בתשובה לא' דרויאנוב, 05/12/14 11:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשפט הראשון והמשפט השני הם שני פתרונות מקובלים לסכסוך ששניהם היו מקובלים עליי, אם רק היה נראה כאילו הפלסטינים מוכנים לקבל אותם... אם לנסח את עמדתי, אז באמת שלא אכפת לי ממדינת לאום, ואני מוכן לוותר על שלי תמורת שלווה. אבל, אני מקבל את זה שלאחרים (יהודים וערבים) אכפת, ולכן לא אכפת לי לתת להם את זה תמורת שקט ושלווה... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם שלא מוכן להגן על חירותו במחיר חייו, סופו לאבד את שניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד שני משפטים... עם שלא מוכן להגן על חייו במחיר חירותו, סופו לאבד את שניהם (מת הוא נטול חירות). עם שמוכן לוותר על חייו כדי להילחם על חירותו ייתכן שייצא קירח מכאן ומכאן. פחות נחוש, אבל נכון באותה מידה (דבר עם בר כוכבא וממלכת יהודה לפרטים). וחוץ מזה, לעם אין חירות, לאנשים יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החירות היא כלל הזכויות הנחוצות לפרט כדי לפרוח הן כאינדיבידואל ייחודי והן כחלק מקבוצת התייחסות מוגדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ״הנפצה״ עדיין בשימוש בימינו? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |