 |
|
 |
||
|
||||
 |
בדיוק. אפשר לחשוב שהחברה האנושית היא חברת הערצה הדדית שבה אנו חייבים להעריץ ולאהוב כל קבוצה וכל מגזר המשתייך לחבורה האנושית שלנו. גם אנשים הנוטים לכיוון המיזנטרופי ומתקשים לפזר אהבת אחים חינם לכל עבר, גם הם עדיין בחזקת חברים במין האנושי. נתאר לעצמנו שכל חובבי הגפילטע פיש היו משנסים מותניהם, מתגברים כארי ויוצאים למסע נקמות ונידוי בכל אלו המפיצים דברי זלזול ובלע כלפי חובבי הקציצות האפורות הללו עם הטעם האפור והקריש הרוטט בתוכו טובע עיגול הגזר. (דיסקליימר: נכתב ע"י חובב גפילטע מובהק בפרט בגרסה שבה הקציצה מוגשת בתוך "סטייק" של דג קרפיון ומקושטת בחזרת טרייה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מאן-דהו היה אומר שאוכלי גפילטע-פיש פסולים לשלטון הוא היה נתפס כגזען, ובצדק. כך גם ידידנו גרבוז. הוא לא סתם ביטא בוז למנהג טיפשי. הוא הצמיד את המנהג הזה לאונס ולשחיתות, כאילו יש דמיון בין השניים. בוז למאכלים ולמנהגים ''לא שלנו'' הוא סימן הכר לגזענות בכל הדורות והמקומות. היפנים בזו לקוראנים ''אוכלי השום'', יהודים בזים למי שמביא קורבן לאליליו, אנגלים בזים לבלגים אוכלי-סוסים. אינטלקטואל אמיתי, לא יעמיד בוז כזה כדגל. אם הוא יציג את המנהג המגוחך כמקביל לעברה פלילית, הוא גזען אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אינטלקטואל אמיתי" - אולי התכוונת לכתוב "ליברל אמיתי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכילת גפילטא פיש (גירסת ה''סטייק'' היא היא המקורית ולכן השם, ואני חובב את הדג מתוק עם פלפל שחור) היא משהו שאתה עושה עם עצמך, קמיעות זה משהו שמשפיע על קבלת החלטות שיכולות להשפיע על אחרים. ראה מיקרה ננסי רייגן שהיתה מתייעצת באיצטגנים ואסטרולוגים תוך שהיא סמוכה על אוזן בעלה הנשיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שגם משה וחצי היה מתייעץ באסטרולוג. כמה מרגיע לחשוב על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בויכוח הנוכחי לא מדובר על מקבלי ההחלטות האמיתיים, קריא הנבחרים, אלא על הבוחרים, כלומר על כשירותם של מאמינים בקמיעות לבחור "נכון". אם מביאים בחשבון את הציטוט הצ'רצ'יליאני (הנימוק החזק ביותר כנגד דמוקרטיה, הוא שיחה של 5 דק' עם הבוחר הממוצע), לא נותר לי אלא להסתמך על ה"יד הנעלמה" של הדמוקרטיה. אני חושב שהשיקול כאן הוא,שהבוחר יותר משהוא נקרא לקבל החלטות שיכולות להשפיע על אחרים, הוא נקרא לקבל החלטות שישפיעו עליו עצמו. אנו צריכים לקוות שחכמת האבולוציה/יצר הקיום העצמי לפחות מביאים לידי מצב שבו יש סבירות גבוהה לבחירה סבירה. הנקודה שאני בא לבטא היא שחברה/עם אינם מחוייבים בהערכה וחיבה הדדית מנדטורית. מותר לחלק מן הבוחרים לבוז למאמינים בקמיעות ואף למנשקי הזקנים והמזוזות, בדיוק כפי שמותר לחלק אחר מן הבוחרים להאמין בקמיעות ולנשק זקנים ומזוזות. לטעמי, מי שבוחר שוב ושוב ל"עשות מטעמים" מכל אמירה כזו הוא "פושע" גדול בהרבה מאלו האומרים אותן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |