בתשובה לאריק, 17/03/15 16:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית אני מציין שזה נכתב בחטף. צפיתי בכל ההרצאה והצורה המסלפת שבה הוא מציג את הדברים מקוממת אותי. בשלב מסויים הפסקתי לציין נקודות נקודות ורק לקראת הסוף התעוררתי. חלק מהנקודות נכתבו בטור שלו ובתגובה הקודמת הגבתי להן. אם יש משהו ספציפי, אשמח להגיב עליו. שנית, בקשר למורה נבוכים, הרמב"ם שם מסביר שהקרבת הקרבנות היא אמצעי לקרב את רוחו של עם ישראל לעבודת הבורא, ולא המטרה והתכלית לכשעצמה. ולכן כל המובאות מן הכתובים שמלמדות שאין עצם רצונו של הבורא בקרבן עצמו, אלא בכוונת המקריב להכניע את עצמו לרצונו של האל. שלישית. עם כל הציטוטים וההסברים שלו למה לאכול בשר זה רע, על זה כבר דיבר הרמב"ם בהלכות דעות פרק ג' וקבע שאסא קיסר נקרא חוטא. ולסרטון בעצמו, בחטף. אם תרצה להתמקד בנקודה מסויימת, אשמח לדון בה בהרחבה. 0:20 לכן אסר על אכילת בעלי חיים לאדם - אדם הראשון. לא בני האדם שלעולם ועד אסור להם לאכול בשר, כפי שהוא מנסה לטעון. 0:26 ציטוט בשם הרמב"ם: "אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי חיים". הציטוט חסר, יוצא מהקשרו ומסולף לצרכיו של המצטט. המקור מדבר על צער האם ששוחטים את בנה לעיניה, ולכן נאמר שלא לשחוט בעל חיים ואת בנו באותו היום - שלא יהיו שניהם יחד בבית השחיטה ותראה האם את בנה נשחט לעיניה, ועל זה כותב שם הרמב"ם: שכן אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי חיים - לגבי אהבת האם וגעגועיה. ואם רוצה אסא קיסר לשכנע אותי שזו סיבה שבגללה אסור לי לאכול בשר על פי הרמב"ם, אני צריך לקרוא פיסקה אחת קודם: כי המזון הטבעי לאדם הוא מהגרעינים הצומחים מהארץ ומבשר בעלי חיים, והבשר המעולה ביותר הוא זה שהותר לנו לאוכלו. חד וחלק, על פי הרמב"ם - בשר בעלי חיים הוא מזון טבעי לאדם. 0:38 עוד ציטוט חלקי המסולף לצרכיו של המצטט: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר. ואז הוא מוסיף - בדין אסור לך לאכול בשר! שמא נבדוק את הציטוט? הגמרא במסכת בבא בתרא מדברת על הנהגות שצריך לנהוג כאבל לחורבן. ולטעמם של חז"ל היו כאלה שהתאבלו יותר מדי וגזרו על עצמם כל מיני סיגופים. הדין כביכול שלא לאכול בשר, אין לו ולא כלום עם צמחונות, אלא למעט בשמחה - שאין שמחה אלא בבשר ויין. ובאותו מקום מסבירים חז"ל למה האבלות הזו מופרזת. לכן כשאסף קיסר אומר לנו שיש "דין" כזה שמעולם לא נפסק להלכה, אני מצפה ממנו שיסביר לי איך כל האמוראים מהגמרא - שעל דבריהם מתבססת ההלכה שלנו - אכלו בשר. 0:44 והוא מצטט בשם הרב יוסף אלבו שאכילת בשר היא רק בגלל שאנחנו כבני אדם - כאלה בהמות. אבל כאן ניתן להיחשף להלך החשיבה של הרב יוסף אלבו, שמסביר שהותרה אכילת הבשר לבני האדם כדי ללמד שלאדם יתרון וממשלה על בעלי החיים. ואז הוא מקיש את אכילת הבשר לשתיית היין ומציין את הנזיר שפורש מן היין. וכאן המקום להזכיר את דברי חז"ל על הנזיר, שצריך להקריב קרבן כי אסר על עצמו דבר שהתורה התירה. וכך כותב גם הרמב"ם נגד נזירות, או נגד מי שאומר שלא יאכל בשר. 1:20 אסא קיסר מספר לנו שאין מחלוקת על כך שצער בעלי חיים מדאוריתא. וזה שקר גמור. כבר בגמרא יש על כך מחלוקת, וגם הפוסקים נחלקו על כך, ויש מחלוקת אפילו אם לדעת הרמב"ם צער בעלי חיים מדאוריתא, ורוב הפוסקים קבעו שלפי הרמב"ם צער בעלי חיים מדרבנן1. למרות זאת חוזר אסא קיסר ואומר כמה פעמים שכל הפוסקים כולם מסכימים שצער בעלי חיים מן התורה. 3:25 הוא מסביר באריכות בשם המלבי"ם שצדיק הוא זה שמתנהג בצדק לא רק עם בני האדם אלא גם עם בהמתו, ולומד מה הן דרכי הצדק מן הצדיק העליון - הקב"ה. וכאן הוא יורה לעצמו ברגל. שהצדיק העליון התיר לבני האדם לצער בעלי חיים בכל מקום שבו יש לאדם תועלת ורווח מזה. 4:30 כאן הוא מרחיב את הציטוט מ- 0:26 ומוסיף ציטוט דומה בשם הרמב"ן, שאין הבדל בין צער של אמא שלקחו לה את הילד, לצער של פרה שלקחו לה את העגל. ומה לעשות שהתורה התירה לקחת לפרה את העגל. אז הוא מצטט לנו "שבעת ימים יהיה עם אמו", שלא אומר שאסור לקחת את העגל מן הפרה, אלא שלא מקריבים בהמה שגילה פחות משמונת ימים. 5:10 אחרי שהרחיב וסיפר לנו על מצוות צער בעלי חיים, וכמה שבעלי החיים מצטערים, והוסיף והתעקש שזו מצווה מדאורייתא לכל הדעות, הוא שוכח לספר לנו שלפי התורה, חז"ל, הפוסקים וההלכה, אין איסור או עבירה של צער בעלי חיים במקרה של תועלת ורווח לאדם. לכן כשהוא מספר לנו שאכילת ביצים או שתיית חלב זה דבר שבא בעבירה, זו עבירה שהוא ממציא, מאחר ואין כאן שום עבירה. 11:30 אסא קיסר מספר לנו שסנהדרין גזרו איסור הנאה בכל דבר שידעו שאילו לא יגזרו, אנשים יעברו עבירה במקום זה. את זה הוא מביא כראיה לכך שאם סנהדרין לא גזרו איסור הנאה מבעלי חיים, סימן שאף אחד לא ציער בעלי חיים. באמת? יש מישהו שמאמין שסנהדרין לא חשבו שגידול בעלי חיים לצורך עבודה או מאכל מלווה ברמה כזו או אחרת של צער בעלי חיים? או אולי, סנהדרין - בשונה מאסף קיסר, לא התעלמו מכך שצער בעלי חיים לא חל כשיש לאדם תועלת ורווח מכך. 14:00 אסא קיסר מרחיב בדברים ומספר לנו על "לפני עיוור לא תיתן מכשול", כדי לספר לנו כמה הוא עובר על איסור זה כשהוא מוציא רעה את דיבתם של אנשי התעשיה שלדבריו עוברים על איסור צער בעלי חיים, או כשהוא מנסה לשכנע אנשים באמונה השקרית לפיה אסור לצרוך מוצרים מן התעשיה. כך הוא מצטט את הרמב"ם שמגדיר את האיסור: כל המכשיל עיוור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת... הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לפני עיוור לא תיתן מכשול". 16:00 אסא קיסר מתחיל לדבר על הקרבנות. וכעת שוב עולה הבעיה שלו, שהוא לוקח קטעים של הגות ופילוסופיה ומנסה לגזור מהם דינים שלא כתובים בשום מקום, ולאסור את המותר בניגוד לדברי תורה. והוא מפרש לפי עניות דעתו את דברי הרמב"ם שנותן טעם לעבודת הקרבנות, ומבין מזה שאנחנו, עם התורה שלנו שהתירה לנו לאכול בשר, ובמקרים מסויימים אף ציוותה עלינו לאכול בשר, ולמרות זאת אנחנו צריכים לפרוש מאכילת בשר, כי הוא צדיק יותר מכל הגדולים שאכלו בשר וקידשו את עצמם במותר להם. 31:40 הוא מרחיב בדבריו של רבי יוסף אלבו שאמר שאכילת מקצת בעלי חיים מטמטמת את הנפש, וכתב מפורשות שאלה בעלי החיים הטמאים שנאסרו על בני האדם, אבל אסא קיסר מתעקש שמדובר בבשר כשר. 34:10 הוא מציין את כעסו של הקב"ה על בני ישראל שהתלוננו במדבר על שאין להם בשר, ומשווה את זה לעצמו כשילך לקנות שניצל בחנות. כשירד לו מן כל יום והוא יתלונן שה' איננו מספק את צרכיו ויבקש דמי כיס לקנות שניצלים, אולי זה יהיה דומה. 42:00 כאן הוא מדבר על בן סורר ומורה שכביכול חייב מיתה על שאכל בשר. וזה עוד סילוף. הבן סורר ומורה גנב מהוריו כסף כדי להיות זולל וסובא, ולמרות שהוריו יסרוהו בשוטים - לא שמע אליהם. משמע - עשה את הדבר להרגל לגנוב כדי לזלול ולסבוא. ומי שגונב כדי לזלול ולסבוא, עליו אומר רש"י שסופו עומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, ועל זה ממיתים אותו. ולא בעוון אכילת בשר, כפי שמנסה לצייר אסא קיסר. 44:30 אסא קיסר מסיק מסקנות על דעת עצמו מן האברבנאל וקובע שלאדם רשע מותר לאכול בשר ולצדיק אסור. לא כתוב שום דבר כזה בשום ספר הלכה, מהי"ד החזקה של הרמב"ם ועד המשנה ברורה שעל שולחן ערוך. 48:30 הוא שואל איך הוא יודע שדרש את התורה בצורה הכי נכונה ואמיתית ומציג כמה ציטוטים לא קשורים שגם אותם הוא דורש בצורה לא נכונה. למשל את הציטוט "מרבה בשר-מרבה רימה" הוא מציג כאכילת בשר. והרי מדובר על מי שמשמין, שמרבה רימה בקבר. יכול אדם לאכול בשר ולהשאר רזה, ולא ירבה רימה מחברו שאכל ממתקים צמחוניים והשמין. ושאר הציטוטים על סם חיים וסם המוות, לא מדברים על המתת בעלי חיים, אלא על מיתתו של האדם כמיתת בית דין או בידי שמים, או על מותו הרוחני. והוא מסיים עם חזון אחרית הימים וקורא בין הפסוקים המפורסמים "וגר זאב עם כבש" את הפסוק "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". ומה יקרה בהר קדשו? - יהיה בית מקדש. תחודש עבודת הקרבנות. נראה אם כן שאין עבודת הקרבנות ואכילתם נחשבים רוע והשחתה. _______________ 1 להרחבה, ניתן לעיין כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בענין שיותר מעניין אותי (לא בקשר לצמחונות). האם נכונה הקריאה במו"נ שהיהדות תוכננה מראש להיות דת של תפילה והקרבנות הם רק שלב ביניים בגלל הנוהג בעולם העתיק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכתוב, זו דעתו של הרמב"ם. אבל אני רוצה לדקדק בעניין. זה לא שהיהדות תוכננה להיות דת של תפילה ומשהו התפקשש והיא הפכה לדת של קרבנות. תפילה או קרבן, אלה דרכים לבטא הכנעה וקבלת עול מלכות שמים - עבודה שבלב. אם מבצעים את העבודה בפועל בלי עבודה שבלב, כלומר: אומרים את מילות התפילה, או מקריבים בעל חי וזהו - אין כאן שום דבר שבלב. וזו היתה הכוונה המקורית שעליה מדבר הרמב"ם ועליה דיבר הנביא. הכוונה המקורית היא לקבל עול מלכות שמים, ובגלל שבשפה המדוברת של אז נהגו להביע הכנעה וסגידה בדרך זו, ציווה האלוהים את עם ישראל לקבל עול "בשפה המדוברת". אני חייב לציין שאני לא מומחה גדול בפילוסופיה בכלל ופילוסופיה יהודית בפרט, כך שזו פעם ראשונה שאני קורא פרקים במורה נבוכים או בספר העיקרים של רבי יוסף אלבו. אבל אני רוצה לחזור ולהעיר בנושא שהפריע לי יותר מכל. ספרי הגות ופילוסופיה יהודית, מסבירים לנו כיצד ומה לחשוב. הם לא אומרים לנו כיצד ומה לעשות. בשביל זה יש ספרי הלכה. בא אדם ומצטט כל מיני פסוקים ומימרות באופן חלקי ובהקשר אותו הוא בוחר, ומנסה לטעון שזו ראיה שעל פי דין אסור לבצע מעשה מסוים. חור גדול יש בטענה שלו, כשהוא לא מצליח לצטט אפילו פסק הלכה אחד שמסכם את ההרצאה שלו ותומך בדעתו. כי לא פוסקים הלכות מתוך מורה נבוכים, אלא מתוך משנה תורה. ואם קרא אדם את מורה נבוכים וחשב שבדברים אלה הרמב"ם אומר שאסור לאכול בשר, כותב הרמב"ם במשנה תורה בהלכות דעות, שאסור לאדם להמנע לגמרי מאכילת בשר. כן. קראת נכון. אסור לאדם להמנע לגמרי מאכילת בשר. ועכשיו אחקה את אסא קיסר, אסובב אצבע לרקה ואגיד לך: את זה הרמב"ם אומר! זה הרמב"ם הגדול! זה לא סתם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טבעוני אנכי ולא בן טבעוני, כי יושב במסעדת הבוקרים ובולס סטייקים. מקובלים עלי דבריך שהלכה לחוד ופילוסופיה לחוד. כרגיל עם המחזירים הם מנסים להפעיל לטובתם כל טריק והקהל הלא מיומן מתקשה להתווכח אתו. אני מבין שאתה מסכים שאסור ליהנות מצער בע"ח, ואם כן עיקר השאלה ההלכתית לפי הבנתי היא האם קטימת מקורים היא צב"ח או לא, ואתה אומר שהפסיקה היא שלא. הבנתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צב''ח - קטימת מקורים בשביל הכיף לא צב''ח - קטימת מקורים בשביל שאפשר יהיה לצופף את בית החרושת לשניצלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז האם קטימת מקוריהם של אפרוחי המגזר השליט במדינה בגיל שמונה ימים הוא צב"ח או לא צב"ח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, דווקא אסא קיסר בעצמו טוען שאין בתוצר צב''ח איסור הנאה. הוא מתמקד בקניית ביצים וחלב, כי יש בכך סיוע לעבריינים ולכן עבירה על ''לפני עיוור''. נפקא מינה אם בידיך ביצה שתיזרק לפח האשפה אם לא תאכלנה בעצמך. אמנם אחר כך הוא מדגיש את הכיעור שבאכילת בשר, אך נמנע מלטעון שיש בו איסור מצד עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מהי בדיוק העבירה שאנחנו מסייעים לה? אם קטימת מקורים אינה צב"ח אז אין עבירה ואין לפני עיוור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל בהנחה שקטימת המקור היא צב''ח. תגובתי התייחסה לדבריך ''אסור ליהנות מצער בע''ח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "להנות מצער בעלי חיים" הוא בעייתי, כי בכל מקום שיש הנאה אין איסור של צער בעלי חיים. אתה נהנה משניצל? - מה שקרה בדרך זה לא צער בעלי חיים. אתה נהנה מחלב וביצים? - מה שקרה בדרך זה לא צער בעלי חיים. אתה נהנה ממעיל עור? - מה שקרה בדרך זה לא צער בעלי חיים. אתה נהנה מציד? - זה לא צער בעלי חיים. כל אלה פסיקות. כולל פסיקות שאין זה צער בעלי חיים למרוט נוצות מאווז חי כדי להשתמש בקולמוס, לעקור קרניים של תיש כדי להקל על השחיטה, לשחוט בסכין קהה וכו'. כך שאני מניח שגם לקטום מקורים זה לא צב"ח מכיוון שיש פה רווח ותועלת למגדלים, עד כדי כך ששווה להם לקנות מכונה מיוחדת בשביל זה. הבכיות על 800 מעלות מגוחכות. מן הסתם החום הגבוה נועד כדי לבצע עבודה מהירה, נקיה וסטרילית, מה שמפחית בסבלו של האפרוח. אני לא יודע אם מקור זה כמו ציפורן שלא כואב לגזור או שיש שם כאב, אבל מן הסתם מי שתכנן את המכונה היתה לו סיבה למה דווקא 800 מעלות, למרות שהסיבה לא מתקבלת על דעתו של איזה פסיכי שקרן שלא שותה חלב וטוען שזו עמדת הרמב"ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שבניגוד לדעתו של הרמב"ם (שגם היא לא מוחלטת בעניין זה), יש דעות רבות אחרות שטוענות שמראש עניין הקרבנות היה חלק מעבודת ה', והקרבנות לעבודה זרה הם העתקה מהקרבנות לעבודת ה' ולא להיפך. בקישור הזה ישנה סקירה קצרה בקשר לעמדות השונות בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |