|
||||
|
||||
וזה מחזיר אותי לכך שהפתרון המקובל להטרוגניות הינו בד''כ פרלמנט דו-בתי. תקרא לזה כנסת גדולה וכנסת קטנה. |
|
||||
|
||||
טוב, אני נאלץ להצטרף לאלו שחלקו עליך בעניין זה ולהתנצל מראש אם אחזור על חלק מדבריהם ואף דברי. בארה"ב הסנאט נועד להבטיח אינטרסים אזוריים (של הקולוניות ואח"כ ה-states). כאמור החוקה האמריקנית נכתבה במציאות של 13 מושבות שהיו מאד שונות זו מזו בגודלן ובהרכבן הדתי-דמוגרפי-חברתי-כלכלי. הסנאט נועד להבטיח את הצטרפותן של המושבות הדרומיות הקטנות לברית ולהבטיח שהאינטרסים שלהן לא ידרסו ע"י המדינות המאוכלסות יותר. אתה צרפת גם את הטענה שקיומו של בית נוסף היה חלק משיטת האיזונים והבלמים (מורשתם של מונטיין ולוק) שנועדה למנוע הצטברות יותר מדי כוח במוקד שלטוני אחד. בישראל אין הטרוגניות אזורית חמורה מדי ואם כבר היא סובלת מחולשת השלטון ולא מעודף כח שלו. לכל היותר אפשר לטעון לבית "עליון" בשם קידום הפריפריות, אלא שגם השיטה האזורית בפני עצמה מתאימה ובד"כ אף נוטה לטובת הפריפריות (גם ללא בית נוסף). בעובדה, בבריטניה בית הלורדים ממשיך להתקיים מכוח המסורת ומהווה חטוטרת שהבריטים לא מצליחים להפטר ממנה. איני רואה מדוע עלינו להכנס בכלל לסמטה ללא מוצא זו. |
|
||||
|
||||
וכפי שכבר כתבתי, שיטה דו בתית לאו דווקא באה כדי להבטיח אינטרסים מדינתיים בפדרציה. היא יכולה גם להבטיח אינטרסים של קבוצות מיעוט פוליטיות, דתיות או אתניות. אתה צודק (חלקית, וכבר ציטטתי את הפדרליסט בעניין זה) במקרה של ארה"ב של סוף המאה ה18, (וזה נכון גם במקרים אחרים של פדרציות כמו באוסטרליה למשל) אבל זה לא המקרה הבלעדי. ביפן למשל (אם נפשט), הבית התחתון נבחר בשיטה יחסית, והבית העליון בשיטה אזורית-רובנית. בהולנד המצב הפוך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |