בתשובה ליובל רבינוביץ, 11/04/02 18:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ציינת דוגמא של עקירת מצבור פלאק במהלך תנועת הקפסולה שעשויה לסכן את המטופל. ובכן, מאחר וטרשת עורקים והתופעות שנובעות ממנה מקושרת לאורך (ואורח) חיי האדם, ניסיונות לשחזר תופעות מסוג זה בתיבת נוח שלמה של בעלי-חיים כשלו ב- 1985, ולאחר מכן. או במלים אחרות - זו תופעה שלא מתרחשת אצל שום בעל-חיים שאינו בני-אדם, גם אם יבאיסו את בעל-החיים במזון עשיר מאוד בכולסטרול, סידן, פיברין ושומן (מרכיבי הפלאק), לאורך זמן. כלומר, מודל חייתי לא יכול להוות מודל לניבוי סיבוכים שינבעו מתופעה זו. ציינת, ובצדק, שמדובר במערכת מרובת משתנים שקשה למדל מבחינה מתמטית. גם אמרת שאין לנו אפשרות לבנות מודל אמין שלה כיום; אך מעניין אותי למה אתה מתכוון כשאתה אומר מודל 'אמין'? הידע שלנו בנוגע לתהליכים בגוף האדם רחוק שנים (ואולי מאות ואלפים.. ויש שיאמרו נצח) מלהיות מקיף. לדוגמא (אמנם לא קשורה במישרין לנושא שבדיון), זיהינו כמה אלפים בלבד, מכ- 100,000 חומרים שונים המעורבים בתהליכי גופנו. בהחלט נכון לומר ש"אין שום אפשרות לבנות מודל שייצג ב- 100% דיוק את המערכת הביולוגית". אך אם אנו מניחים (היפותטית) שהנכונות הסטטיסטית של המודל החייתי הטוב ביותר עומדת על 65% וזו של מודל מתמטי או אחר כ- 80% (שזה לא רע), כפי שהמצב בד"כ בבדיקות רעילות, אז יהיה קצת משונה לטעון ש"אין שום אפשרות כיום לבנות מודל אמין של המערכת". גם "אמין", זה מונח יחסי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם הנכונות הסטטיסטית של המודל החייתי כלולה לחלוטין בתוך המודל המתמטי, או שיש אזורי חיתוך? כלומר - האם אין שום ממצא בבעלי חיים הישים לאדם ואינו קיים במודל המתמטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין את שאלתך, אז מה שאתה שואל הוא כך: נניח שבדקנו רעילות של 100 חומרים הידועים כרעילים. המודל החייתי הצליח לחזות את רעילותם של 65 חומרים, והמודל המתמטי הצליח לחזות 80. האם ה- 65 שנחזו ע"י המודל החייתי נכללים ב- 80 שנחזו ע"י המתמטי, או שייתכן ש- 15 מתוך ה- 65, לדוגמא, הם החומרים 81-96 ברשימה? שאלה מעניינת, שאני בספק רב אם יש לה תשובה כללית. סביר להניח, שמדובר בכל מקרה לגופו. מאחר ואין לי רשימה כלשהי של תוצאות שאני יכול לנסות להדגים בעזרתה את העקרון, אני לא חושב שאני יכול לענות על השאלה הזו - ולמען האמת, גם לו היתה לי דוגמא, או שתיים, איני בטוח אם הינו יכולים להניח שהם מייצגות את ההתנהגות הטיפוסית (אם יש בכלל דבר כזה) של המודל. לו מישהו היה טורח לעשות ולידציה השוואתית מקיפה של השימוש בבע"ח כמודל לאדם, אני מניח שהיינו יודעים את התשובה, או חלק ממנה לפחות - אבל לצערי זה טרם קרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |