|
||||
|
||||
האם לא ראוי לתרגם shaming כ"הוקעה"? אני רואה דווקא את שורש העניין ביותר מדי הקשרים. אדם עומד לפניך ואתה נאחז בכל התיוגים האפשריים שלו: שחור! אישה! עובד מדינה!1 מנהל בכיר! וכולי. השלכת הזהויות מסיטה את העניין לכיוונים פוליטיים ומאפשרת להתעלם מהעניינים הבין אישיים, כאילו כל אינטראקציה בין אישה שהיא גיורת שחורה לבין מנהל ישראלי בכיר ברשות ממשלתית תלויה רק במרכיבי הזהויות הקולקטיביות שלהם. באינטראקציות יש מקום לא מבוטל לסתם כימיה או חוסר כימיה, רמז לחוש הומור, שימוש לקוי בשפה שאינה שפת אם (שלפעמים יוצר ביטויים של חוסר נימוס), ריח רע מהפה, עצבים כי קמת על צד שמאל, אינטרס "פוליטי" (נגיד, המנהל צעק עליה כי רצה להרשים עובד חדש שנכנס לתפקידו באותו היום), אירועים אקטואליים (אני מניחה שהתלונה שלה תפסה במהירות בגלל סמיכות הזמנים להפגנת האתיופים) וכולי וכולי. 1 כבר ראיתי כאלה שכתבו בכל הרצינות שהאיש ז"ל היה עובד משרד הפנים שמדיניותו גזענית ומפלה ולכן הוא גזעני גם אם הוא לא. |
|
||||
|
||||
אני חושב שב''הוקעה'' אין אין המימד היסודי של ה''בושה'' שיש בשיימינג,כלומר להוקיע מישהו לאו דווקה מבייש אותו לעשות לו שיימיניג כן (לפחות בכוונת המבצע). בכל השאר את צודקת. |
|
||||
|
||||
לא זו, אף זו: עצם ההיתפסות לתיוגים פופולאריים למיניהם (כפי שתארת) מצליחה לעיתים קרובות למסך ולהסתיר רעות חולות אמיתיות בקרבנו שבמקרה אינן קשורות לקוי השבר האהובים על השיח הציבורי. במקרה זה המנוח קדם שתי אימהות שילדיהן לא עמדו בהמתנה הארוכה והחלו להתפרע והעבירן אל ראש התור. המתלוננת השחורה שאף ילדיה היו שם ראתה במעשה אקט גזעני. הנה כאן לא זו בלבד שהשד העדתי/גזעני כופה על הסיטואציה פרשנות חסרת שחר לגמרי. הרבה יותר מכך הוא מצליח להסיח את הדעת מאחד הסינדרומים המאפיינים ביותר את השירותים הציבוריים בישראל. תחילה משלימים עם מצב היוצר תנאים בלתי נסבלים אצל כל מבקשי השירות. אח"כ מחפשים איזשהו מגזר מקרב טעוני הטיפוח המקובלים על כולם, פוטרים אותם מן הגזירה ומקדמים אותו אל ראש התור והנה: גם קדמת את ענייניך על חשבונם של קרבנותיך האקראיים וגם הכתרת עצמך בעטרת ההומאניות והאמפתיה. הפועלים כך הם לא בהכרח הנבלים של הסיפור. לפעמים אלו יכולים להיות סתם אנשים ישרי דרך המוצאים מפלט מקוצר ידם לעשות מעשה, כמו אותו מורה פועלים זקן בסיפורו של י"ח ברנר "המוצא": " אבל הצער היה צער עובר, ולעומתו היתה הרוָחה גדולה בלב. במרחק של עשרה רגעים הליכה פרש לילה קשה ובלתי-נעים את כנפיו גם על הטראנספּוֹרט השלישי של המהגרים, ששים ותשע נפשות, שבא בצהרים, שלא במועד הקבוע. הוא ידע זאת: הפועל-התלמיד סיפר לו בדרך. אבל לו לא נגע הדבר. הוא לא יצא ולא הלך. הוא לא יכול ללכת. היתה הרוָחה." |
|
||||
|
||||
מה הבעיה ב"תור הורים"? פרקטיקה מקובלת ולפחות לטעמי - סבירה והגיונית. |
|
||||
|
||||
פראקטיקה מקובלת? נכון. סבירה והגיונית?יתכן. מוצדקת? עניין לויכוח (יש נימוקים לכאן ולכאן). אבל לא זה העניין. הנקודה כאן היא שמישהו הרוצה להשיג משהו ממישהו אחר, עושה זאת ע"י דריכה על אצבעותיהם של מישהם שלישיים. כעת, נוסף על עצם המעשה, הוא גם נוטל לעצמו זכות לבחור ולפטור מן הגזירה אלו ואחרים. מה פסול בכך? א. האם החלטתך לפתור קרבנות מועדפים מגזירה שגזרת בעצמך, לא באה למרק את מצפונך ולאפשר לך להתעלל בשאר הקרבנות ב"ידיים נקיות"? ב. אם החלטת שעניינך אינו מצדיק שיבוש מהלכיהם וסדר יומם של קרבנות "נבחרים", אולי עניינך אינו שווה בצערם גם של כל הקרבנות האחרים? במקרה שאנו מדברים עליו, האם לא צריך לצפות ממנהל משרד ציבורי להשקיע יותר זמן ויוזמה בשיפור השירות לכלל לקוחותיו, מאשר בהקלה על לקוחות מועדפים ע"ח כל האחרים? |
|
||||
|
||||
קידום בתור של הורים לילדים בוכים יש בו מן השיפור בשירות גם עבור שאר הלקוחות. ולגבי מירוק מצפון לצורך התעללות באחר, מי שמך לבחון כליות? הוא ראה מצוקה המטרידה גם את הכלל ונתן מענה לכך. העובדה שילדיה של המתלוננת לא הפריעו לשאר אבל מצבה דמה לשלהן והיא לא קודמה בתור וחשה שהסיבה היא בצבע עורה, זו רגישות פרטית שהתפתחה לטרגדיה בהשראת עם ישראל טוב הלב. |
|
||||
|
||||
או במילותיו של מאיר אריאל זצ''ל - מי שנעלב פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה. |
|
||||
|
||||
הרגישות שלה אולי מוצדקת או כפי שהיא כתבה: "בפעם היחידה שהתלוננתי קרה האסון הזה" (לא ציטוט). מי שגרם לאסון היו כל ה"נעלבים" בשמה והתגובות העדינות שלהם. |
|
||||
|
||||
מסכים. |
|
||||
|
||||
אז עכשיו כולנו בקיאים בכל פרטי הסיפור ויודעים בדיוק אם הוא אשם או לא? טוב... אפשר להמשיך. חבר'ה, התאספו נא! יש משפט שדה! ...או אולי לינץ' תקשורתי? |
|
||||
|
||||
הייתי מציע ''פומביוש'' אלמלא זה היה נראה משונה כל כך. עכשיו אני מתחיל לחשוש שתפמביישו אותי על עצם ההצעה הנלוזה. |
|
||||
|
||||
אולי לביישם LEVAYSHEM זה מאחד את לבייש ולהאשים ואת המלה "שם" (שם האדם המבוייש),והצליל מזכיר את "שיימניג". |
|
||||
|
||||
יפה! |
|
||||
|
||||
ללא ספק עדיף. שאפו. |
|
||||
|
||||
אני מציע ''שמהו ושיימהו''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |