![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
3. המורה בינה בונה! (אגב, בגירסה דינקותא שלי זה לא היה "או" אלא "אדרבא") |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ובגד''י שלי, ''אילו היו קוראים לך מינה הייתי ממיין אותך''. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בנעורי נהגו לספר על שלוש מגויסות: מינה, בינה וזינה. מינה הלכה למיון, בינה הלכה לביון ואילו זינה - נסיכה לוחמת שכמותה - הלכה לנח"ל. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
או! יותר טוב. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש מקרים משעשעים של "הרחקה כפולה". אצל חיילי ישיבות הסדר, למשל, יש בטוי: "לא מפחידים תוכי עם ליקר". מה ענין התוכי לליקר? זה נורא פשוט: "לא מפחידים יונה עם יין" נשמע מגונה מדי להסדרניקים, אז הם הלכו עוד צעד אחד קדימה. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |