בתשובה לארז לנדוור, 23/11/14 10:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אלא שהניסיון שלהם לשמר את הסטטוס קוו של הכיבוש חומק להם מהאצבעות ומביא את כולנו לסף מלחמה אזורית." שמא מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור... כל אלה פרצו בגלל הניסיון לשמר את הסטטוס קוו של הכיבוש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת העצמאות היתה מלחמת האין ברירה היחידה בתולדות ישראל. מלחמת סיני פרצה כתוצאה ממדיניות בטחונית מסלימה של ממשלות בן-גוריון ושיתוף פעולה עם שתי מעצמות קולוניליסטיות שוקעות (ובכך, כפי שציין ישעיהו ליבוביץ', חיילי צה"ל היו בשר תותחים של שתי המעצמות הללו.) מלחמת ששת הימים פרצה כתוצאה ממצב מתיחות בין ישראל לארצות ערב שהלך והתגבר ולא יכל להתנטרל ולחזור לקדמותו. מלחמת ההתשה, יום הכיפורים, האינתיפאדות והמבצעים למיניהם פרצו כתוצאה מחוסר יכולתן ו/או רצונן של ממשלות ישראל לנצל את השגי ששת הימים לפתרון מדיני ובמקרה של לבנון גם כתוצאה משיכרון כוח. אז כן, מאז ששת הימים, הסטטוס קוו רק הזיק יותר ויותר למדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל אתה חוזר שוב ושוב על המילים "פתרון מדיני", כאילו אם תשנן אותן מספיק זה באמת יביא פיתרון. איזה מצב מתיחות צמח בין ישראל לארצות ערב לפני מלחמת ששת הימים ומה היו סיבותיו? למה שלא תגיד שגם מלחמת יום כיפור צמחה בשל מצב מתיחות שהלך והתגבר? הרי גם מלחמת העצמאות צמחה מתוך מצב של מתיחות. הרי מה המצרים והסורים והירדנים רצו? הם רצו שלא תהיה פה מדינה יהודית. למה זו היתה מלחמת אין ברירה? במקום "לכבוש" את שטחה של מדינת ישראל, היינו יכולים להגיע איתם לאיזה פתרון מדיני או משהו... לא? אבל אתה מודה שכשהאויב פשוט רוצה להשמיד אותך/שלא תהיה לך מדינה - אין ברירה. איזה פתרון מדיני אתה (או ישעיהו ליבוביץ', הנביא הקדוש) היית מוצא כדי למנוע את המתיחות עם נאצר שרצה למחוק את תל אביב והתרברב כיצד ישמיד את העם היושב בציון? או הסורים שרצו בדיוק את אותו הדבר? מה השתנה בין מלחמת ששת הימים למלחמת העצמאות? מה המצרים קיבלו בהסכם השלום, שלא היה להם לפני מלחמת ששת הימים? בעצם... שום דבר. עם סוריה אין לנו הסכם שלום, ובכל זאת מאז מלחמת יום כיפור הם לא נלחמים בנו. למה? כי מצאנו "פתרון מדיני"? לא. כי הם רצו למחוק אותנו, ואחרי כמה כשלונות גדולים ועוד הרבה כשלונות קטנים, הם הבינו שהם לא מסוגלים ושזה עולה להם ביוקר. הירדנים אפילו לא נכנסו למלחמת יום כיפור, בלי הסכם שלום, כי הם הבינו קצת יותר מוקדם מהסורים והמצרים. וזה כל הפתרון המדיני הגדול. כשהם קולטים שהנסיונות שלהם למחוק את מדינת ישראל, עולים להם ביוקר. כדי ליצור חילוק ברור בין הטרור שלפני קום המדינה, בין הטרור שלאחר קום המדינה אבל לפני "הכיבוש", ובין הטרור שלאחר מלחמת ששת הימים, אתה צריך ליצור טיעון חזק שמסביר למה בלי "הכיבוש" הטרור היה נפסק באורח פלא בשנת 1967. כל עוד שאין הוכחה שהטרור היה נפסק בשנת 1967, הרי שההיגיון הפשוט ביותר יאמר לנו שזה בדיוק אותו טרור שהיה לפני כן, והמניעים לטרור, נשארו אותם מניעים. מה השתנה? אותו דבר לגבי מלחמות ישראל. אם הם נלחמו בנו לפני הכיבוש - ולא יכולנו לפתור את זה באמצעות פתרון מדיני, ולאחר מכן לא נלחמו בנו גם בלי פתרון מדיני, אולי לא הכיבוש הוא הבעיה, ולא הפתרון המדיני יציל אותנו. אולי הבעיה היא הרצון שלהם להשמיד אותנו, והפתרון הוא לגרום להם לשלם ביוקר רב על כל ניסיון כזה. אתה יכול לוותר תמיד על "מדיניות מסלימה". אפשר לפרק את הצבא ותמיד להתאפק ולהבליג, עד שלא ישאר יהודי אחד בחיים בין הים לירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבי המתיחות בין ישראל לארצות ערב היו משברים מדיניים שכמו באבחנה המפורסמת של קלאוזביץ המוצא היחיד מהם היה מלחמה. הגל הזה הסתיים רק עם השלום עם מצרים, מה שמראה שהסדרים מדיניים כן יכולים להביא למצב רגיעה. נכון שעם ירדן המצב היה שונה בגלל המישטר המתון של הממלכה ואילו סוריה לא יצאה למלחמה נגד ישראל ללא מצרים אלא רק כשישראל פלשה ללבנון. ההסדר המדיני הזה שידרג את מצבה ומעמדה של ישראל ושיחרר אותה מהקצאת כוחות בסיני. הטרור שלפני ששת הימים לא היה שווה בעוצמתו לזה שלאחר ששת הימים. בנוסף ללוחמה הכרונית של אירגוני טרור נוספה גם התנגדות מקומית בעלת מאפיינים עממיים שהפכה את צה''ל לכוח שיטור וחברת שמירה של המתנחלים. הסדר מדיני מטבע הדברים משנה מצב זה ומוריד את רמת המתיחות (תשאל את ראשי המוסד והשב''כ לשעבר). אם וכאשר תהיה לפלסטינים מדינה עצמאית, יחסי הגומלין בינם ובין ישראל יהיו שונים לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סוג של משבר מדיני יש לך עם מדינת אויב שרוצה למחוק אותך מהמפה? תן לחשוב... אה... המשבר הוא שהם חושבים שהם מוכנים לעוד סיבוב. מה ההגדרה של משבר מדיני? כשיש יחסים תקינים שבגלל התנהלות או אירועים מסוימים, עולים על שרטון. מה גרם למשבר המדיני שעליו אתה מדבר? עצם קיומם של יהודים בארץ ישראל? אני מזכיר לך שגם לפני ששת הימים היתה "התנגדות מקומית בעלת מאפיינים עממיים". קראו לזה פידאיון, קראו לזה בעוד שמות. ומה עם ההתנגדות המקומית בעלת המאפיינים העממיים שהיתה לפני קום המדינה? עם מצרים וירדן היה אפשר להגיע להסדר. הם קלטו שבמלחמה הם רק מפסידים, הם רצו בעצמם הסכם שיתן להם להרוויח. הם ישארו בגבול שלהם, אנחנו בשלנו, וחסל. איזה הסדר תעשה עם מישהו שחושב שהגבול שלו הוא השטח שבו אתה חי, כולל תל אביב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שניראה לרובנו מתוך בורות או שטיפת מוח, מלחמות ישראל שלאחר קום המדינה לא היו מלחמות מגן הכרחיות גם אם ישראל היתה בסכנה קיומית עד ששת הימים. כבר בשנות ה50 היו ניסיונות להביא לשלום בין ישראל לשכנותיה (גם אם זה לא היה מעשי מסיבות שונות) וכאמור, לכל מלחמה היו נסיבות ספציפיות והן לא פרצו כתוצאה מגזירת גורל. הפידאיון היו כוחות חמושים שנתמכו בידי המצרים. אין בינם ובין הפלסטיני המושפל במחסומים ולא כלום. לפני קום המדינה היה מאבק בין שתי קהילות לא ריבוניות. זה מצב שונה מהמצב של מדינה השולטת על נתינים חסרי אזרחות וזכויות. עם מצרים היה ניתן להגיע להסדר לפני מלחמת יום הכיפורים. עובדה שישראל לא רצתה בכך והמחיר שהיא שילמה עלה בדמים רבים ובירידת המורל הלאומי. אבו-מאזן הצהיר שלא יהיו לו דרישות מעבר לשטחי הגדה (והרצועה במידת האפשר). השטח הריבוני של מדינת ישראל הוא בגבולות הקו הירוק (עם תיקוני גבול אפשריים). לפיכך, גם הפלסטינים מסתפקים בגבולותיהם שלהם ונותנים לנו לחיות בשיטחנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תרחיב ותספר לי למה מלחמות המגן היו הכרחיות, למה נסיונות השלום בשנות ה-50 כשלו, מה היה נדרש כדי למנוע את המלחמות ולהביא את השלום המיוחל? נוח מאוד לדבר במעורפל על סיבות ונסיבות. כדי לסתור אקסיומה, אתה צריך להיות מפורט יותר ולהשען על בסיס מוצק. כוחות חמושים? אלה היו אזרחים עצמאיים בדיוק כמו מחבלים דורסים או נועצי מברגים למיניהם. במקרה הטוב הם גנבו צאן ובקר והשחיתו רכוש. במקרים הגרועים הם אנסו ורצחו. חלק מפעולות התגמול היו בשטחי הגדה וירדן, כי גם משם היו הסתננויות. אמור לי, מה בא לפני מה? האם בהתחלה הקימו מחסומים כדי להשפיל את הערבי, או שבהתחלה הערבי הוכיח שהוא מהווה סכנה, והיו צריכים להקים מחסומים כדי לשמור על הבטחון? עם מצרים היה ניתן להגיע להסדר לפני מלחמת יום הכיפורים? אתה בטוח? באיזה מחיר? אתה מאמין להצהרות שאבו מאזן מוסר לתקשורת העולמית כדי ליצור לעצמו שם של איש שלום שלא רוצה יותר מדי, וכך הפתאים יצדדו בו ויצדיקו אותו. אבל מתחת להצהרות הצדקניות, יש מגמה אחרת. בנו של אבו מאזן: נחזור לצפת. לא יסתפקו בגבולות 67. עוזי דיין טוען שאבו מאזן לא גמיש יותר מערפאת. וכעת לדבריו של אבו מאזן בעצמו: כתבה באתר ערוץ 7 שמצטטת את אבו מאזן מספר שכל ארץ ישראל היא שטח כבוש שצריך לשחרר, והדיבורים על גבולות 67 הם חלק ממערכה דיפלומטית. או במילים אחרות, תרמית. ציטוט בשמו. בנוסף, אבו מאזן הוא תרח זקן. מה יהיה אחריו? הנה לך הדור הבא של דורשי השלום, אחמד וסלים בגרסת מציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שתצליח לשכנע אדם שטוען שהמופתי לא היה נאצי שאבו מאזן פשיסט שקרן?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם העמדה שלו, אני לא חושב שאוכל לשכנע אותו. אבל אולי אצליח לשכנע מישהו פחות קיצוני ופחות נחרץ, שיראה את הטיעונים והנתונים. חוץ מזה, אני נהנה מהחפירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו מאזן אינו פאשיסט, אבו מאזן הוא נאצי. אין כל קשר בין אש''ף לבין מוסוליני, לעומת זאת יש קשר הדוק בין אש''ף לבין התנועה הנאצית בכלל והיטלר בפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |