בתשובה לשם(חובה)המקורי, 31/03/15 10:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הייתי שם את הדג הנחמד הזה, שוחה במיציו, בתוך פיתה שנחרכה קלות והוכתה בתדהמה, עם טחינה ערבית משכם ועגבניות שנצרבו באור החמה וספגו את אדמת הגליל לתוכן, ואחרי שהם התמזגו לסימפוניה עשירה של טעמים, מוכר אותה ב-35 שקל ונהנה מהחיים. לצורך הגילוי הנאות אני מצהיר כאן שאני גם הייתי קונה את הדג בפיתה הזה ב-35 שקל ונהנה מהחיים לא פחות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כך הייתי עושה גם אני במקומותיכם. לעת עתה אני משכים קום וסר לשוק הדגים, היכן שאני רוכש גינדרה מגונדרת. אחר כך אני עובר אצל מאסומוטו-סאן שמוכר לי את שיירי תסיסת הסאקה שלו ואותם אני מערבב עם מיסו לבן עד לקבלת בוץ בצבע תינוקות שלא נשזפו בשמש היוקדת של ערבות הנגב. הגינדרה נקברת קבורת חמור בתוך הבוץ ואחרי כשבוע, כאילו הייתה דמות מסרט זומבים זול, היא מגיחה, נצלית ונחרכת בלהביור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו! אהבתי את החיפוש בגוגל בקאנג'י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע כבר כמעט את כל אלו שצריך כדי לקרוא עיתון ... ... אבל מי בכלל רוצה לקרוא עיתונים יפניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |