 |
נקודת הכובד היא ביחס החברה הכללית למיעוט המיליטנטי הזה. כדי להקל על עצמי אשתמש באנלוגיה אחת (שיש רבות דומות לה). אני כמעט בטוח שרוב גדול של תושבי עזה ויו''ש הערבים הם בני אדם הגונים וטובים שלא יידו אבן על חתול. המכשלה היא ביחס של ההמון ההגון הזה לאוונגארד של המיליטנטים יורי הקסאמים ורוצחי התינוקות. כאשר הרוב הפאסיבי הזה מביע הבנה ואפילו הזדהות עם הרדיקלים האלימים, הוא יוצר מצב בו האוונגארד הזה ''מייצג'' את כלל הציבור. ילדים מנסים לחקות את שופכי הדמים והנוער נסחף אחר האידיאולוגיה הפסיכופאטית.
המקרה עליו אנו מדברים קשה יותר. קרוב לודאי שבקהילות המוסלמיות של אירופה אין הרבה אהדה לרדיקאלים הפסיכופאטים שלהם, אלא שכל מיני סיבות מונעות מהם לצאת נגדם (חרדה לעורם, תסכול של דור מהגרים, בידוד חברתי ועוינות סביבתית המונע מהם להתנכר לבני קהילתם (אתה לא מעלה על דעתך כמה מעולי רוסיה בארץ משוכנעים שהממסד הישראלי רודף את הליברמנים ואפילו את רומן זדורוב מטעמי גזענות)). הייתי מנחש אפילו גורם שאולי יפתיע אחדים. ההגיון אומר שקהילת המהגרים המוסלמים היא פחות אדוקה בדתה מאשר קהילת המוצא. ואז יתכן שמה שמחזק את הפונדמנטליסטים האיסלמיים אינו העוצמה של האיסלם הממסדי אלא דוקא חולשתו (מה שקרוי אצלו התפרקות הסמכויות וההרארכיות של קהילת המוצא). האיסלם הממוסד באירופה פשוט חלש מדי מכדי לצאת כנגד הקיצוניים המאיימים גם עליו.
יש לציין שבקהילת המהגרים המוסלמית באירופה יש דוקא לא מעט מחאה כנגד האיסלם בכלל ובמיוחד כנגד הפרשנויות השמרניות שלו, אבל ההתנגדות הזו היא בד''כ של נשים צעירות ולא של הקהילה ההממוסדת.
מבחינה זו צריך להזכיר את סלמן רושדי שהיה נבזי כלפי התרבויות הקולוניאליות שקלטו אותו אבל לא הקפיד מספיק לדבוק בקו הרצחני של האייתולות המולות והמהדים וזה כבר הספיק כדי לאיים על חייו שהפכו תלויים באבטחה של הממסד האירופי שאותו הרבה כל כך לבזות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש