 |
לא החלטת האו"ם ולא תמיכת המעצמות הם שקבעו את מועד הכרזת העצמאות, אלא בפשטות קביעת מועד הנסיגה שקבעו הבריטים לעצמם והשלמת הנסיגה עצמה. שעות ספורות לאחר שעלה הנציב ופמלייתו על הספינה, כבר הייתה מועצת העם מכונסת, ובשעה 16 מסר בן גוריון את ההצהרה. יום קודם לכן עוד ביקש טרומן לדחות את ההכרזה, לאחר שקיבל איגרת מאת ווייצמן שמודיעה לו כי ההכרזה תבוצע למחרת. מה שגמל הנשיא האמריקאי בדעתו או שלא, כנראה לא עבר למשלחת האמריקאית באו"ם, שכן ממש יחד עם ההכרזה בבית העם, קראה זו לכונן בארץ ישראל "משטר נאמנות" - קרי מנדט.
משרד החוץ האמריקאי המליץ מפורשות מזה זמן שלא לתמוך בתכנית החלוקה וממילא שלא להכיר בהכרזת עצמאות. ארה"ב שלא מכבר "גילתה" את העולם הערבי, ואת שדות הנפט שהתגלו בערב הסעודית, כבר נטתה אל הערבים. קרוב לוודאי שסנטימנט פרו יהודי וציוני בקרבו של הארי טרומן שהיה ידידנו, ואיזו יראת כבוד שהיא כלפי חיים וייצמן, מן הסתם שיקול ביחס לבחירות שעמדו בפתח הכריעו את עמדתו של הנשיא לחיוב. שארה"ב תקדים את ברה"מ וכביכול תצרף את ישראל לגוש הדמוקרטי, זה הטיעון שבעזרתו הוא נימק.
בכל מקרה לא ניתן לומר שהייתה תמיכה אמריקאית, כלומר משהו מובהק שבן גוריון הסתמך עליו לפני שהלך להכריז. הרוסים תמכו, זה נכון, וזה על רקע ההתפשטות הבוסרית עדיין שלהם אל המזרח התיכון, כנראה אכן מתוך שאיפה להסב מדינה זו אל הגוש הקומוניסטי בהמשך. לא ידוע לי על התחייבות רוסית מוקדמת, מה גם שהרוסים אפילו לא באו במעגל הפעולה הדיפלומטית של של הועד הפועל של הציונות, אך אינני יודע על כך מספיק.
הבריטים שעיקר דבר תלוי היה בהחלטתם האם לפנות את הארץ אם לאו, בפירוש התנגדו. עד לדחייה הרשמית שדחתה הממשלה הבריטית בסוף ספטמבר 1947 את המלצות משלחת ועדת האו"ם הקרויה אונסקו'פ שעליהן התבססה הצעת החלוקה שעלתה להצבעה בנובמבר, כבר נקבו שנתיים מלאות של מדיניות בריטית אנטי ציונית תחת ממשלת הלייבור. משבר העקורים, היינו שאלת הבאת 'שארית הפליטה' לארץ ישראל, צריכה לשמש ראיה זועקת לאחת הבדיות הגדולות שנפוצו בדעת הקהל ובהיסטוריוגרפיה הציונית, לפיה קמה מדינת ישראל "בזכות" או "בין היתר בזכות" או.."בהשראת.." או "בתרומת" השואה.
כאשר הגישו וייצמן ובן גוריון במאי וביוני 1945 בקשה לממשלה הבריטית לנפק היתרי עלייה, אותם סרטיפיקאטים למאה אלף ניצולי השואה..גילגל שר החוץ הבריטי את הבקשה מכל המדרגות. בבחינת לעג לרש, הוא היה מוכן להציע 2000 אשרות, וגם זה מתוך קיזוז האשרות הקיימות לפי מדיניות הגבלת העלייה של הספר הלבן, וכי לאחר מכן כל עלייה תהיה מותנית בהסכמת הערבים, דבר שפירושו ביטולה הגמור.
הקו הבריטי האנטי ציוני היה כל כך מובהק, ולא הייתה להם כל כוונה להקים או לאפשר הקמה של מדינה יהודית, ולמעשה תכננו להפוך את ארץ ישראל לבסיס בריטי צבאי, עדיין במושגי המחשבה של הקיסרות הבריטית. מדוע בסופו של דבר הכריזו הבריטים בפברואר 1947 על כוונתם להסתלק מארץ ישראל עד למאי 1948 במתכונת הנסיגה שלהם מהודו? סכיזמה. כמו שאצלנו רצות כל מיני תכניות, וכל מיני "שומרות סף של הדמוקרטיה" מנהלות מדיניות חוץ על דעת עצמן.
כך או אחרת התנגדו הבריטים, פעם אחת להצעת החלוקה, קרי לפני נובמבר 1947, ופעם שנייה - לתמיכה בה, קרי לאחר נובמבר 1947. באפריל 1948 הצהיר שר המושבות הבריטי בפני עצרת האו"ם כי הממשלה הבריטית מתנגדת לתכנית החלוקה, וכי על האו"ם לשאוף ל"ליעד צנוע" יותר. בעת הזו, כאשר כבר היו כוחותיהם מתפנים מן הארץ, היה בדעתם שתקום מדינה ערבית עם מיעוט יהודי.
הנה אפוא, לבירור הנקודה המסויימת הזו, דומני כי לא ניתן לומר כי בן גוריון הלך אל ההכרזה עם תמיכת המעצמות, וכנראה שכן ניתן לומר כי הוא הלך אל ההכרזה דווקא ללא תמיכת המעצמות. אך אם אני מבין נכון, הדיון לעיל הוא עקרוני וכללי יותר ומבקש להציג, מסיבות כאלה ואחרות, את "הקהילה הבינ"ל" בתור "מקור הסמכות" וזה בוודאי מנוגד להשקפת עולמו של בן גוריון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש