בתשובה לצפריר כהן, 28/10/14 12:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם, יש איזה פן דומה בין "תושבי מזרח העיר מחרימים את הבחירות המוניציפליות" לחרם של נטורי קרתא שמחרימים על מוסדות של מדינת ישראל? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נטורי קרתא לא מתלוננים שהעיריה לא דואגת להם, לא שורפים תחנות דלק ולא מיידים אבנים על הרכבת הקלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שורפים פחי אשפה, מיידים אבנים במכוניות, שוטרים וחרד''קים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר כאן (רק) על נטורי קרתא אלא על בעיקר על העדה החרדית [ויקיפדיה] (ובמקרים רבים הם סוחפים איתם גם חרדים יותר "מתונים"). והם בדרך כלל מצביעים בבחירות לכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודע להבדל שבין נטורי קרתא לעדה החרדית. אבל כל עוד אנחנו מודעים לכך שנטורי קרתא ששים להשתתף בהפגנות הללו, והפרועים שבהם מבעירים פחים וסוקלים באבנים, יש מקום להשוואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על הצד הרעיוני. זה מה שיותר מעניין כי הוא המניע לפעולות. אגב, לטעמי עדיף לדבר על אי-השתתפות הפלסטינים בבחירות בי-ם ולא על החרמה, שכן ההגדרות מצינות הלכי רוח שונים. ובנוסף, אי-ההשתתפות/החרמה של הבחירות נעשית ללא קשר לזריקת האבנים. הם אף פעם - מאז שנכפתה/הוקנתה להם אזרחות [ב'] ישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא קיבלו אזרחות אלא מעמד תושבי קבע. נראה לי שנכון לדבר בהקשר שלהם על החרמה, כיוון שאין מדובר באדישות אלא בהמנעות אידאולוגית מהשתתפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן פורמלי - הגשת בקשה להתאזרחות בלשכת רשות האוכלוסין הקרובה למקום מגוריך ותשלום אגרה (175 ש"ח, אם אני זוכרת נכון, ובכל מקרה לא סכום משמעותי), הצגת מסמכים שמעידים על מרכז חיים בישראל, השתקעות בישראל, "ידיעת מה" של השפה העברית וויתור על אזרחות קודמת או הוכחה "שיחדל מהיות אזרח-חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי". ממה שאני מכירה, אישור הבקשה לוקח *בפועל* לפחות שנתיים, וגם זה במידה ולא עושים בעיות, התיק לא "נעלם", הבקשה לא נופלת בין הכיסאות, לא יגידו לך שהבקשה בטיפול במשך שלוש שנים ותפסיק לנדנד ואז אומרים לך שצריך להגיש בקשה חדשה כי עברו שלוש שנים ואיפה היית, וכו' וכו' וכו'. המצב הזה, אגב, הוא לא ייחודי רק ללשכה (האיומה) במזרח ירושלים. לגבי שיעור הסירוב, אין לי מושג. אולי נכון יותר יהיה לבדוק את שיעור הבקשות שלא מגיעות בכלל לכדי החלטה (כי מי שהגיש/ה אותה התייאש/ה בדרך. אחרי הכל, בניגוד למעבר מתושב ארעי לתושב קבע, ההבדל בין תושב קבע לאזרח הרבה יותר צר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הכרות גם עם מקרים של תושבים ערבים שמבקשים להתאזרח? יש לי תחושה שבמקרים כאלה יש מדיניות לא רשמית של הקשיית התהליך עוד יותר. ההבדל בין תושב קבע לאזרח הוא לא צר כל כך; תושבות אפשר לשלול בקלות יחסית (למשל, תושב מזרח י-ם שעבר להתגורר מעבר לגדר עלול למצוא את תושבותו נשללת), אזרחות כמעט בלתי אפשרי לשלול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי בכלל מבקש/יכול חוקית להתאזרח בארץ מלבד בני זוג לא יהודים של אזרחי ישראל? (ותושבי מזרח ירושלים ורמת הגולן.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, בעיקר בני זוג של ישראלים, אם כי יש גם מקרים של עובדים זרים שמקבלים מעמד. לא הצלחתי למצוא נתונים על מספר המתאזרחים בהליך הזה. מצאתי כתבה אחת שהתפרסמה במוסף הארץ לפני שנתיים, ובה נאמר שבמשך עשור 3,374 תושבי מזרח ירושלים התאזרחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הכרות *בעיקר* עם מקרים של תושבי קבע ערבים שמבקשים להתאזרח. מנסיוני יש שלושה הבדלים בין תושבות קבע לאזרחות: (א) הצבעה בבחירות לכנסת (ב) קיצור תהליכי הקניית מעמד לבן זוג זר (ג) שלילת התושבות. נדמה לי שרוב מי שמבקשים להתאזרח לא עוברים להתגורר מעבר לגדר, אבל זה לא מבוסס על כלום מעבר למקרים האישיים שאני מכירה. עיקר המקרים שאני מכירה הם של מי שעוברים לחו"ל לצורך לימודים וכו' ומקשים עליהם לחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נקטעה לי התגובה באמצע) כלומר, יש הבדל בין תושבות קבע לאזרחות, אבל ההבדל בין תושבות ארעית לתושבות קבע הוא הבדל הרבה יותר משמעותי ומשפיע הרבה יותר על חיי היום היום של המשפחה. שלילת התושבות לתחושתי היא עניין שעולה רק בדיעבד, אנשים לא מתייחסים לכך כשיקול מראש. אם הם כבר מודעים לכך, זו לא בעיה גדולה לעשות מה שצריך כדי לשמור על התושבות תקפה - ביקורים בארץ אחת לכמה זמן וכו'.1 1אני לא מדברת על מקרים של מעבר מעבר לגדר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |