|
||||
|
||||
אני רוצה להצביע על הבדל קטן-גדול. המזוזה היא חלק מתרי''ג מצוות. הקמע לא. כשאדם קובע מזוזה בשערי ביתו או עובר בפתח בו קבועה מזוזה, הוא מודע לכך שיש כאן חפץ קדוש ובו מתקיימת מצווה המפורשת בתורה. כשהוא מנשק את המזוזה, אין הכרח שהוא מכוון לסגולה או לכך שבגלל הנשיקה המזוזה תשמור עליו. ברוב המקרים הוא מנשק את המזוזה כדי להביע את הוקרתו ואהבתו לקדושת המזוזה ולכתוב בה - הברית בין עם ישראל לאביהם שבשמים. בשונה מהקמע שאיננו מן התורה, יכול להיות שכתוב בו משהו אמיתי, ויכול להיות שלא. הקמע מלכתחילה הוא סגולה ונועד להגנה. כל עניין הקמע והכתוב בו או הצורה שבה הוא מעוצב, הכל עניין של מיסטיקה. לפיכך המנשק קמעות מכריז על כך שהוא שטוף בהבלי המיסטיקה. |
|
||||
|
||||
אני לא טוען שאין הבדל. קביעת מזוזה היא בתרי''ג מצוות ולא הנישוק שלה. אדם אחד רשאי לנשק את המזוזה ואדם אחר רשאי לחשוב שהמדובר בחשש ע''ז והמחלוקת כאן שווה בדיוק כמו המחלוקת על קטניות בפסח. מבחינה זו אדם רשאי לענוד קמע בדיוק כפי שהוא רשאי לירוק למראה חתול שחור. ודעתך או דעתי כי המדובר בהבלי המיסטיקה אינה מעלה ואינה מורידה.הבעיה נוצרת כאשר הוא מקפיד להעלב כאשר זו דעתך. |
|
||||
|
||||
אז בוא נתמקד בעניין המיסטיקה. אני מניח שגרבוז לא הביע בוז לדת עצמה ולמאמיניה, אלא לאותם שנסחפים על גלי המיסטיקה. אדם יכול להאמין במיסטיקה ולכוון את דרכו לפיה. וכך אנשים מנשקים קמיעות, קוראים הורוסקופ, קונים גבישי קוורץ ופוקדים את ביתה של פלורה פלפורה. כפי שאני מבין את הלך הרוחות, הבוז לדברים שכאלה שאין מאחוריהם רציונל כלשהו, גדול יותר ומקיף קהלים גדולים יותר מאשר הבוז לדת עצמה, שמתנהלת על פי רציונל כלשהו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |