|
||||
|
||||
איך "כמו כל הכרעת דין כמובן שגם הכרעה זו יכולה להיות שגויה או מוטה אבל תהליך משפטי אינו יכול להיות ובודאי שאינו צריך להיות ניסוי מדעי. דווקא גישה צרת אופקים כזאת היא פתח להטיית דין כי היא מתעלמת מפקטורים אחרים או נותנת להם משקל קטן יותר" מסתדר עם "עדיף לזכות אשם מלהרשיע חף מפשע"? |
|
||||
|
||||
הכרעת השופטים בכל תיק ללא הוכחות חותכות ובודאי במקרה כזה נעשית עפ''י הבנתם את המקרה. הם כמובן יכולים לטעות אבל סביר להניח שברוב המקרים אין זה כך כי מידת השכל הישר שלהם מובילה אותם להכרעה הנכונה. הפתגם המצוטט נכון למקרים שבהם באמת קשה מאוד להכריע לכאן או לכאן ואז אכן עדיף לזכות את האשם מלחייב את החף מפשע. |
|
||||
|
||||
"הם כמובן יכולים לטעות אבל סביר להניח שברוב המקרים אין זה כך" המסקנה היחידה האפשרית מההנחה הזאת היא שבמיעוט המקרים זה אכן כך (=הם, השופטים, טועים), ושבאותו מיעוט מקרים אתה עלול לשלוח אדם חף משפע לכלא. |
|
||||
|
||||
אבל עדיף על שניהם לזכות חף מפשע ו/או להרשיע אשם. לכן אין סתירה בין השניים (כלומר: אם הגעת למסקנה שהאב אשם, אין כאן דילמה). |
|
||||
|
||||
מן הסתם, הגעת למסקנה שהאב אשם בסיכוי מסויים, הרי לא היית שם (וגם אם היית, לך תדע אם הזיכרון שלך לא מתעתע אותך, וגם אם לא, לך תדע אם החושים שלך דיווחו לך דיווח אמת...) |
|
||||
|
||||
ציטוט ממאמר שכתבתי על חמקמקות הזיכרון האישי: "הזיכרון שלנו רגיש מאד למניפולציות סוגסטיביות מכוונות או מקריות. מניפולציות אלה מתרחשות לעתים קרובות בחקירה של עדים בבית־משפט, והן בעלות משמעות חשובה בעיקר במקרים של אונס והתעללות מינית. ה"שאלה המנחה" מוכרת כדוגמה פשוטה להשתלה ועיוות של זיכרון של פרטים קריטיים: כששאלו נבדקים בניסוי "האם המכונית עצרה לגמרי בתמרור ה'עצור'?" הם ענו בחיוב, אפילו כשבסרטון בו הם צפו הופיע תמרור "תן זכות קדימה". גם מידת האמון שלנו באחרים, מסתבר, משפיעה על הזיכרון, וככל שהאמון רב יותר, כך עולה הסבירות לזיכרון שגוי. אם למשל נספר לנבחנת מהדוגמה הקודמת שהשואל הוא עו"ד מטעם התביעה (ולכן בעל אינטרס), סביר להניח כי היא לא תענה את התשובה הראשונה שתעלה בראשה, אלא תשקיע יותר מאמץ בהיזכרות, ותאמר רק דברים שהיא בטוחה בהם." |
|
||||
|
||||
אם תקרא את פסק הדין, השופטים מודעים היטב לכך ולפיכך נתנו משקל רב יותר למה שהיה ידוע לפני שהצעירה דווחה שזיכרונה חזר אליה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות כך ויכול להיות אחרת. אך מה שציינת פשוט אינו סותר את דבריו של ארז בהודעה המקושרת (ומה שציינתי הוא את חוסר הסתירה). עיקרון החפות מובנה במערכת המשפט ולכן נדרשת הוכחת האשמה מעבר לרף של ספק סביר. אני לא הייתי שם ולא הקדשתי מספיק זמן לעקוב אחרי מה שהיה שם, להבדיל משופטים שהיו בכל הדיונים ומקצועם הוא בהסקת מסקנות מכל העדויות העמומות. אני לא נזקק להסתמך כאן על החושים שלי. |
|
||||
|
||||
בתגובה אחת ארז קורא לשליחתו לכלא של אדם שיש סיכוי שהוא חף מפשע, ובתגובה אחרת הוא קורא להמנע מלשלוח לכלא אדם שיש סיכוי שהוא חף מפשע. איך אין כאן סתירה? |
|
||||
|
||||
בתגובה ארז קורא לשלוח לכלא אדם שיש מי שטוענים שהוא חף מפשע. |
|
||||
|
||||
בתגובה ארז קורא לשלוח לכלא אדם שיכול להיות1, לפי ארז, שהוא חף מפשע (במובן של לא ביצע את הפשע, לא במובן של לא הורשע בביצוע הפשע). 1 "כמו כל הכרעת דין כמובן שגם הכרעה זו יכולה להיות שגויה" המילים של ארז |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |