|
||||
|
||||
גם בעיניי זוהי שורה יפה מאד. היא מציגה את המושגים הראשוניים שרוכש ילוד אישה בעולם, כאילו מסר אותם בעצמו. המינימליות אינה מעידה על דלות הביטוי או המובן של השיר, אלא על חווית החיים הראשונה של הפעוט, על המגע המוקדם הראשוני עם העולם ועם השפה. |
|
||||
|
||||
אתה חושב שזאת אומנות? כלומר,זאת יצירה של אדם בעל שאר רוח? (אני יודע שבאומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה וכו') |
|
||||
|
||||
בענווה ובלי שמץ של התייפייפות, אני בהחלט חושב שכן. המילים הפשוטות הסתמיות לכאורה, שנראה כאילו הן נלקחו באקראי, ואולי הן נלקחו באקראי, הן פחות או יותר דרך הבראשית של כל פעוט ופעוטה שמגיח לאוויר העולם, והם קשרי השפה הראשונים של החיים. הערך האמנותי של השיר בכך שהוא מציב את הקורא ומפגיש אותו עם אותה נקודת ההתחלה. |
|
||||
|
||||
ברשותך,(אם יש לך כח) אתה יכול לכתוב צירוף מילים בסיסיות שלא יהיה נכון לכתוב את מה שכתבת כרגע? אם כן,זה ילמד אותי להבדיל בין סתם מילים אקראיות לאומנות. אם לא,אז.. |
|
||||
|
||||
משפט שהיה אפשר לומר גם על ''אבא, אמא, במבה''. |
|
||||
|
||||
כלומר משתמשים בכישורים שלהם למטרות מועילות. בהבדל ממשוררים/סופרים שמנסים להתפרנס מ"אמנות טהורה". כנ"ל לגבי אמנות פלסטית, סרטים, מוסיקה. גם שם האמנות זו אותה אמנות וההבדל הוא שמתעלים את האמנות לכיוון שניתן להתפרנס ממנה. |
|
||||
|
||||
ים כחול, סירה ונשר שמש זהב אדום. עינים קטנות מסתכלות וחוקרות מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי... בית עם גן ושובך יונים וילדה בשמלה של פרחים. אבא ואמא, אני שם באמצע, מטיילים לנו עם כוכבים, פי רי פי פי... עפיפון וציפור, אוירון בשמים ולוין, אלוהים (,) זה רחוק, זה רחוק. ופתאום אני הילד, שחי מחדש בעולם של צבעים, מצייר לי את כל העולם. חי מחדש בעולם של צבעים, מצייר לי את כל העולם, פי רי פי פי... (אילן גרוניך) |
|
||||
|
||||
אילן גרוניך תובע את מפעל הפיס בדרישה לקבל פרס? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |