מספר ההתאבדויות ואישתון, בתחקיר רב היקף שינה זאת. צה"ל זכה לשבחים באותה שיחה על הקטנה משמעותית של מספר המתאבדים בעקבות אותה תוכנית. היתה התייחסות לתופעת החקיינים ונטען שכיום יודעים שאופן הטיפול בתופעה קובע את התוצאה והשינוי בצה"ל מוכיח זאת.

ישנם בבלוג תחקירים נוספים בנושא וכן תיאור נסיונותיו לקבל נתונים מהצבא.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים